ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » עיצוב ואדריכלות

לא דובים ולא יער: לבקר לפני שיהיה מאוחר

קרחונים נמסים, יערות גשם מצטמקים ודובים לבנים נדחקים לפינה. רגע לפני שהעולם המוכר לנו משתנה, קבלו את הטרנד החדש בתיירות בינלאומית: טיולים למקומות הולכים ונעלמים. אם אתם לא שם, לא בטוח שזה יחכה למחר

קילימנג'רו מתנשא מעל מישוריה הצחיחים של טנזניה, צדודיתו הכהה בולטת על רקע השמים הכחולים של אפריקה. רגע, משהו לא בסדר בתמונה הזאת. לאן נעלמה הכיפה הלבנה המעטרת את הפסגה, "רחבה כעולם כולו, אדירה, ובוהקת בשמש בלובן שלא ייאמן‭,"‬ כדברי המינגוויי?
 
אם להאמין למחקרים שפורסמו בשנים האחרונות, שלגי (ובעיקר קרחוני) הקילימנג'רו ייעלמו בעשור הקרוב. ספק אם אפשר להוכיח שהתחממות כדור הארץ אחראית גם להתקרחות הקילימנג'רו, אך ההר הגבוה באפריקה הפך סמל לטרנד עולמי חדש בנסיעות: לתפוס בדקה ה-90 תופעות טבע שמתקיימות על זמן שאול.

רוצים להיות בטוחים שתוכלו עדיין להצטלם על רקע הקילימנג'רו במלוא הדרו? סעו לטנזניה. בעיירה ארושה שלמרגלות ההר יש היצע גדול של חברות נסיעות שדואגות למלווים ולכל הציוד הדרוש. אומנם לא נדרשת כאן מיומנות של מטפסי הרים, אך כדאי בהחלט להיות בכושר ולנקוט אמצעי זהירות נגד מחלת גבהים. באותה הזדמנות שווה לבקר גם בשמורות הייחודיות שבסביבה - נגורונגורו, מסאי מארה וטסאבו.



חפש באנטרקטיקה

הקילימנג'רו הוא כמובן רק קצה הקרחון. משטחי הקרח בעולם מצטמצמים, ובמקביל מספר טיולי השיט לאנטרקטיקה גדל והולך, על אף מזגו ההפכפך של הים, הטמפרטורות הנמוכות והמחירים הגבוהים ‭5,000 -‬־‭10,000‬ דולר לשיוט שנמשך עד 14 יום.

היבשת, המיושבת בעיקר בפינגווינים, הייתה עד לא מזמן נחלתם הבלעדית של הרפתקנים קשוחים ומדענים נחושים. לפני עשר שנים ביקרו באנטרקטיקה פחות מ-‭10,000‬ אנשים בשנה. כיום מגיע מספר המבקרים ליותר מ-30 אלף והמגמה נמשכת.

נקודת המוצא של רוב הספינות השטות לאנטרקטיקה היא נמל אושוואיה שבארגנטינה. בשיא הקיץ הטמפרטורה מגיעה כאן בדרך כלל ללא יותר מעשר מעלות, ועשויה לצנוח גם לעשר מעלות מתחת לאפס. לצד הפינגווינים יקבל את פניכם מגוון מופלא של חיות קוטב המשייטות במים: אריות ים, פילי ים ולווייתנים.


אבל הכוכבים החמים ביותר של ההתחממות הגלובלית מתגוררים דווקא בקצה השני של כדור הארץ - מעבר לחוג הקוטב הצפוני. אזור המחיה של הדובים הלבנים הולך ונשמט מתחת לכפות רגליהם הענקיות בשל נסיגת משטחי הקרח הימיים, והסכנה לקיומם הפכה אותם לאטרקציית תיירות.

בסביבת העיירה צ'רצ'יל שבקנדה חיים כ-15 אלף דובים, וההזמנות לסיורי ספארי לצפייה בהם הוכפלו השנה. מאמצע אוקטובר עד אמצע נובמבר, בתום הקיץ ולפני החורף הארוך, אלפי דובים מתכנסים בחוף מפרץ הדסון, ובעקבותיהם אלפי תיירים היוצאים לסיורי צפייה ברכבי שטח מיוחדים. גם באזור איי סבאלברד השייכים לנורווגיה נרשמה עלייה גדולה במספר המבקרים ובקיץ האחרון היה כמעט בלתי אפשרי למצוא מקום פנוי בספינות המשייטות בין האיים ומשטחי הקרח המצטמקים.


