משחק הזיכרון: אילו חוויות מגיל קטן נשארות בזיכרון?
גם אם הילד עדיין לא יודע לדבר, תאמינו לו שהוא זוכר חוויות משמעותיות. מצד שני, כדי שטיול יקר ביורודיסני באמת ייחקק בזיכרונו, חכו שיגדל קצת
הצצה חטופה בלוח השנה החדש בישרה על לא מעט ימי חופש באזור החגים. בעלי ואני החלטנו שזו הזדמנות מצוינת לקחת פסק זמן מהעולם, ולנסוע עם הצאצאית בת השנתיים וחצי לחופשה. זרקנו לאוויר יעדים אטרקטיביים כשלפתע עלה הרעיון המושלם ביותר - נטוס ליורודיסני, ארץ החלומות שלא נגמרים לעולם. השאלה הגדולה שעלתה היא עד מתי תזכור הזאטוטית את החוויה הנוצצת והיקרה, אם בכלל. התשובה לזה מורכבת משהו.
"כמעט בכל גיל ילד מסוגל לחוות חוויה, ליהנות ממנה, להתרשם ממנה, להפיק ממנה משהו בהתאם לרמת התפתחותו ולזכור אותה", מסבירה יוכי בן נון, פסיכולוגית ילדים ראשית בבית חולים מאיר, "כשאומרים שאין טעם לקחת ילד בגיל שנתיים וחצי לטיול בחוץ לארץ, אלא לחכות לגיל שבו הוא יהיה בוגר יותר, יש לזה בהחלט משמעות, מכיוון שאין לו עדיין את היכולת לעבד את האירוע ולמצות אותו.
"ילד בגיל חמש מפותח יותר מבחינה שכלית ושפתית, ויכול ליהנות מאירוע מסוים ולהתרשם ממנו יותר. למרות זאת, ההשקעה בגילאים הצעירים חשובה, שכן אירועים חווייתיים
"מגיל לידה, תינוק צריך להיחשף לגירויים ולחוויות כדי לפתח את המוח ואת מאגרי הזיכרון. מוח האדם מורכב מתאים שמקשרים ביניהם עצבים. ככל שנגרה את העצבים האלה, ניצור פוטנציאל גדול יותר להרחבת מאגרי המידע".
אז אולי הביקור ביורודיסני יכול לחכות כמה שנים, אבל קפיצה ללונה פארק או לספארי תהווה חוויה נפלאה שתיחרת בזיכרונו של הפעוט, אולי לא עד גיל 18, אבל לכמה שעות לפחות. "ילד שחווה חוויות נעימות הנחרתות בראשו, הוא ילד שיגדל להיות מבוגר אופטימי, מאושר ובעל ביטחון עצמי", מסביר דני עמית, פסיכולוג חינוכי ומרצה במכון אדלר, "כל חוויה טובה שילד סופג תיחרת בזיכרונו גם אם הוא לא יפרש אותה באופן מילולי. גם כשמסתכלים על נושאי מוזיקה ומאכלים הרבה פעמים קשה לנו להסביר למה או מנגינה או טעם מסויימים עושים לנו תחושה טובה. ההסבר הפשוט לכך הוא שמדובר בזיכרון שספגנו מהבית, והקונוטציה לכך חיובית ונעימה. זו חוויה טובה שנחרתה במעגל הזיכרונות שלנו".
מתי ילדים מתחילים לזכור?
"כשאנחנו בודקים זיכרונות של ילדים, או מנסים להיזכר בילדות שלנו, אנחנו מגיעים בדרך כלל לגילאי שנתיים וחצי-שלוש. ישנן גם הרבה חוויות שמתקיימות עוד קודם לכן שהגוף זוכר, אך הן באות לידי ביטוי רק כשהילד יודע לדבר. זיכרון הוא הפנמה. מצב שמתרחש, נקלט ונשמר בראש. העניין הוא שבגילאים הצעירים רוב הילדים מתקשים לשלוף את הזיכרון, להפוך אותו לדבר מילולי, ולספר עליו.
