הרעב המדומה: מנות צמחוניות של יהונתן גפן
כנער הוא סבל מרעב מתמיד (לפחות בזיכרונותיו) ולכן הפך לבשלן מעולה לשמחתם של ילדיו שירה ואביב. עד שלמשפחה הצטרפו שני הצמחונים, אתגר ושני, והוא מצא את עצמו נאלץ לתרגל מאכלי חג מסוג חדש. קבלו את ההמלצות הצמחוניות של יהונתן גפן, מתוך ספרו החדש "שף אישי"
יהונתן גפן ויותם גבעול צילום: יואל גבעול
השנים הראשונות של הסופר נחשבות כמש ?פיעות ביותר על כלל כתיבתו כל חייו. גם טעמי הילדות בשנים הראשונות שלך יקבעו את טעמך, וגם בחייך הבוגרים תתגעגע לטעם מסוים שלעולם לא יהיה כמו הטעם ההוא של ילדותך. אני זוכר שהייתי רעב למרות שאין לי ספק שהאכילו אותנו. יכול מאוד להיות שזיכרון הרעב הזה מסמל רעב נפשי יותר מאשר רעב פיזי.
מכיוון שכנער הייתי רעב תמיד (לפחות בזיכרונותיי) הפכתי לבשלן די טוב, ולפעמים אפילו מהולל, בפי ידידיי שטעמו מתבשיליי. מאותה סיבה ממש - רעב דמיוני בשנות הילדות - גם בני אביב נהיה שף שמבשל טוב יותר מהרבה בשלנים שעושים עניין מעצמם. כזמר וכרוקר שהצליח מעל למצופה, היה חשוב לילד לספר שהייתה לו ילדות עגומה, ולו דמיונית.
עורכי העיתונים - לא מספיקות להם כתבות עגמומיות על רוקרים כועסים, הם רוצים שהעגמו ?מיות גם תהיה מעניינת, ו"אף פעם לא היה אוכל בבית" הייתה הכותרת הראשונה בריאיון הראשון שלו בעיתונות שהפך את אמו ואותי להורים רעים ומרעיבים.
אוכל היה, אבל לא היו בישולים, אפילו לא בסופי שבוע. בכל יום שישי הייתי מופיע בצוותא, ולפני ההופעות היינו מכרסמים ביחד בסלון מול הערוץ היחידי בטלוויזיה, ובשבתות היו באים כל החברים ההיפים עם הגיטרות והשערות לחמין מטושטש מלווה בטחינה וחשיש בלונדיני.
משפחת גפן צילום: ארכיון
החוקית הראשונה הייתה מסכנה - היא ידעה שהיא אחת שלא יודעת לבשל, ובכל זאת התעקשה לחרוך מזון. מה שקרה אז - זה שהלא-בשלנית הייתה עולה על איזה מתכון שנתנה לה איזו חברה שלה וחוזרת על אותה מנה על בסיס יומי מעיק.
לפני שנולדו הילדים, במשך שלוש שנים, אכלתי כל יום את זה: ספגטי של אסם שעליו שפכה אשתי החוקית פירורי גבינה צהובה גומייתית. אחרי שלוש שנות ספגטי קשה יום לקיתי בכאבי בטן כרוניים קשים. אושפזתי, ואחרי כמה ימים הרופא לקח את אשתי הצידה ואמר לה בתרבותיות שהבטן של בעלה נראית כמו מערבל בטון מקולקל והיא היה תהומי. אני בטוח שהיא הייתה מעדיפה שאחליף אישה.
הכשל הבישולי הקשה ביותר אצל נורית היה, לדעתי, שכמו בכל שאר הנושאים הגדולים והקטנים של החיים, היא בחרה בכנות מכאיבה. באירועים נדירים ביותר, כשכבר הייתה מגישה איזה אוכל ניסיוני תפל למשפחה ולחברים, היא הייתה מכריזה תוך כדי הגשת הזוועה הקולינרית שיצרה: "אני כבר אומרת לכם שזה לא הצליח לי. . ."
ובדרך כלל היא צדקה.
שירה ואביב לא היו רעבים, אבל אין להם שום זיכרונות תחת הכותרת "האוכל של אמא". אביב לא היה רעב. כמו במוזיקה ובשירים שהוא כותב, הוא חיפש אוכל מעניין, מורכב, טעים, והמצרך הזה ממש לא הונפק לו בילדותו.
לאביב הייתה תכונה פולנית אצילית שגם היום הוא די לוקה בה - השתוקקות לארוחה משפחתית משובחת, כפי שאוכלים חבריו לכיתה בבית הספר האזורי ע"ש ארתור רופין. בעוד שמהמטבחים של המשפחות האחרות בכפרים שבהם גרנו בעמק חפר עלו ניחוחות משכרים של תבשילים וריחות מעוררי תיאבון, במטבח שלנו, כמו שאמרתי לא פעם לאשתי החוקית הראשונה, "היה ריח של כיסא".
ערב אחד אביב הוזמן לארוחה בבית משפחתו של ידידו הקרוב וחזר מזועזע: "אל תשאל אבא, יש להם מנות! ! ! ". הוא סיפר לי בלהט על מנה ראשונה, מרק, שניצל עם פירה וגלידה עם תותים וקצפת בסוף הארוחה.
