איזהו רוחניק? הגובר על יצרו
הכל אוטומטי אצלנו, חסר מודעות ונשלט בידי היצר. הכבוד, התשוקה והשאפתנות מושלים בנו ללא עוררין, בכל תחום ותחום: האופן בו אנחנו אומרים שלום בבוקר, העצבים בפקק-תנועה, הדרך שבה אנחנו אוכלים או עושים סקס. אלי רייפמן, נשיא חברת אמבלייז, מתווה את הדרך לאדם הרוחני
לדבר ברכות, ללבוש לבן (רצוי פשתן או חומר טבעי אחר) ולהתחבק הרבה, תהיה אצל רובנו האסוציאציה המיידית לרוחניות. אדם שלבוש או מתנהג כך, ייתפס באופן אוטומטי על ידנו כרוחני - או לפחות כמתיימר להיות.
אלא שרוחניות היא למעשה דבר פרגמטי לחלוטין, כפי שעולה מכל התורות בכל התרבויות. נקודת מוצא אפשרית להבנת הנושא היא המילה "אוטומטי".
אנחנו לא ממש שמים לב לכך, וכנראה לא נודה בכך אפילו אם יפנו את תשומת לבנו, אבל כיום, לפחות בתשעים אחוז מהזמן שבו אנחנו ערים, אנחנו בחוסר מודעות כמעט מוחלט - אנחנו על אוטומט.
כעס ועצבים הם דוגמאות טובות לתגובתיות בלתי מודעת - לרוב על בסיס יומיומי ועל כל שטות. פקקי תנועה, משקה שנשפך בטעות על המכנסיים החדשים, מישהו שתפס בגניבה חנייה שחיכינו לה. כל אחד מאלה יכול לגרום לנו לתגובות זעם מיידיות שאם רק היינו חושבים עליהן מראש, היו נראות לנו חסרות כל פרופורציה.
האם יעזור באופן כלשהו להתעצבן על הפקק? מדוע אנחנו חשים צורך עז לחנך באלימות מילולית, או אף גרוע מכך, את מי שחטף לנו חנייה? כל אלה רק מגבירים את הסבל שלנו באותו רגע, למרות שזה חסר טעם ותועלת לחלוטין - אנחנו בכל זאת מגיבים באותו אופן על אותם גירויים, פעם אחר פעם. אנחנו לא באמת חושבים על כך. התגובה והזעם פשוט עולים בנו ופורצים ללא שליטה כלשהי, מלווים לרוב בתחושת צדק עצמי שמחזקת את התגובה: "אני לא צודק שאני צועק עליו? תראה מה הוא עשה, הוא חיית אדם, אתה לא היית מגיב ככה?" זוהי אוטומטיות.
האוטומט שולט בחלקים נרחבים מחיינו. מערכות יחסים, סקס, אוכל - כמעט כל תחום בחיינו טומן בחובו פוטנציאל (לרוב ממומש) של תגובתיות ללא שליטה או מחשבה. החל מאכילת-יתר "כי זה כל כך טעים!", ועד לרמה שאנחנו מסכנים את משפחתנו בשביל עוד בגידה.
במילים אחרות, רוב הזמן אנחנו עבדים ליצר ולסיפוק צרכיו. נסו לשים לב: אנחנו פועלים מתוך מערך או "תפריט" תגובות מוכן מראש, כמעט לכל דבר בחיינו.
כשאנחנו מסתכלים על מחשבותינו ומנתחים אותן ברצינות בפעם הראשונה, קורה דבר די מדהים: אנחנו מגלים שאפילו דברים קטנים, כמו אמירת שלום לחבר במשרד בבוקר, הם חלק מהאוטומט. לעיתים קרובות
נסו פעם לברך מישהו לשלום באופן מקורי לחלוטין שמעולם לא שמעתם בעבר. מהר מאוד תגלו שאתם עומדים מול קיר מחשבתי, כמעט משותקים ממאמץ - ושום מחשבה או רעיון מקורי לא עולה בראשכם. לא שחשוב להיות מקורי באמירת שלום. זו פשוט בדיקה לא רעה להדגמת עוצמת האוטומט בחיינו.
בנקודה כאובה יותר נמצא את האבל ותחושת האובדן. אובדן של מישהו יקר משליך אותנו למקומות אפלים של צער, שלעתים אנו לא מצליחים לטפס מתוכם חזרה לחיים. אבות ואמהות שכולים שוקעים פעמים רבות באבל ללא יכולת לחזור לתפקוד, עד כדי פגיעה ביתר בני המשפחה החיים. גם אם יש הבנה שצריך להמשיך בחיים, עבורם ועבור אהוביהם שנותרו בחיים, התחושה היא ש"זה חזק ממני". אני רוצה, אבל לא יכול.
באותו מקום אנחנו פוגשים בצורה הבהירה ביותר את מהות השעבוד ליצר. כעס, זעם, שנאה, עלבון, קנאה, חמדנות, אבל - כולם כאחד מהווים כניעה ליצר "החזק מאיתנו", לתגובתיות האוטומטית שמביאה כמעט תמיד סבל.
אנו מגיבים בהתאם למאגר נסיון החיים שלנו, בהתאם לתרבות, כפי שהחברה מצפה שנגיב. אנו מגיבים ללא מחשבה ובעיקר כדי לספק צורך מיידי ב"שחרור". על פי רוב, אנחנו חושבים על מה שאמרנו או עשינו שבריר שנייה אחרי התגובה עצמה או אפילו מאוחר יותר.
