ברכת הגומל - על סם האיבוגה
איבוגה הוא סם אפריקאי רב-עוצמה, שגומל מכורים לסמים אחרים באמצעות טריפ אינטנסיבי הנמשך 30 שעות. המטפלים האלטרנטיביים מתחברים אל כוחו הקדמוני של הצמח, הממסד מביע עניין זהיר והיה אפילו דיון על זה בכנסת
האם ניתן להיגמל מהתמכרות לסמים באמצעות סם אחר? זוהי השאלה הגדולה סביב איבוגאין, סם המופק מצמח האיבוגה האפריקאי, ששימושו המסורתי הוא בפולחן אבות קדמונים. השימוש באיבוגה, שמביא למסע של חלימה והתנקות שנמשך כ-30 שעות, עשוי להוות קרש קפיצה לתהליך גמילה ושיקום נרקומנים. הממסד מתרשם מהמבנה המולקולרי הייחודי של החומר, מטפלים בגישה רוחנית מתחברים אל כוחו הקדמוני של הצמח.
איבוגאין הוא אלקלואיד שמופק מהצמח טברנתה איבוגה (Tabernathe iboga) שבית הגידול הטבעי שלו הוא מרכז אפריקה. אנשי דת הבוויטי, תרבות אפריקאית ילידית, משתמשים בצמח למטרות חברתיות ודתיות שונות. על פי סיפור הבריאה של הבוויטי, סגולותיו ההזייתיות של האיבוגה התגלו לראשונה על ידי הפיגמים ממעבה הג'ונגל. הפיגמים העבירו את הידע לשבטי אפינדג'י ומיטסוגהו השכנים, שהחלו לקיים את פולחני הבוויטי הראשונים. מאוחר יותר הידע הופץ בקרב שבטים אחרים בגבון.
במשך תקופה ארוכה, דת הבוויטי נחשבה לדת שבמרכזה פולחן אבות קדמונים, וגם היום המילה בוויטי מתורגמת כ"מת" או כ"אב קדמון". על פי סברה מאוחרת יותר, מקור השם הוא "מבוויטי" (Mbouiti), שמה של קבוצת פיגמים שחיים בין גבון לזאיר. במקור, פולחן הבוויטי כלל הקרבת קורבנות אנוש ואכילת בשר אדם - הפרט הזה נזכר במיתוס על גילוי האיבוגה. המנהג הזה לא שרד זמן ארוך, וקורבנות האדם הוחלפו בתרנגולות. שימוש באיבוגה נעשה בטקסי מעבר, שבהם מי שצורך את הצמח הופך רשמית לבוגר לאחר שובו ממסע החלימה הממושך, המלווה בהשגחה טקסית.
האיבוגה התגלתה למערב באמצעותם של תרמילאים שטיילו במרכז אפריקה ושמחו לפגוש בטבע צמח פסיכוטרופי. השפעותיו היו מפתיעות: לאחר הטריפ דעך הרצון להמשיך עם הסמים. היום ידוע שמבחינה כימית למולקולת החומר הפעיל יש את היכולת להתחבר לקולטנים האופיאטיים, ובכך לעצור את ההתמכרות ללא תסמיני התנקות קשים. אבל יש באיבוגאין משהו שמעבר לזה, שכן החוויה שהמשתמש עובר במהלך הטריפ עוזרת להשתחרר גם מחומרים ומהרגלים ממכרים אחרים.
במערב איבוגאין מופיע כאבקה לבנבנה שמופקת מקליפת שורש צמח האיבוגה במעבדה. באתר איבוגאין הבריטי (בבריטניה הצמח חוקי) מפורסמים נתונים הנוגעים לתועלת שמביא עמו הצמח עבור אנשים שמבקשים להיגמל מהירואין, מתדון, קוקאין או אלכוהול: נטילה חד פעמית של איבוגאין מאפשרת ניקוי מרעלים (דה-טוקס) נטול תופעות לוואי ב-90% מהמקרים. בנוסף, נמוג הצורך להשתמש בסמים לתקופה שנעה בין שבוע אחד לבין שלושה חודשים ב-60% מהמקרים.
כיום פועלות מרפאות לטיפול באמצעות איבוגה בעיקר באירופה ובמרכז אמריקה ומדובר בטיפול יקר שמצריך השגחה והיכרות של המטפל עם השפעותיו של החומר. זה בהחלט לא סם מסיבות.
