מהצפון באהבה: נסיעה לאלסקה
טיול באלסקה יפגיש את המטיילים עם אסקימוסים, קרחוני ענק, אילי הצפון המשוטטים בחצרות הבתים, טבע אינסופי ושקט. כל מה שישראל החמה לא מספקת. מסע בין המיושב לפראי במדינה שהיא הגבול האנושי האחרון
בטור צד קטן וללא כל צילום מוקמה ידיעה על תחילתה של המלחמה. גם בימים שבהם התנהל בארצות הברית מאבק איתנים בין הילרי קלינטון לברק אובמה על המועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית, התמקדו הדיונים הסוערים ביותר באנקורייג' בתחזיות הדיג של העונה, ולפחות פעם בשבוע מופיעה בעמוד הראשון של העיתון תמונת נוף. ואין פלא, כי באלסקה, הנשיא והשליט חסר העוררין, הוא הטבע.
רבים ניסו לסכם במלים את התחושות העמוקות שאלסקה עוררה בהם. מקומיים טוענים שאלסקה, הידועה גם בשמה "הגבול האחרון", היא מקום מפלט, שכל מי שמגיע אליו בורח ממשהו או ממישהו. אחרים אמרו שזה המקום הכי סודי בעולם, כי כאן בלב השקט הפראי אדם יכול להתוודע לסוד שבתוכו. אבל יותר מכל דבר אחר, אלסקה היא מקום של טבע אינסופי, אלפי קילומטרים שכף רגל אדם לא דרכה בהם, שתי אצבעות מסוף העולם.
תכנון של טיול בנוף האינסופי של אלסקה נחלק, כמו כל מסע אחר, לשלושה חלקים: חלק ההכנות, הידוע גם בשם "שלב הפנטזיה", המסע עצמו, והשיבה הביתה, שהוא שלב מיון התמונות וקטלוג הזיכרונות. אבל לפני שמתחילים בחשיפה לצפון, כמה פרטים טכניים, דברים שחשוב לדעת לפני שיוצאים לדרך.
טבע בשפע
אלסקה היום היא אחת מחמישים המדינות של ארצות הברית, והגדולה שבהן. הגודל שלה כמעט בלתי נתפס - מיליון וחצי קילומטרים מרובעים, ניתן להכניס לתוכה את מדינת ישראל כשבעים פעמים. בכל השטח הזה חיים כ-750 אלף תושבים, קצת פחות מאשר בתלאביב.
מילת הקוד כאן היא טבע. בשטחה של אלסקה יש כמאה הרי געש פעילים, מאה אלף קרחונים, שלושת אלפים נחלים ומעל מיליון אגמים. בשמי אלסקה מתעופפים כ-460 זנים שונים של ציפורים, ובימים שסובבים אותה שוחים דולפינים, לווייתנים, אריות ים ועשרות אלפי דגי סלמון שחוצים אלפי קילומטרים כדי לחזור למקום הולדתם, להטיל את ביציהם ולמות. היבשה היא ביתן של חיות הפרא: דובים לבנים, דובי גריזלי, דובים שחורים, מוסים (אלי הצפון), קרבו, עזי פרא וזאבים.
לאלסקה יש גם היסטוריה אנושית בלתי מתועדת, בת אלפי שנים. לא ברור מתי ואיך הגיעו אליה המתיישבים הראשונים, אבל יודעים שאלה היו בני שבט האימיוט, הידוע גם בשם אסקימו. צאצאי השבט הזה הם האסקימוסים, תושביה המיתולוגיים של אלסקה. במאה ה-18 גילו ציידי הפרוות הרוסים את הפוטנציאל המסחרי הטמון ביבשת, וכך החלו מאה שנות כיבוש אכזרי בידי אנשיו של הצאר הרוסי. ב-1867 רכשה ארצות הברית את אלסקה מידי רוסיה, ועד היום נחשבת הרכישה הזאת כעסקת המקרקעין הגדולה ביותר בהיסטוריה.
האמריקנים שילמו לרוסים 1.90 סנט לאקר, בסך הכול שבעה מיליון דולר. שמועות על עפרות הזהב שלה הביאו אליה גלי נהירה המוניים, שכונו "הבהלה לזהב". בשנת 1959 הפכה אלסקה למדינה ה-49 של ארצות הברית.
היום 70 אחוזים מתושביה הם לבנים, ותושביה המקוריים מהווים רק כ-15 אחוזים מהאוכלוסיה, רובם דוברי אנגלית. נכון להיום, נעשים מאמצים כבירים לשמר את השפות של התושבים המקוריים ולהחיות את תרבותם שהוכחדה כמעט לגמרי תחת הכיבוש התרבותי של האדם הלבן. אף שהאסקימוסים הם אחוז יחסית קטן מהאוכלוסייה האלסקאית, הם עדיין חלק מהותי מהווייתה ומהאגדות שנרקמו סביבה.