"לזיכרון יש אפקט למידה: אדם לומד לרכב על אופניים או לשחות, ולא משנה כמה זמן יחלוף עד שהוא ישוב ויעשה את הפעולה הזאת, שכן הוא רכש מיומנות שזכורה לו היטב. זהו זיכרון גופני ומוטורי. ישנו גם זיכרון תחושתי, שיכול לגרום לילד להירתע מדבר מסוים. הגוף נרתע, אבל הילד אינו בהכרח יודע להסביר את המצב בו הוא שרוי. יש לו זיכרון מדבר שחווה בעבר, אך הוא אינו יודע לפרשו".
ומה בנוגע לטיול ביורודיסני בגיל שנתיים וחצי?
"נגיד את זה ככה: ילדים זוכרים באופן רגשי עד כמה הסביבה היתה אוהדת כלפיהם או להיפך, באמצעות האזורים הלא מילוליים במוח. כלומר, התינוק אינו יודע לפרש באופן מילולי את תחושותיו וחוויותיו, אך הזיכרון קיים שם והוא מהווה חלק בלתי נפרד מתפקודו של הילד ומביטחונו העצמי. חוויה המתרחשת בכל גיל נשמרת בזיכרונו של הילד, אבל רק דרך הדיבור הוא יכול להעלות חוויות וזיכרונות המאוחסנים במוחו".
האם ישנה דרך ללמד את הילד שלנו לפתח מיומנות זיכרון?
"אחת ההמלצות היא להפוך את אירועי היום לחוויות ולדבר עליהן. מה עשינו כשקמנו בבוקר, איך היה בגן, מה אכלנו בצהריים, מה היה בחוג וכן הלאה. כל מה שצריך זה בעצם לארגן את הסיטואציות שהילד זוכר מאותו יום ברמה התחושתית והחוויתית, ולאפשר לו להבין מה קרה איתו באותו יום. כלומר, לקרוא לחוויה בשמה. זה ממש כמו ללמוד חומר לימודי, כזה שצריך לשנן היטב את החומר כדי לזכור ולחדד: מה הפחיד אותי, הכעיס אותי, הצחיק אותי, עייף אותי. בעזרת שיחה כזאת בעצם יוצרים משהו מאובחן".
לטענתה של יוכי בן נון, ניתן גם ללוות זיכרון של ילד אם מזכירים לו כל הזמן את המאורע שהתרחש ומראים לו תמונות, אבל אז רוב הסיכויים שהזיכרון שלו יתקיים רק מתוך עיבוד הסיפורים שלנו ולא מהמציאות. "בעבר נעשו מחקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה המשפטית", היא אומרת, "הרבה פעמים אנחנו חוששים שעדות של ילד, לדוגמה, אינה עדות ראשונית אלא דברים הנאמרים על ידו מתוך תחקורים שעבר, או סיפורים ששמע ממישהו אחר שדיבר על הנושא. כולנו מכירים את המצב הזה מההיסטוריה האישית שלנו. ישנם סיפורים על ילדותנו הזכורים לנו מתוך דברים שנאמרו בבית או מתוך התבוננות באלבום תמונות, ולאו דווקא מחוויות אישיות ישירות. חלק מהתפתחות הזיכרון של הילד תלויה בהשקעה שלנו כהורים".
כלומר?
"ישנם ילדים שכחנים, שפוטנציאל הזיכרון שלהם מוגבל, והם לרוב בעלי ליקויי למידה. במקרים כאלה, וגם במקרים רגילים, כל משחק שמפתח את הזיכרון, הקשב, הריכוז וההבנה כמו משחק הזיכרון, משחקי חרוזים, ומילים נרדפות יכול לסייע בטיפוח ובפיתוח יכולותיו הקוגניטיביות של הילד. ישנם שני גורמים הידועים בהשפעתם על הזיכרונות, כשהראשון הוא עיקרון היוצא דופן והשני הוא גורם הראשוניות והאחרוניות.
בעיקרון היוצא דופן, תמיד נזכור יותר התרחשות של אירוע חריג לטוב או לרע - משהו גדול ששימח אותנו, או יחס בוטה ולא נעים שזכינו לקבל ממישהו. עיקרון הראשוניות והאחרוניות כשמו כן הוא-מצב שגרתי שבו נזכור את הפעם הראשונה שבה נתקלנו בו, ואת הפעם האחרונה. תמיד נזכור את היום הראשון לגן או לכיתה א', וכך גם את היום האחרון והחגיגי, אולם מה שקרה בזמן שבין לבין לרוב נשכח מאיתנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