האיבוגאין עצמו אינו ממכר, והמצדדים בשימוש בו לצרכים טיפוליים סבורים שנטילה תקופתית יכולה לסייע בשימור מצב נקי סמים. מי שאחראי לגילוי תכונותיו ה"גומלות" של האיבוגאין הוא הווארד ס. לוטסוף, מכור לשעבר לסמים מניו יורק שניסה איבוגאין ב-1962. לוטסוף, שהיה מכור להירואין, השתמש באיבוגאין לא מתוך כוונה להיגמל אלא כי חיפש סוטול. להפתעתו, 30 שעות מאוחר יותר, הוא הבין שאינו חש צורך בעוד מנה ושאין בו שום רצון להשתמש שוב בסמים. 20 שנים לאחר מכן לוטסוף החליט להביא את האיבוגאין לשוק. הוא הקים חברה שנקראת NDA International ורשם כפטנט את השימוש בחומר לטיפול גמילה מסמים. באופן לא מפתיע דרכו היתה ועודנה רצופת חתחתים.
לוטסוף החליט שיהיה קל יותר להתקדם מחוץ לגבולות ארצות הברית ועבד עם הפסיכיאטר ההולנדי יאן בסטיאנס, שנודע בטיפול בניצולי שואה והתפרסם בישראל כמי שטיפל בסופר יחיאל דינור (ק. צטניק) באמצעות לס"ד. בסטיאנס ולוטסוף ניסו בהצלחה את הטיפול על 30 מתנדבים מכורים לסמים. ב-FDA, מנהל המזון והתרפות האמריקאי, התרשמו ואישרו ניסויים קליניים באיבוגאין, שהוצא מחוץ לחוק ב-1969.
מי שמונתה על המחקר הייתה דוקטור דבורה מש, מומחית בעלת שם עולמי במדעי מערכת העצבים ובנוירופרמקולוגיה, חוקרת טיפול במחלות של התנוונות המוח. בראיון שנערך עמה הסבירה: "לאיבוגאין יש מבנה ייחודי מאוד, זה כמעט כאילו שהצמח יצר מבנה קסום שבו עמוד שדרה קשיח ביותר, דומה במקצת לסרטונין (...) יש משהו מהותי במולקולה הזאת שאולי מסביר את התועלת שבה." מה ששכנע את מש לחקור את החומר היו ניסויים בעכברים שהראו שאיבוגאין גורם להיגמלות משורה ארוכה של חומרים ממכרים שלכאורה אין ביניהם קשר.
חלק מהמטפלים באיבוגאין נוקטים בגישה רוחנית שמתקשרת לפולחן האבות האפריקאי, אחרים נצמדים לסגולות הרפואיות "הנקיות" של המולקולה המיוחדת הזאת. דוגמה לגישה הרוחנית הוא רוקי קרבלי, מנהלו של מרכז גמילה במכסיקו שנקרא The Dream House. בראיון ל-Reality Sandwich קרבלי מסביר: "איבוגאין הוא יוצר חלומות שפועל על התת-מודע, על הלא-מודע ועל ההכרה המודעת – קצת כאילו שהשלושה מדברים בבת אחת בגוף האנרגטי. לא כולם חולמים בצורה הזאת. יש כאלה שכלל לא זוכים בהזדמנות לחלום, אבל התרופה ממלאת את תפקידה. זוהי תרופת שורש, היא מבטאת את עצמה כמו שורש, מאוד נטועה בקרקע, רגשית וגופנית גם יחד. במהלך הטיפול אי אפשר לקום ללא עזרה, אתה מרגיש את כוח הכבידה. בהתחלה אתה חש לעתים קרובות שאתה נמשך אל האדמה ומסתחרר, כאילו שאתה מתחבר אל תוככי כדור הארץ, מעין תחושת שיכרות רעה לכמה רגעים. אנשים מקיאים מזה לפעמים. הוא יכול להיות מאוד לא נעים."
קרבלי עצמו היה מכור לסמים במשך 25 שנים, עד ששמע ב-1993 על מרפאה בטיחואנה שבה טופלו מכורים באמצעות איבוגאין. לקח לו וחברתו דאז, מכורה אף היא, כמעט שנה להגיע לשם, אבל אחרי 12 שעות הוא ידע שההתמכרות שלו להירואין, מתדון ואמפטמין הסתיימה.
