הוט קיטור: רונן חן וארצי יפרח
התקלנו את רונן חן וארצי יפרח-הילד המופנם והילד המופרע, או שמא המוח השקול והפה הגדול של האופנה הישראלית, לריאיון זוגי. לא נרשמו אבידות בנפש, אבל עקיצות מעל ומתחת לחגורה עפו גם עפו. הקולגות מתבקשים לתפוס מחסה
מדובר בכבוד גדול הכרוך גם בתשלום לא קטן-כמה עשרות אלפי שקלים-אלא אם אתם בני מזל כיפרח, שהוזמן להציג בתערוכה על ידי המגזין הצרפתיL'officiel יחד עם מספר מעצבים צעירים מרחבי העולם.
מלבד הנתון הזה קשה למצוא נקודות השקה בין יפרח, 38 וחן, 43 -לא בסגנון העיצוב, לא בתפיסה העסקית, לא בקהל הלקוחות ולא בהשכלה הפורמלית. יפרח, שנכנס לתחום בשנת 2000, הוא טיפוס אקסטרווגנטי, מעט שחצן, לא שוקל מילים ולא מהסס לדרוש סכום של 15 אלף שקל על שמלה.
לעומתו חן, בוגר "שנקר" מחזור 1990, הוא טיפוס מופנם וצנוע, בונה את דרכו בצעדים מדודים ומתוך חשיבה עסקית מובנית, ומעצב קולקציות בקו מינימליסטי הנמכרות ברשת חנויותיו בישראל ומשווקות ליותרמ?300 נקודות מכירה בעולם.
דווקא בגלל הפערים האלה, והעובדה כי הם מייצגים את שני קצוות הסקאלה של האופנה בישראל, היה מעניין להזמין אותם לראיין אחד את השני. כצפוי, חן בחר לייצג את הקול המתון והשקול, ארצי הצדיק את תדמית הילד הרע שדבקה בו, ואני שימשתי מתווך עם הערות ביניים. שונים או לא, מתברר שהשניים חולקים בטן מלאה על המתרחש בשוק האופנה המקומי, כך שתוך כדי שיחה עלו לא מעט טענות כלפי קולגות וגם כמה עקיצות אחד על השני.
חן: "מה הציפיות שלך מההשתתפות בתערוכה בפריז-שיגלו אותך? שיזמינו ממך? ".
יפרח : "לקבל הזמנה מL' officiel זאת כבר הוכחה שגילו אותי. זה קרה כבדרך אגב: עורכת המגזין ביקרה בחנות שלי בגן החשמל וקנתה בגדים. איך ולאן זה יתפתח? לא יודע".
חן: "העשייה שלך היא די בניגוד לתערוכה הזאת.'פרט א?פורטה' זה ביגוד מוכן, ואתה בעצם מייצר פריטים שאתה משחזר, לא? ".
יפרח: "יש תפיסה מוטעית לגביי בארץ. חו?שבים שאני סטייליסט ולא מעצב אופנה, למרות שבארבע השנים האחרונות אני לא עושה סטיילינג. כבר הרבה זמן אני גם לא ממחזר וינטג'. הדבר היחיד שאני עושה שמחשיד אותי, זה אופן הייצור של הבגדים, שמקבלים מראה של וינטג'. אני כן מחזיק וינטג', אבל כמוצר משלים בחנות".
חן: "לפעמים אני עובר ליד החנות שלך בלילה, וכמתבונן מהצד אף פעם לא הבנתי אם זו חנות או רק מקום שאתה עושה בו פגישות".
יפרח: "זה טוב, כי בעבודה שלי אני מנסה לשבור את התפיסה המקובלת והמוגבלת שיש בארץ על אופנה. קשה לי עם חשיבה שבלונית, והמילה 'מעצב' חשובה לי מאוד: היא מסמלת עבורי את הדרך שבה אני מחפש לפרוץ את הקיבעון
חן: "תודה. הצלם אייל נבו רצה לתת לה לוק אחר, ובמקום המראה המלוקק שהיה מזוהה איתה, של שמלות כלה ופן בשיער, הוצאנו אותה במראה שרוט. מעניין אותי לשאול אותך על הדרך: איך אתה ניגש לעצב שמלה?".