הפנטזיה על אלסקה
אלסקה לא מספקת לתיירים את הפנטזיה שאותה הם מחפשים. כל מה שאומרים על אלסקה נכון, ובה בעת גם לגמרי מופרך. ברוכים הבאים לעולם של פרדוקסים, של נוף שלא מעולם הזה, של אנשים שבחרו לחיות במקום שהוא הכי קרוב לסוף העולם שאפשר.
מתי לבוא: קודם כל צריך לקחת בחשבון שעונת התיירות המרכזית באלסקה היא הקיץ, כשהטמפרטורה נוחה והשמש ניצבת בשמים כמעט סביב השעון. החורף באלסקה הוא קר וחשוך - הטמפרטורה הממוצעת נעה בין מינוס עשר למינוס שלושים מעלות. לכן, כבר בשלב הזה כדאי להתחיל להיפרד מהפנטזיות על איגלו (כי הם לא ממש קיימים) ומתמונות של אסקימוסים חייכנים שעומדים עם חכה
איך מגיעים: יש מספר דרכים לאלסקה. הדרך הפשוטה ביותר היא לטוס לאחת הערים המרכזיות: אנקורייג', ג'ונו או פיירבנקס. אפשרות אחרת היא להגיע דרך הים או ברכב דרך קנדה, מה שמחייב ברוב המקרים לעבור את הרי הרוקי ואת כביש האלקן.
תחבורה: אלסקה מטבעה לא בנויה לטרמפיסטים, והתחבורה הציבורית בה מאוד לא ידידותית למשתמש, כך שטיול בה מחייב לשכור רכב. רבים שוכרים קראוון שבו הם גם ישנים, מה שהופך את המסע לזול יותר ופשוט יותר - טיול כזה משחרר מהצורך להיצמד לתוכנית טיול מקובעת מראש ומעניק חופש לישון כמעט בכל מקום.
לינה: אם לא מתחשק לישון בקרוואן, צריך לדעת שמחירי בתי המלון בקיץ גבוהים יותר מאשר בחורף. לילה במלון ארבעה כוכבים באנקורייג' עולה בין 300 - 150 דולר לאדם. אחד המלונות המומלצים ברמת המחירים הזו הוא ה"קפטן קוק". מלבד בתי מלון, יש מבחר גדול של צימרים בכל עיר באלסקה (המחירים נעים בין 150 - 80 ללילה).
אפשר גם לשכור מיקרו-סייט - יחידות דיור שמצויידות במקרר וכיירים וניתן לבשל בהם (פתרון חיוני למי שיכול לאכול רק אוכל כשר, ויכול לעזור תקציבית למי שרוצה לחסוך כמה ארוחות בחוץ). בכל מקרה, רצוי לארגן את סידורי הלינה לפני שיוצאים לאלסקה.
ערים בתוך הטבע
אלסקה נחלקת לשני חלקים בלתי שווים בעליל: החלק העירוני והחלק הטבעי או, אם תרצו, החלק המיושב והחלק הפראי. השחקן שון פן אמר שאלסקה היא טבע על סטרואידים. מהבחינה הזו, אלסקה לא תמשוך אליה חובבי ערים, טכנולוגיה ובילויים מהזן שניו יורק או תל אביב יכולות לספק ללא הפסקה. אבל בין טבע לטבע יש כמה ערים, וגם אליהן הטבע מתפרץ לעתים קרובות (לדוגמה, מוס חוצה את הרחוב הוא מראה שכיח כמעט בכל עיר באלסקה).
ג'ונו היא עיר הבירה, וכיאה לסהרוריות המקומית, אין אליה גישה דרך היבשה. בג'ונו חיים כשלושים אלף איש, חציים מועסקים במשרד זה או אחר של הממשל המקומי. אלסקה מנוהלת דרך ג'ונו, אבל רוב האלסקאים אף פעם לא ביקרו בעיר הבירה שלהם, וכנראה גם לא יבקרו בה. הבירה הבלתי מוכתרת היא אנקורייג'.
מקומיים צוחקים שהיתרון המרכזי שלה הוא שהיא ממוקמת כרבע שעה מאלסקה. אכן, במבט ראשוני זוהי עיר אמריקנית שגרתית ונטולת ייחוד, אבל מבט נוסף יחשוף את הקסם של "החשיפה לצפון". יש בה הרבה מאוד פארקים, אגמים ואפילו נהרות שבהם אפשר לדוג דגי סלמון. בקיץ ניתן לראות שורות ארוכות של אנשים שעומדים בתוך המים ומחכים להעלות דג סלמון בחכתם.