גורילות בערפל

הרחק משם, ביערות הירוקים של רואנדה וקונגו שבמרכז אפריקה חיות גורילות ההרים האחרונות בטבע. נראה שהגורילות, שנפגעו גם הן במלחמת האזרחים המחרידה שהשתוללה באזור, מתחילות להתאושש, אך הן עדיין בסכנה חמורה.

אם אתם רוצים לצפות בחיות הנדירות הללו טוסו לקיגלי, בירת רואנדה (יש טיסות מהארץ דרך אדיס
אבבה) ומשם לפארק הלאומי "וולקנוז‭."‬ אם תירשמו מראש ותשלמו 500 דולר, תקבלו רישיון ביקור אצל הגורילות. רק כ-50 איש זוכים לתור אחר הגורילות בכל יום במדרונות שופעי צמחייה סבוכה, בקבוצות של כשמונה אנשים בליווי מדריכים.


אם תיתקלו בגורילות תוכלו לשהות בקרבתן רק כ-20 דקות, כדי לא לשבש את אורח חייהן. התשלום אולי גבוה אך מיועד לשימורן ולשיקומן של החיות המרשימות הללו, אז זיכרו שיש תמורה לתרומה: חוויה של פעם בחיים ואת הזכות לסייע בשימורו של מין בסכנת הכחדה.

קרחת היערות

לא רק חיות היער נכחדות - גם היערות עצמם. ברזיל, אקוודור ופרו מתחרות ביניהן על התיירות האקולוגית ביער האמזונס המצטמק בשל כריתת יתר. אל מעבה היער תגיעו בדרך כלל בטיסה פנימית מבירות המדינות לשדה התעופה הקרוב ביותר, ומשם בשיט על פני הנהר או יובליו.

יער הגשם אינו מגלה את סודותיו בקלות - המים עכורים, האדמה בוצית, חופת עצים שגזעיהם מכוסים במטפסים חוסמת את אור השמש והיצורים בו נחבאים. לפני שעיניכם יתרגלו לאפלולית אוזניכם
יקלטו את הקרקורים והצרצורים, טפטוף המים התמידי, יניקת הבוץ ברגליים ושכשוך המשוטים במים הכהים.

כאן, בתוך יער הגשם, יש לא מעט לודג'ים, חלקם מפוארים למדי, שיאפשרו לכם לחוות את הטבע הייחודי לא רק בדוגיות השטות בין כפרי אינדיאנים, אם זה נראה לכם אתגרי מדי, אלא גם בשבילים מסודרים ומתוך מצפים מתוחכמים. רבים מהלודג'ים בנויים מחומרים מקומיים וידידותיים לסביבה, שייכים לאנשי המקום או מעסיקים אותם. רק את כריתת היערות הם אינם עוצרים, למרבה הצער.


מוזיאון לתרבויות

נחמד לחיות בכפר הגלובלי, אבל הקדמה המאפיינת אותו מאיימת למחוק תרבויות עתיקות ומרתקות. יש פחות ופחות מקומות שתושביהם מנהלים אורח חיים מסורתי, ובעוד דור ייתכן שייעלמו לחלוטין. אלה הופכים בשנים האחרונות למוקדי עניין ויעדים תיירותיים מושכים.

טיסה קצרה לאדיס אבבה, בירת אתיופיה, ועוד יומיים נסיעה מפרכת בכבישים משובשים יביאו אתכם אל דרום עמק האומו. האזור הוא מעין "מוזיאון חי" של תרבויות אפריקניות שעד לפני 50 שנה היו מנותקות כמעט לגמרי מהעולם ופגשו רק עתה בחיים המודרניים. רכבי שטח עמוסי

תיירים מסיירים בשטח ונוצרים בזיכרונם ובכרטיס הזיכרון של מצלמותיהם, את בני השבטים בתלבושת מסורתית.
נראה שבני המקום הסתגלו לכללי העולם הקפיטליסטי במהירות, והם דורשים בתוקף שני ביר, כשקל אחד, תמורת כל צילום.

רשימת ה"מה שחשוב לראות רגע לפני" עוד ארוכה, אבל אין יותר מדי זמן להתלבט. מומלץ לעלות על טיסה לאחד היעדים האלה לפני שיהיה מאוחר מדי. יש סיכוי סביר שאתרים, תופעות טבע, בעלי חיים ואורחות חיים רבים ייעלמו או ישתנו ללא הכר עוד בתקופת חיינו. נקווה רק שהטרנד החדש לא יאיץ את היעלמותם.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...