איך הפסקנו לפחד מגרמניה והתחלנו לאהוב את ברלין?
אחרי לונדון, פריס וברצלונה גם ברלין הצליחה למתג את עצמה כיעד תיירותי נחשק. בירת הרייך השלישי לשעבר, ובירת השיק העולמי היום מושכת תיירים ישראליים רבים, ביניהם אמנים, ועדי עובדים ואנשי עסקים. העיר שהזיכרון ההיסטורי שבה מתערבב עם מסעות הקניות הצליחה לבדל את עצמה מיתר ערי גרמניה בזכות מחירים זולים וקסם אורבני
הנהירה של ישראלים לברלין, בירת הרייך השלישי לשעבר ובירת השיק העולמי היום, היא תופעה של השנים האחרונות שקל להסבירה בזכות הקסם האורבאני ותנאי האקלים התרבותיים המתעוררים של העיר.
הרשר, שחיה בגרמניה 15 שנה, הגיעה ללמוד תולדות האמנות, יהדות וחקר הדת בקלן ורוב המרצים שלה לא היו יהודים. חוויה זו של תרבות יהודית בגרמניה הייתה לטענתה מאוד מעניינת והמשיכה ללוות אותה גם שנים אחר כך, כמדריכת תיירים ששמה דגש חזק על ברלין היהודית – על העבר, העתיד וההווה היהודי בברלין, דווקא בברלין.
הרשר כבר כמעט 8 שנים בברלין. כשהגיעה רק התחילה התיירות הישראלית לעיר. "משנת 2000 התחיל הגל הגדול – הראשונים הם הייקים מנהריה חיפה וירושלים. הם באו במסגרת סיפורי משפחות. הגל הזה כבר בסופו". במקביל התחילה גם תיירות חיי הלילה, המסיבות ומצעדי האהבה הצבעוניים שכללו תחפושות, מוזיקה וסמים. "אבל במקרה הזה" אומרת הרשר כי "מדובר בצעירים שבאו לסוף שבוע ולא ממש עניינה אותם ברלין".
תיירים ישראלים שחוזרים ומבקרים שוב ושוב בברלין אינם עניין נדיר. לאה הרשר מספרת על מסלולי טיולים שתכננה במיוחד עבורם: למשל ברלין של מתחת לאדמה, של בונקרים מתקופת מלחמת העולם השניה ומתקופת המלחמה הקרה, וטיולים לרובעים הפחות תיירותיים , "שהם מרתקים לא פחות".
נועם רון, מנהל שיווק מסוכנות הנסיעות איסתא, מספר על עליה חדה בביקושים לברלין "הנובעת גם מהפיכתה של העיר לבירת תרבות ובילוי וגם בשל העובדה שנוספו טיסות שכר (צ'ארטר) ישירות לברלין המוזילות את עלות הטיסה". רון מדווח על גידול של עשרות אחוזים בביקוש, "ברלין ממש עלתה על מפת המטייל הישראלי בדומה לברצלונה ורומא, אבל עדיין פחות מאמסטרדם, לונדון ופריס". לפי דבריו של רון כשמדברים על משיכה ישראלית של השנים האחרונות לברלין, מדברים ככל הנראה על מידת הלהיטות לעיר ולא בהכרח על כמות התיירים.
אבי פלדמן, מייסד פסטיבל הוידיאו דאנס התל אביבי "וידאנס" ואוצר עצמאי, הוא סמן של מגמת התיירות וההשתקעות של אמנים ישראלים בברלין. "התחלתי להגיע לברלין בשלוש השנים האחרונות מדי פברואר לפסטיבל ברלין לקולנוע", הוא מספר. "אני בברלין און אנד אוף החל מתחילת ינואר 2008".
פלדמן מצא עצמו בברלין בזכות מלגת מחקר באמנות ואוצרות שקיבל. הוא גילה מייד עיר נוחה, זולה יחסית, עם המון אפשרויות מבחינת תרבות ואמנות ("מה שכמובן מאפשר גם הרבה זבל") ואנשים מעניינים מגרמניה וכל רחבי תבל. "אהבתי את ברלין מהרגע הראשון", ולרשימת הפלוסים
לדעתו של פלדמן שעכשיו החליט להשתקע בעיר ולגור בה, המגמה של שטף ישראלים ובכלל זה אמנים, המבקרים בברלין לא שונה מהותית מהפופולאריות הבינלאומית של העיר. "יש סקרנות טבעית לגבי ברלין וגרמניה, אבל מאחר שברלין זולה יחסית מכל בירה אחרת במערב אירופה, היא מאפשרת לצעירים ולאמנים להגיע לכאן לטייל, ליצור ולעבוד". מצד שני הוא מעריך כי אחוז גדול יחסית מהצעירים הישראלים המטיילים בעולם נשארים או עוברים בברלין בשלב כזה או אחר של מסעם.
לעיתים שפע תרבותי ושורשים משפחתיים חוברים יחד כדי להדביק בוירוס הברלינאי. כך במקרה של השחקנית נטע הגלעדי: "סבתא שלי היתה ברלינאית, היא עלתה עם סבי בשנות ה-30, ולאחר שלושים שנה בארץ, חזרו לברלין".