שרה גלאט, ישראלית לשעבר ותושבת הולנד בהווה, שהקימה את "הבית של שרה" לטיפול באמצעות איבוגאין, רואה בו אמצעי לא רק להיגמלות מחומרים ממכרים אלא גם אמצעי להבנה עמוקה יותר של החיים.
בועז וכטל, שמוכר מפעילותו במפלגת "עלה ירוק", מייצג השקפה "מדעית" יותר שמכוונת אל לב הממסד ומדברת אליו בשפה שלו. בישיבה של ועדת המאבק לנגע הסמים בכנסת שהתכנסה ביולי 2004, הופיע וכטל ואמר את דברו: "יחסית זה יהיה טיפול זול, לא כמו אדולן שצריך לבוא לקחת כל יום, כל יומיים או שלושה ימים, כמו ה-LWAM שזה אדולן שפעיל לטווח ארוך. האיבוגואין מתפרק לחומר מִשנה שנשאר בגוף לתקופה של חמישה-שישה חודשים, בתקופה הזו אנחנו רואים שהמכורים מצליחים לשפר הרבה מאוד פונקציות בחיים שלהם, הם חוזרים לעבוד או שהיחסים שלהם משתפרים עם המשפחה (...) אני רוצה להתייחס (לשאלה) האם החוויה היא הזייתית או לא. היום גם בניסויים בחיות וגם בשיחות עם המכורים, ידוע שזה לא חוויה שדומה ללס"ד. בעצם יש שחרור של זיכרונות מודחקים בצורה ויזואלית, בלי דיסטורשן. מי שעובר את זה אומר שזה כמו לשבת על ספת הפסיכיאטר, במקום לשבת חמש שנים, אפשר לעשות טיפול כזה ותוך יומיים אתה מגיע לתוצאות דומות".
באותה הישיבה וכטל התייחס לבעיה שנשמעת לא רק בנוגע לטיפול במכורים לסמים אלא לטיפול במחלות קשות בכלל – לחברות התרופות אין עניין להשקיע במחקר שיניב תרופה, מפני שהם מתפרנסים ממוצרים שצורכים החולים. במקרה הזה מדובר במכורים, לקוחות טובים של תרופות נוגדות דיכאון. וכטל ולוטסוף חיברו מדריך מסודר לטיפול באמצעות איבוגאין.
בינתיים החברה שהקים לוטסוף פשטה את הרגל והתקדמות המחקר נתקעה, עד להתעוררות מחודשת בתקופה האחרונה. בממסד, כולל הישראלי, מבינים שבתכונות הכימיות של האיבוגאין יש פוטנציאל מבטיח לטיפול גמילה בנרקומנים, אבל ממסדים לא ממהרים לאמץ לחיקם כל מה שקשור להזיות. מה שינצח את קשיי המימון ואת חוסר ההתלהבות של חברות התרופות הוא יעילותו של האיבוגאין בשלב הגמילה הגופנית בהשוואה לחומרים אחרים שנמצאים בשיווק היום.
ברחבי העולם פועלים כמה עשרות מטפלים, רבים מהם מכורים לשעבר. מי שלוקח איבוגאין נכנס לטריפ שאורך כ-30 שעות ושלאחריו נדרשת התאוששות גופנית של כמה ימים ותקופת עיכול רגשית. זהו תהליך מתיש, בעיקר עבור מכורים לסמים שמצבם הגופני הוא רעוע בדרך כלל. אם הם מצליחים להתחיל את הטיפול כשהם יחסית נקיים, שלב ההתנקות יהיה קל יותר ויוותר יותר מקום לחלימה שבה, כפי שמתארים מטפלים שעברו סשן כזה, זיכרונות מודחקים נשלפים מהמגירות ושוב חוזרים פנימה, כמו בתהליך של טיפול בפוסט טראומה. זו הנקודה שמאפשרת את השינוי ההתנהגותי.
כמבן, גם איבוגאין הוא לא תרופת פלא. בדומה לטיפולי גמילה אחרים גם כאן שיטת הזבנג וגמרנו בדרך כלל אינה עובדת. שיקום אמיתי מחייב רצון כן של המכור לשנות את אורח חייו וחזרה אל סביבה בריאה ותומכת לאחר ההתנקות.
נא להמתין לטעינת התגובות