רק בכעשרה אחוזים מהזמן אנחנו מודעים לתגובותינו, מעשינו ומחשבותינו. אין צורך לקבל את האמירה הזאת באופן עיוור. אדרבא, שלב הכרחי בגילוי הדרך לרוחניות הוא בחינה מדוקדקת של חיינו ומעשינו - כדי להבין באופן עצמאי עד כמה אנו נשלטים על ידי היצר, לטוב ולרע. זוהי התובנה המרכזית ביותר הנחוצה להבנת המושג רוחניות וחוויית הרוחניות.
היצר הוא גשמי, חומרני. הוא מושך לסיפוק צרכים הקשורים בכבוד, מין, שאפתנות לסוגיה ועוד. כאשר אנו נשלטים על ידו, אנו מוותרים מראש על מודעות ועל יכולת בחירה.
הרוחניות היא ההפך מגשמיות. בחיינו הגשמיים נוכל לראות את תוצאות הרוחניות או היעדרה, אך אין דבר בגשמי שמקדם את הרוחניות. לכן, אין ביגוד או מראה רוחני. אדם רוחני הינו אדם מודע, השולט על יצרו, בין אם הוא לובש פשתן לבן, פראדה, ארמני או גאפ. אורך הזקן, מוזרות כללית, כיסויי ראש אלו ואחרים - כל אלה כבודם במקומם מונח - אך אין להם כל קשר לרוחניות.
גם אופן הדיבור אינו מעיד על רוחניות או על היעדרה. אדם רוחני יכול לצעוק מצורך זה או אחר. כל עוד הוא שולט ביצרו ועושה זאת כ"כעס הפנים ולא כעס הלב", כלומר מתוך משחק ובמודעות מלאה, רוחניותו אינה נפגמת. מקובלים או מורי זן רבים נודעו כאנשים לא נעימים במיוחד, שלא נהגו בנימוס או דיברו ברכות כלפי תלמידיהם. למרות גסותם נחשבו כענקי הרוח כיוון שתמיד שלטו ביצרם ולעולם לא פעלו מתוך תגובתיות. המבחנים של הרוחניות הם פנימיים בלבד.
השליטה על היצר כרוכה בהרחבת מודעות מתמדת, והיא מביאה את האדם לרמות מודעות חדשות. העלייה ברמות מודעות מנקה את "העיוורון" שמטילה עלינו הגשמיות, ולפתע עולם חדש נפתח של תובנות, ראיה ותחושות. אנחנו רואים אחרת, מעבר לשקר הגשמי. אנו רואים אנשים מעבר לבגדים, לאיפור ול"משחק", רואים מעבר למותגים, לחשיבות העצמית ולרדיפת כבוד, רואים וחשים את החיים כאילו מישהו פתח לנו שסתום במודעות. לפתע הכל אחרת, ברור יותר, יפה יותר ואמיתי יותר. זו לא אמירה סתמית. האדם הרוחני מרחיב את תודעתו לחוש בטווח של חושים "וקליטה" שלא קיימים אצלינו באופן נורמלי... כמעט על אנושי.
החשוב מכל, לפתע, הוא שהאדם חש מעבר לאשליית הפירוד בינו לבין אנשים אחרים ולטבע שסביבו. הוא "רואה" וחש באופן עמוק ומהותי את האחדות של הכל, את הקשר הברור בינו לבין חברו, אויבו, האקולוגיה והבריאה ככלל. הוא לא "מבין" את זה אינטלקטואלית, אלא חש בכך בכל נימי נפשו. זיהום אויר או פגיעה בטבע כואבת לו פיסית כאילו זה הוא שנפגע, פגיעה בידו של אדם אחר מכאיבה לידו שלו באותה מידה ובאותו הרגע ממש.
הוא מתפתח להבין ולחוש שהוא חלק ממשהו גדול ממנו שחובק אותו ואת הבריאה לאחדות תבונית אחת. הוא לא מאבד את זהותו האישית, אלא גדל ומרגיש את חלקו בזהות הכוללת, שהוא חלק ממנה. כל צורת המחשבה שלו משתנה; המניעים והסיבות למעשים נובעים מראיית הכלל והבריאה כולה, לא רק ראיית טובתו שלו ושל אלה הקרובים לו. הוא נולד להיות אדם חדש - האדם הרוחני.
זהו תהליך התפתחותי בעל שלבים ברורים, המתועדים היטב על פני אלפי שנה. הדרך מתחילה במודעות ושליטה ביצר. זוהי ההגדרה הבסיסית של רוחניות, אלא שההגדרה היא החלק הקל. הדרך לרוחניות באופן כללי, ולרוחניות על פי הקבלה בפרט, מחייבת לימוד והבנה מעמיקים של פעילות היצר ופיזיקת האושר בחיינו, לפני שמשלבים בחיי היומיום את הפרקטיקה להתפתחות רוחנית.
יש בכוחה של הקבלה, כתורה רוחנית, לתת לנו כלים אמיתיים להתמודדות עם כל נושא ובעיה בחיינו. אבל חשוב להבין שאין קיצורי דרך. מי שרוצה לעסוק ברוחניות באופן רציני חייב לפתח מחויבות ומקצוענות בתחום לאורך שנים, כמו בכל תחום אחר. שטחיות וססמאות רק יטעו ויגרמו יותר נזק מתועלת.
אלי רייפמן, מייסד ונשיא קבוצת ההיי-טק אמבלייז. מעביר קורסים על קבלה ומדע בהיכל אמנויות הבמה הרצליה ובמרכז מוסיוף לחקר הקבלה באוניברסיטת בר-אילן
נא להמתין לטעינת התגובות
