תרגיעו: איך מתמודדים עם תוקפנות של הילד?
כשהבן הפעוט שלכם צורח עליכם, משתולל, מכה ואפילו נושך, זו עדיין לא סיבה לקבוע שהילד אלים, לצעוק עליו ולתת לו עונשים. חיבוק חם ואוהב, למשל, הוא פתרון הרבה יותר טוב
תוקפנות גם מגיעה הרבה פעמים מתוך רצון להראות לעולם או מתוך בדיקת גבולות. כשפעוט מתחיל להתנהג בצורה תוקפנית באמצע או בסוף השנה הראשונה לחייו, הוא כלל אינו מבין מה הוא עושה. ברגע שהוא פנוי להפעיל את הידיים שלו בצורה מתוכננת, הוא מתחיל לחטוף צעצוע או לתת מכה. ילד בגיל שנה וחצי שנושך, למשל, זה בהחלט לא דבר נעים, ואנחנו, ההורים, נעשה הכל כדי למנוע ממנו לעשות זאת. כשילד בגיל חמש, לעומת זאת, נושך, אפשר וצריך להסביר לו שזה לא נעים ומה ההשלכות - והוא בהחלט יבין זאת".
מן הסתם, כשהילד שלנו מקבל מכה זה כואב לו. במידה וגילו צעיר הוא אולי עדיין לא ממש יודע לפרש את תחושת הכאב או להבין מאיפה זה נחת עליו, אבל בהחלט יודע שכואב לו. לעומת זאת, כשהוא בעצמו מחטיף לילד אחר, הוא לא בהכרח מבין שהוא גורם לתחושת כאב. על פי מחקרים רבים, אפשר לראות שרק בגיל שנתיים מתפתחים ניצנים ראשונים של אמפתיה, והילדים יכולים להבין שכשהם מכים מישהו או חוטפים צעצוע לילד אחר, התחושה אינה נעימה ואף עלולה לכאוב. "תפקידנו כהורים וכמחנכים הוא ללמד את הילד מהי כשרות חברתית - כלומר, להקשיב, להיות אמפתי כלפי האחר, להיות רגיש, לשתף פעולה, לחלוק ולנהל משא ומתן", מסבירה קונסטנטין.
אם אתם תוהים מדוע ילד בן שלוש צריך לדעת לנהל משא ומתן, דמיינו את הסיטואציה הבאה: בגן השעשועים ממוקמת נדנדה שלרוע המזל נתפסה בידי ילד אחר. הילד שלכם מתקרב לעבר המקום ומבקש מהמתנדנד שנהנה מכל רגע לרדת ולפנות את מקומו. המתנדנד מסרב לרדת, וכעת מונחות לפני ילדכם כמה אופציות: האחת, להתנהג בתוקפנות ולהעיף את הילד מהנדנדה, השנייה, להמתין בסבלנות עד שהמתנדנד ישתעמם ויפנה את הנדנדה, והשלישית, לנהל משא ומתן ולהציע למתנדנד לעבור למגלשה, כי שם כיף יותר. אם הוא בחר באופציה הזו, אתם כנראה מגדלים בבית פוליטיקאי קטן שמבין היטב את משחק החיים. אם הוא בחר באופציה הראשונה, כדאי שתבדקו איתו וגם עם עצמכם את הגורמים להתנהגותו.
הנה, למשל, כמה כאלה:
טמפרמנט מולד - ישנם ילדים שמגיעים לעולם עם אופי לא קל. הם נוטים להתייאש מהר, הם כעסנים והם אינם מצליחים לווסת את מצבי הרוח שלהם. מדובר לרוב בילדים שזקוקים לחיזוקים רבים על מנת למתן את התסכולים שלהם ולמנוע מהם לנסות לפרוק אותם בדרכים תוקפניות. הורים לילד בעל מזג חם פשוט צריכים לסייע לו לחיות בשלום עם הנתונים שלו.
אינטליגנציה רגשית - אם פעם חשבו שהפיתוח הקוגניטיבי
מסגרת החינוך - מסגרת חינוכית היא חלק בלתי נפרד מבניית אופיו של הילד. יש מסגרת תומכת ומלאת חיזוקים המהווה ערובה לכך שתהיה בה פחות תוקפנות בקרב הילדים, ויש, לעומת זאת, מסגרת שמעודדת תחרות, עמוסת כעסים, או, גרוע מכך, מסגרת שעושים בתוכה שימוש בעונשים. מסגרת נוספת שיכולה לגרום לכעסים ולמתחים רבים המעודדים תוקפנות בקרב הילדים היא מסגרת שאין בה מספיק צעצועים ביחס לילדים, שתוכנית הלימודים בה עמוסה מדי ושהמטפלות שבה לא הוכשרו ללמד את הילד ברוגע כשרות חברתית.