יפרח: "אצלי הכול מותר. לא למדתי אופנה בחיים, כך שאין לי גבולות. לי חשוב כמעצב לתת את החתימה שלי".
חן: "למי אתה מעצב? ".
יפרח: "למי אני מעצב או ממי אני מת?פרנס? אני מעצב לעצמי".
חן: "האם אני כלקוח יכול להיכנס אליך לחנות ולרכוש בגד מוכן מן הקולב".
יפרח: "כן, אבל אי אפשר לעשות הזמנות או התאמות על בסיס המבחר שיש, כי יש רק פריט אחד מדגם. מה שיש בחנות, זה מה שיש. אני גם לא עושה דברים בהזמנה, למעט שמלות כלה".
חן: "ואם החולצה גדולה עליי? ".
יפרח: "אז מקטינים. אבל לא להפך. אני גם מכיר את המידות של הלקוחות שלי, רובן מידה 38 או 40, ומשום שהבגדים שלי מאוד יקרים-15 אלף שקל ומעלה-המדיניות שלי היא שיש אחד מכל דבר. זו אמנות".
חן: "אני מבדיל בין בגדים לאמנות, בניגוד אליך. אני עושה עיצוב, שהוא לא אמנות, ויש לו מטרה מסוימת: להיות לביש ופונקציונלי. למרות שאני הבעלים והמעצב של החברה ואני יכול לעשות מה שבא לי, אני רוצה למכור. זה לא מספיק שאתה אוהב את זה, אלא אתה צריך לשבור את הראש איך לגרום לאנשים רבים אחרים לאהוב את זה. ואני מאמין שבעיצוב בגדים מסחריים יש הרבה יצירתיות ואתגר".
יפרח: "אותי לא מעסיק מי ילבש את הבגדים שלי, ואני כל פעם מופתע לגלות מי הלקוחות שלי. היום זה נשות האלפיון העליון, שלובשות גוצ'י, דולצ' ה וגם ארצי יפרח. הן מסתובבות באותם חוגים קטנים ויודעות שאם הן רוכשות אצלי, לאף אחת אחרת לא תהיה שמלה זהה".
חן: "לי תמיד יש הרגשה שאתה יותר סטייליסט ממעצב, מכיוון שקשה להגדיר את הקו העיצובי שלך".
יפרח: "זה נכון, אין קו וגם אני לא יודע איך להגדיר אותו. תמיד מבקשים ממני להסביר, אז אני מנסה לומר שיש הומור, בדים יקרים. לקח לי המון שנים להאמין ולאשר לעצמי שאני מעצב ואז ליצור סיגנצ'ר שהיא שלי. אני יותר עסוק בלא להיות דומה לאף אחד. אם זה היה קורה-הייתי יוצא מהמשחק".
חן: "שמע, זו ארץ מאוד קטנה ומאוד קשה לפרוץ מפה. אם האופנה שלך אקסטרווגנטית ואתה מכוון גבוה, אז למה בעצם מכאן? ".
יפרח: "אני מאמין שזה יקרה לי בחו"ל. אני הולך להגיד משהו קשה מאוד, אבל מיציתי את ישראל. אני מקווה שהתצוגה בפריז תפתח לי דלתות ומקווה שאיזה בית אופנה יגלה אותי. אני רוצה להיות מוכר באותה רמה של דולצ'ה וגבאנה, ג' ון גליאנו ואן דמולמסטר. ואם יש רצון, יש דרך. אם אחליט להישאר בארץ כיוצר וכמעצב, אצטרך להתמסחר, ואני עוד לא רואה את עצמי עושה את זה".