שאלתי אותו אם
הוא מעוניין לאכול אצל משפחת הידיד האכלנית על בסיס יומי - יש לי דיבור עם האבא של החבר ואני בטוח שהוא ישמח - הוא ענה לי: "לא תודה, אסור שם לדבר כשאוכלים. כל פעם שרציתי להגיד משהו, אבא שלו אמר'אין משיחין בשעת הסעודה'".
חשבתי להגיד לו שאולי המשפחה הזאת לא משיחה כבר 30 שנה, אבל לא אמרתי לו את זה. גם לא אמרתי לו שאנחנו משפחה שלא יודעת לאכול אבל משיחה על הכול. אין תבשילים נהדרים, אבל
גם אין סודות ואין שקרים.
מי שגידלה והאכילה את שני ילדיי הקטנים משנות ה-70 המופרעות ועד ליום מותה, הייתה סבתא גאולה הגואלת והחומלת, שאצלה התחלתי לשנוא אשכנזים ולהבין עד כמה תפיסת המשפחה לפי עדות המזרח היא מנחמת, חמה ומזינה יותר. גאולה נולדה להורים שהגיעו מדמשק, ותמיד קצת חששנו שאם נלך על איזה הסכם שלום עם הסורים, הם ירצו שנחזיר גם את גאולה.
שירה גפן , אתגר קרת יוסי צבקר
שלא כמו אצל הרוסים המלנכוליים של ילדותי, הארוחות אצל גאולה היו מלאות שמחת חיים. על השולחן היו קערות עמוסות מאעודה-תבשיל סורי מסו רתי של עוף בקינמון ובהרט עם תפוחי אדמה; קוסה מחשי-קישוא ממולא באורז חמצמץ ותבלינים; סלט חצילים עם טחינה; לביבות מעלי ריג'לה-שנובטים אפילו ברמת גן; ועוגיות מעמול מתוקות שהלכתי והתמכרתי אליהן כמו שהתמכרתי לרעיון הפתאומי הזה של משפחה שאוהבת את עצמה, בלי ריבים ושתיקות. בסוף הארוחה דוד יוסי היה שולף את האקורדיון שלו, וכולם היו שרים שירים של ארץ ישראל הישנה והטובה ושירי חגים בחגים.
גאולה הייתה במקרים רבים גם אמא של הילדים שלנו וגם עוגן של ארוחות משפחתיות ושמירת חגי ישראל, שבדרך כלל הם מועקה גדולה בעדה האשכנזית לדורותיה. במשפחה החמה, הרחבה והשמחה תמיד של גאולה, איש לא יכול לדבר על רעב, אפילו לא על רעב מדומה.
אביב גפן, שני פרידן, דילן ברק פכטר
למרבה הפלא, אחרי שגאולה נפטרה, נורית ניסתה והצליחה ( ! ) לשחזר את התבשילים של אמא שלה (למרות שעדיין הוגשו עם "היום הזה לא הצליח לי" הנצחי הזה שלה). אבל אז כבר נפרדנו, אני עזבתי את הבית, הילדים התחתנו וכעת הם מגדלים את הנכדים שלנו.
שני, כלתי היפה והאהובה ובת זוגו של אביב, ואתגר, בן זוגה המוכשר והיפה של בתי שירה - צמחונים! כמה קל היה לנו אם למשל שני הייתה מתחתנת עם אתגר, ושירה ואביב היו מוצאים להם בני זוג בשריים. שני היא צמחונית מתונה, לא אכפת לה שבעלה יחסל עגל כשהיא משחקת עם האורז והנבטים שלה. אתגר הוא צמחוני קיצוני-כשבארוחת ערב הוא ראה עוף בגריל (שניסיתי להחביא במרפסת אבל איחרתי את המועד), הוא קיבל פריחה על כל הגוף וכמעט התעלף.
לדעתי טוב יעשו הצמחונים אם יתחתנו עם צמחוניות, אבל כבר מזמן לא מתייעצים איתי בענייני זוגיות - ובצדק. שני ואתגר גרמו לי ולאביב הפרעות אכילה: הם הפריעו לנו לאכול את תבשילי קדירת הבשר שכה אהבנו, מאז הוחלט בפורום המשפחתי המצומצם של החוקית הראשונה ושלי שמעתה נעבור לארוחות צמחוניות.
סלט תרד ורימונים צילום: יואל גלבוע
תן לאתגר קופסה של חומוס פלסטיק תעשייתי והוא יתייחס אל מזונו כאל קוויאר ופטריות כמהין. זרוק לשני כמה גבעולי אספרגוס בלימון והיא תהיה שמחה ושבעה בחלקה. אין סיבה לטרוח על פטריות ממולאות ומרקים פיקנטיים.
גם מרקי הירקות הפשוטים שלי-שעועית, עדשים, תפוחי אדמה עם כרישה וכו'-זוכים לתשבחות מפיותיהם הרעבים של ידידיי סרבני הבשר. נכון, לפעמים אני שופך כמה כפות מרק עוף למרקים הצמחוניים, אבל הם לעולם לא יידעו על זה. גם אלה שעקב הנסיבות נאלצו להפסיק להתאכזר לחיות, צריכים להתנקם קצת במישהו, לא?
סלט קישואים ונענע צילום: יואל גלבוע
מתכונים:
סלט קישואים ונענע
סלט תרד ורימונים
סלט מנגו ורוקט
נא להמתין לטעינת התגובות