הקשר המשפחתי התחזק לאחר שהגלעדי סיימה לימודי משחק בבית צבי, נרשמה ללימודי גרמנית במכון גתה, ונפעמה מהתיאטרון הגרמני. היא אף השתתפה בפורום בינלאומי ליוצרים צעירים במסגרת פסטיבל התיאטרון השנתי "Theatertreffen", בברלין. "בשנתיים שלאחר מכן הייתי על קו ברלין תל אביב, כל פעם לסדנא אחרת".
"כן, יש ניתוק בין ברלין לגרמניה", אומרת הגלעדי. "ברלין רב לאומית, סובלנית; גם המבורג. בשאר המקומות לא כל כך הייתי, אבל אפשר לומר שהפרובינציה הגרמנית קצת פחות מושכת".
ספיר כהן, צעירה מפתח תקווה בתחילת שנות ה-20 לחייה, היא אחת מאותם צעירים ישראלים שחוזרים ומבקרים בברלין. הביקור הראשון של כהן בעיר היה עם ההורים בגיל 18. "רציתי לראות דברים פחות תיירותיים מאלה שהמשפחה הובילה אליהם; הייתה הרגשה של משהו לא ממוצה ועם השחרור מהצבא נסעתי לבד לחודשיים. זה היה ההודו שלי".
כהן הייתה בברלין כבר שלוש פעמים, הרביעית בדרך, ואת הטיול המסורתי של אחרי הצבא היא גם הקדישה לעיר. "ההבדל בין הביקורים היה עצום, גם לחיוב וגם לשלילה. התחברתי לבחור ישראלי והתחלנו להסתובב ביחד. התחלתי מהמקומות התיירותיים, אבל לאט לאט התרחבו המעגלים. התחלתי לישון בכל מיני הוסטלים בעיר – שבוע במרכז, שבוע במזרח. ברוזה לוקסמבורג, במרכז העיר, התחברתי עם קנדיות ובריטיות קצת יאפיות – אז הלכתי לכל מיני פתיחות של תערוכות. ובמזרח הייתי עם פאנקיסטים שהלכו לבתי תמחוי לקחת אוכל ב-3 יורו, נראו לחלוטין ניאו נאצים אבל היו מאוד חברותיים כששמעו שאני מישראל וגם דיברו קצת עברית".
לאה הרשר מספרת על ביקוש גדול לסיורים פרטיים שהאוכלוסייה המשתתפת בהם מגוונת. בין המשתתפים אפשר למצוא אנשים שמאסו בטורקיה, בפראג ובשאר הטרנדים התיירותיים כמו גם אנשי עסקים שהחלו לגלות עניין בעיר. "אני מטיילת המון עם ועדי עובדים", מספרת הרשר על הלהיט החדש בתחום, וגם אותם, תופתעו או לא, ההיסטוריה של העיר מרתקת. "חשוב לי להדגיש להם שאופי החופשה בברלין שונה מאוד מערים אחרות זה לא נופש או סתלבט אלא עניין מסוג שונה. ואנשים מאוד נהנים פה. הם מקבלים חוויה אחרת". וישנו גם טרנד של טיולי נשים "אז האופי של הטיול משתנה וכולל הרבה יותר טיולי גלריות ומוזיאונים, מועדונים, מסעדות וכן, גם שופינג".
האטרקציות האהובות על הישראלי בברלין נחלקות, על פי הרשר, לשני סוגים עיקריים. יש את מי שלא מתרגשים מהעבר מספיק כדי לשכוח את הוויית התייר הישראלי – דהיינו שופינג ומסעדות – בעיקר ברחוב קו'דאם (Ku’damm) הידוע. אבל הדג הגדול הוא ללא ספק ברלין היהודית ובהקשר זה ההנצחה אינטנסיבית הממוקמת בתוך חיי היומיום של הגרמנים – "זה הטיול הכי מבוקש. מאוד מעניין אותם איך הגרמנים מגיבים ומנציחים את זכר היהודים שחיו פה".
הקשר של התייר הישראלי הממוצע עם הברלינאים לא פעם מתוח. "מהרגע שהם נוחתים יש לי שעה לתת להם רקע על העיר", מנסה הרשר לרכך את הלם התרבות. "אני אומרת להם תתבוננו; תראו כמה זמן זה לוקח לחכות בבית קפה; תלמדו ליהנות מזה שאין לחץ; תכנסו לראש של הברלינאים. אם הם לא מחייכים אליכם זה לא בגלל שאתם יהודים או זרים. ככה הם. אני רוצה שייהנו מהשהייה, בברלין ולא יבואו עם הדעות הקדומות של גרמנים נאצים. הרוב קולטים את זה".
"ברלין עדין נמצאת בתהליכי לידה, המילה האחרונה עדין לא נאמרה", טוענת הרשר. "אני מעיזה להגיד שהדחף הקדום שלה להיות בירת אירופה או אפילו העולם לא פג, אולי היא תצליח, הפעם בדרכי שלום".
נא להמתין לטעינת התגובות