חן: "בעבר חשבתי שאפשר לעשות את זה בגדול מכאן, אבל התבדיתי. שנה אחרי שפתחתי את העסק בשנת 1993, הוזמנתי לעצב עבור יצרן שמלות קו מסחרי לארצות הברית. עשיתי לו שתי קולקציות בנות שמונה דגמים שנמכרו בכל דיפרטמנט סטור: "סאקס פיפת' אווניו", "בלומינגדיילס".
בעונה השנייה זה פתאום נכשל, כי הוא העביר את כל הפרודקשן למקסיקו. ואז החלטתי לעשות את זה בכוחות עצמי, ולבד זה היה הרבה יותר קשה. קניינים זכרו את השם שלי שלא הצליח ולא נמכר. הייתי צריך לבנות את עצמי שוב מחדש. היום אני יודע שלבנות שם בינלאומי מהארץ כמעט אי אפשר. היחידים שאולי עשו את זה מהארץ היו'גוטקס'".
יפרח: "אם תגיע הצעה, אני לא אעזוב את החנות. אני אוכיח לכם שאפשר להצליח בחו"ל גם מישראל. תמיד הצלחתי ללא עזרת אנשים ומעולם לא לקחתי משרד יחסי ציבור".
חן: "אפרופו יחסי ציבור, הסיפור האישי שלך מדובר יותר מהבגדים. כמעצב מעניין אותי אם לא חשוב לך יותר שיידעו מה הקו שלך? ".
יפרח : "בסופו של דבר אתה מנצח את השיטה דרך הכישרון שלך. לא הסכמתי לקחת יחסי ציבור, כי הבגדים שלי מספיק טובים גם בלי יחצנים. בינתיים זה עובד. כשזה יפסיק, אקח יחצן. מצד שני, קשה לי לראות את עצמי עושה קטלוג מסודר לתערוכה כמו שאתה עושה. אתה חושב מסחרי".
חן: "פעם הייתי רק מעצב, וגיליתי שאני גם מנהל מצוין. בעסק יש שניים, מעצב ומנהל. אצלי יש פיצול אישיות: עד אחת אני רק מעצב, ומשעה אחת אני עובר לחדר אחר ופוגש רואי חשבון, מנהלי שיווק וכו'. היועץ העסקי שלי מאמין שיהיה קל יותר להביא מעצב נוסף מאשר מנהל, אבל הדרייב שלי הוא כמעצב. קשה לי להפריד את החשיבה העסקית מהיצירתית, אני חייב לסמן מטרה ולהגיע אליה. החיים שלי מסודרים מאוד".
יפרח : "הפחד הכי גדול שלי זה להיות מסחרי. היום זה קורה גם בסטיילינג: יש מגמה של בתי ספר לסטיילינג, ואני לא מבין איך אפשר ללמד מקצוע כזה".
חן: "למה לא? יש הרבה אנשים עם טעם טוב, שאם הם ילכו ללמוד אולי הכישרון שלהם יעובד-כמו באופנה, כמו בבישול או אפילו בשזירת פרחים".
יפרח : "מעטים הסטייליסטים שאני מעריך. אני אוהב מאוד את הטוטאליות והחדשנות של סיימון (אלמלם, א"י) וכדורי (אלישר, א"י), בעבודות שלהם אני רואה אינטליגנציה וחתימה אישית, לעומת ראובן כהן שמאוד התמסחר ופחות רלוונטי בעיניי. יש כיום גם אינפלציה של מעצבים בלי חתימה אישית: מעצבי העיר, למשל, מלבד זה שיש להם שם של שווארמה, זה בכלל שוק".
חן : "יש פה כל כך הרבה מעצבים והסגנונות מאוד דומים. יש בודדים שהכתיבו טון מסוים וכל השאר מעצבים בדומה להם. מוזר שגם השמות דומים: יש סיגל דקל וששון קדם, ופתאום יש כל מיני סיגל קדם, יעל חן".