באופן ההתנהגות של ילדכם טמונים לא מעט גורמים סמויים הקשורים בכם. למעשה, הילד מחקה אתכם ודפוסי ההתנהגות שלכם נטמעים בו. "חשוב לקחת בחשבון את העובדה שילד גדל בתוך משפחה", מציינת סיגלית עליש, מומחית להתפתחות הילד בגיל הרך ומרצה בחוג למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי של המכללה למנהל. "אנחנו לא יכולים לקחת אותו ולטפל בבעיה שלו מבחוץ. אנחנו צריכים להסתכל על הבעיה כעניין מערכתי. תוקפנותו של הילד משפיעה על כל בני הבית. זו בהחלט לא בעיה נקודתית של הילד. זו בעיה של המשפחה כולה".
איך מתמודדים עם תוקפנות של פעוט?
"להורים רבים יש נטייה לטעות ולומר: 'הרביצו לך? תרביץ בחזרה', אבל בדרך הזאת אנחנו משקפים עבורו את מה שאנחנו לא רוצים שהוא יעשה. אי אפשר לפתור אלימות באלימות. אם קיים במקרה אלמנט של תסכול שמתבטא בתוקפנות, צריך לזכור שמדובר בעניין נורמטיבי. זהו שלב התפתחותי טבעי.
בתוך מהלך התמודדות חשוב לדבר על הדברים, להשתמש בטכניקות כמו 'אני מבין שאתה כועס שלקחו לך את הצעצוע. מותר לך להרגיש ככה, אבל בוא נחשוב על פתרון שיגרום לך להרגיש טוב'. כלומר, צריך לאפשר לו למצוא פיתרון לבעיותיו, לספר לו על מצבים דומים שקרו לכם, ולהציג בפניו אלטרנטיבה לתגובת התוקפנות. הרבה פעמים ילדים מתפרעים או מרביצים לכל מי שעובר בדרכם, אפילו להוריהם. במקרים כאלה אני מציעה לעצור את הילד ולחבקו חזק. להעניק לו תחושה שאתם מכילים אותו. שאתם לא מתפרקים מההתנהגות שלו. להעביר לו את המסר הפיזי שמישהו נמצא שם כדי לעצור אותו".
ומה בנוגע לעונשים?
"אין צורך לצרוח עליו ולשלוח אותו לחדר, למשל. צריך לדבר איתו על הכעסים, לשאול אותו מדוע הוא מרגיש צורך להרביץ ולהסביר לו שזה בסדר להרגיש ככה, אבל בבית שלנו לא מרביצים. הרעיון הוא לתת לו להרגיש שאתם לא נוטשים אותו ובוודאי שלא מונעים ממנו אהבה למרות שהוא תוקפן. אפשר להמחיש עבורו באמצעות סיפור, בובות או סדרת טלוויזיה מה עושים ואיך מתמודדים עם הכעס".
יכול להיות שהנוסחה הכי טובה לגידול ילדים רגועים היא פשוט לחיות בבית שבו אנשי המשפחה מיושבים בדעתם, מפויסים ושלווים?
"אין ספק שבית שמשרה אווירה רגועה ושלווה זה דבר מאוד נעים, אבל זה לא מציאותי. מעבר לזה, לכולנו מותר להיות מתוסכלים לפעמים. מותר לאמא להיות עצובה או עצבנית, וזה בהחלט מצב שאפשר להכריז עליו בקול רם וברור. כשאחד ההורים כועס על הילד זהו מצב נורמלי לחלוטין, אך חשוב להזכיר לילד שהוא אהוב למרות שהכעיס. בבית הזה מותר לכעוס, אבל אסור להרביץ.
מה שכן, חשוב לבדוק את מקור התסכול. ילד לא סתם מרביץ, ואם לא נבדוק את הסיבה האמיתית לכך הוא עלול להמשיך להיות אלים. אם בבדיקה שלנו עברנו את אחוז החסימה של המזג, אולי יש מקום לבדוק את עצמנו או את המסגרת בה גדל הילד, ולברר אם הוא פיתח לעצמו סוג של מנגנון הישרדות באמצעות האלימות. אולי הוא הבין שכך משתלם לו להתנהג - כלומר, שבהתנהגות תוקפנית הוא זוכה לתשומת לב או לדברים אחרים שאותם רצה להשיג".
נא להמתין לטעינת התגובות
