סיפורי בית הקברות של זכרון
סיור בבית הקברות של זכרון יעקב טוב כמעט כמו שיעור היסטוריה. הקברים הדוממים מספרים את תולדות המושבה שתחילתה בחבלי לידה קשים, והיום היא פנינה תיירותית
תוכניתו הכלכלית הייתה מענקים ותמיכה כספית ישירה בעיקר, מה שגרם למעט זלזול ולהולדת המשפט המפורסם "על חשבון הברון". זלזול זה, יחד עם ידם הקשה של הפקידים הביאו למרמור של המתיישבים, שהוביל להחלטת הברון להעביר את המושבות שתחת חסותו לידי חברת יק"א, בבעלותו של הברון הירש.
השינוי המהותי, הלוואות במקום מענקים, העביר את הסיכון אל החקלאי, כך שעליו הייתה מוטלת האחריות לנסות ולהצליח כלכלית, עידוד היוזמה האישית והניהול העצמי, והמושבה הלכה והתפתחה.
מומלץ לסייר במושבה בימי שישי בבוקר, אז נפתח במדרחוב המייסדים שוק אומנים יפיפה, והמקום כולו מתעורר לחיים.
בעזרת ביקור בבית הקברות של זיכרון יעקב קל להבין את סיפור המושבה, אפילו בלי מילים, רק על ידי התבוננות. כבר בכניסה מתחלפת האווירה מצפירת המכוניות והשמש היוקדת, אל השקט והצללים שבפנים.
כאשר ממשיכים ישר בשביל המרכזי, מגיעים לחלקה של קברים קטנטנים מאבן, על רובם אפילו אין שמות כתובים. מדובר בקברי ילדים שנפטרו ממלריה וקדחת בזמן שהוריהם ניסו לייבש את הביצות בעמק הסמוך. זוהי עדות מזעזעת הממחישה את משמעות החלוציות בארץ זו, שהייתה לא מפותחת בתקופה התורכית.
מעניין גם לראות את קברה של שרה אהרונסון. הקבר מצוי אומנם בתחומי בית העלמין, אך מוקף גדר נמוכה. זאת מפני שלפי היהדות אין לקבור מתאבדים בתחומי בית הקברות עצמו אלא מחוצה לו, סמוך לגדר.
סיפורה הטראגי של שרה על קונפליקט אהבתה הגדולה בין אבשלום פיינברג ובין אחותה רבקה, וכמובן על השתייכותה למחתרת ניל"י שהעבירה מידע לכוחות הבריטיים היושבים במצרים בזמן מלחמת העולם הראשונה, השתייכות שהובילה בסופו של דבר לתפיסתה בידי התורכים והתאבדותה בביתו של אחיה לאחר ימי עינויים קשים.
קבורים כאן גם רופא המושבה והאזור, הד"ר
בית הכנסת אוהל יעקב נמצא בפינת הרחובות הנדיב והמייסדים. מבנה דתי תחת האימפריה העות'מאנית היה מבנה רגיש, כזה שניתן היה להרוויח ממנו הרבה שוחד, "בקשיש" בלשון התורכית.
סיפורים שונים אופפים את הקמתו, שהתנהלה תוך כדי הולכת התורכים שולל, אם בתירוץ המבנה הציבורי הגדול כאורווה לסוסים ואם כרפת לפרות, למרות שהתורכים הבינו יפה מאוד שהקומה השנייה, עזרת הנשים, אינה בגדר אפשרות סבירה למקום לינה לבעלי חיים. ובכל זאת, התשלום עבור השתיקה היה יפה והוסיף למשכורת.
משעה שנבנה הגג ונסתיימה הבנייה, ב-1886, היה אסור להרוס את המבנה לפי החוק העות'מאני, ואז ניתן היה לגלות את תכליתו האמיתית.
בית הכנסת, כמו המושבה כולה, קרוי על שם אביו של הברון רוטשילד, הארכיטקטים היו טמפלרים וניכרת השפעה נוצרית ברורה במבנה. כאן היה מעין בית עם, מקום כינוס חברתי, תרבותי ודתי של בני הקהילה.
בחזיתו תלוי שעון עם אותיות עבריות במקום ספרות, ועל גגו מוצבת חנוכייה. אין לבית הכנסת שעות מוסדרות מלבד שעות התפילה ולעיתים ניתן למצוא את הגבאי פותח את המקום לסיור גם בין זמנים אלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