יפרח: "זה כמו סודוקו למעצבים. פעם היתה היררכיה, היום אנשים גילו שאפשר לעשות מזה כסף וכולם רוצים. חושבים למשל שאני בכסאח עם יוסף כי אמרתי עליו שהוא'הגרה' החדש. אני לא מזלזל בו-אני מתגעגע ליוסף של פעם, היה בו משהו מיוחד, אבל רמת החיים שהוא בחר לעצמו גרמה לו להפוך למסחרי. אני בחרתי לגור בדירה שכורה, לא להתעשר כרגע ולא לשלם מחיר יצירתי. אז אומנם לא אעשה מחזורים גדולים, אבל אעשה את מה שאני אוהב".
חן: "אני לא מסכים איתך. באוקטובר יוסף הציג תצוגה מאוד מושקעת".
יפרח: "אז איפה כל הבגדים האלה? הרבה לקוחות עברו אליי מיוסף ואומרות שהוא איבד את זה. כשאתה עושה בגד מסחרי אתה מסתכל על עלויות של בד ותפירה. לדעתי יותר חכם להשאיר את יוסף כיוסף ולפתוח ליין שני. אני מאוד אוהב לפרגן, למרות שזה לא נראה כך, אבל צריך להצדיק את זה".
חן: "בחו"ל, חלק גדול מבתי האופנה שייכים לתאגידים גדולים. בארץ כל אחד מסיים בית ספר, עושה קולקציה ופותח חנות ".
יפרח: "בישראל יש את קומבינת החברים, במיוחד בתל אביב, וכל אחד מפרגן לשני, לא בהכרח כי הוא מוכשר. מעצבים צעירים שמסתובבים במועדונים או היו דוגמנים לשעבר מכירים את הסטייליסטים ומזמינים אותם לקחת מהם בגדים. אבל אין לזה קשר לכישרון, זה סחבקיאדה".
יעקב: "אתה מעט מיתמם. גם אתה קידמת את עצמך בעזרת אורנה דץ ושלומי סרנגה שנהגת להלביש".
יפרח : "אורנה דץ היא החברה הכי טובה שלי, אבל את השם שלי קיבלתי משרית חדד, שבמשך שבע שנים עיצבתי לה תלבושות להופעות. בעקבותיה כל הזמר המזרחי הגיע אליי: מושיק עפיה, אייל גולן, סרנגה. זה הציב אותי בדילמה: מצד אחד יש להם מלא כסף וזה מפתה, מצד שני הפכתי למעצב הבית של הזמר המזרחי, ולא רציתי בזה. הייתי חייב להיפטר משרית תדמיתית, כי היא הרתיעה קהל שחשקתי בו, קהל שמבין אופנה. הקהל של שרית חדד לא מבין, זה חמולה. היא עשתה לי נזק תדמיתי גדול מאוד".
חן: "איך עבד תהליך העיצוב מולה, עשית לה סקיצות?".
יפרח: "אמרתי לה מה לדעתי היא צריכה ללבוש והלבשתי אותה. היא הגיעה אליי בתקופת המחוכים. אמרתי לה:'אם את רוצה להיראות אישה-תתלבשי כמו גבר, זה הדבר היחיד שיעשה אותך נשית'. בפעם האחרונה שנפגשנו אמרתי לה:'מצטער, אבל הרסת לי את כל הטעם בעיצוב'.
אני רציתי להתקדם והיא היתה תקועה בלוק של מכנסיים, חולצה, קריסטלים, לא רצתה להתפתח משם. רוב הנשים בישראל הן הכול חוץ מנשים. רק קומץ מצומצם יודע להתלבש. נכנסות אליי נשים ומבקשות בגד שירזה אותן. באיזה סרט הן חיות? מה אני מוכר, דיאטה? ".
חן: "לא כולם יכולים לדמיין איך ייראה בגד, כמו שלא כולם יודעים לקרוא תכנון אדריכלי של דירה. לכן כשאני מעצב אני מנסה לתת פתרונות לבוש מחמיאים-למישהי מלאה אציע מחשופי וי שלא יהפכו אותה לקובייה. אני חושב על נשים, לא מעצב לכוסיות בלבד ".
נא להמתין לטעינת התגובות