אחת האטרקציות המרכזיות באנקורייג' הוא ה"אלסקה אינהריטס סנטר", המוזיאון המוקדש לתרבות
ולהיסטוריה של הילידים, אלה שאנחנו מכירים תחת בשם אסקימוסים. חוץ מזה יש באנקורייג' גן חיות שבו יש נציגות לרוב חיות הבר שאפשר לפגוש בצדי הדרכים, בהרים או על שפת האגמים. בדאון טאון יש מספר מוזיאונים, ובהם מוזיאון האמנות המקומי, שבו מוצגות תערוכות מתחלפות של אמנות מודרנית, ומוזיאון זעיר שמתעד את רעידת האדמה שהחריבה חלקים גדולים של העיר בשנת 1964. באותו אזור יש גם כמה בתי קפה ציוריים ולא מעט גלריות שמציגות אמנות עכשווית לצד מוצרי אמנות מעשה ידיהם של ילידים, מה שנקרא נייטיבס ארט (Natives Art).
אנקורייג' היא גם הבירה הקולינרית של אלסקה. יש בה מספר רב של מסעדות, שמציעות מגוון רחב של תפריטים. שתיים מומלצות הן ה"Glacier BrewHouse" ו"סימון וסיפוד". הברוהאוס ממוקמת בדאון טאון, וידועה במגוון הפיצות המוגשות בה, ובמנות הדגים ופירות הים, כיאה לאלסקה. המחירים נעים בסביבות 50 דולר לאדם ויש דילים מיוחדים בצהריים.
למחפשים מקום יותר יוקרתי, לכו ל"סימון וסיפורד", הסטייקים שלהם טובים, למרות שההתמחות שלהם היא דגים ופירות ים, ודג ההליבוט שהם מגישים הוא חויה גסטרונומית יוצאת דופן. ארוחת ערב כולל יין תעלה בין 50 - 100 דולר לאדם.
טבע על סטרואידים
אחרי כמה ימים באנקורייג' יתברר שהיא פחות עירונית ממה שנדמה במבט ראשון, ולא סתם היא מהווה את המקום שממנו ניתן לפרוץ לתוך המרחבים של אלסקה. נסיעה צפונה תביא אותנו להר מקינלי ושמורת דינלי, ומשם לפיירבנקס. הר מקינלי הוא ההר הגבוה ביותר בצפון אמריקה. ברוב ימות השנה לא ניתן לראות אותו בגלל הערפל שסביבו. חובבי פסגות יכולים לעשות סיור במטוס קל ולהשקיף על הפסגה ממעלה (הרפתקה שיכולה לעלות כ-400 דולר). בימים בהירים הנוף למרגלות ההר מרהיב.
תוך כדי התבוננות בהר מקינלי מגיעים לשמורת פארק דינלי. השמורה נמצאת במרחק 350 ק"מ מאנקורייג' (ארבע וחצי שעות נסיעה). חשוב לדעת שאי אפשר להיכנס לתוך הפארק עצמו עם רכב פרטי וצריך להזמין מקום באוטובוס הסיור. אלה המעוניינים לעשות מסע רגלי בשמורה יכולים לרדת באחת התחנות, לתפוס את האוטובוס הבא, ולחילופין אפשר להישאר בשטח כמה ימים. ביום טוב בשמורה ניתן לראות דובים (ממש לא מומלץ להתקרב אליהם כדי לצלם אותם. הם לא ידידותיים כמו פו הדוב), מוסים, זאבים ועזי בר.
מהדינלי ניתן להמשיך לפיירבנקס. פיירבנקס היא עיירה צפונית, שבחורף ניתן לראות מאזורה את הזוהר הצפוני (בקיץ צריך להסתפק בסרטון, שניתן לרכוש ברוב החנויות בעיר). במוזיאון הצפון של האוניברסיטה המקומית מוצג מטיל הזהב הטבעי הגדול ביותר בעולם, זכר לבהלה לזהב. משם ניתן לטוס לנקודה הכי צפונית בעולם, בארו, או לחזור לאנקורייג'.
נסיעה דרומית לאנקורייג' תביא אותנו לעיר הנמל סוארד ולחצי האי קינאי. לפני שמגיעים לסוארד אפשר לעצור לשיעור מאלף על עתיד הפלנטה באקזיט גליישר, שהוא קרחון שניתן להגיע ברגל עד אליו. בדרך יש שלטים המלמדים עד לאן הגיע הקרחון בשנים שונות, והתחממות כדור הארץ מקבלת מימד פיזי ממשי, כשמבינים באיזו מהירות הקרחון הזה נמס בשנים האחרונות.
בסוארד יש מרכז ימי מעניין, והיא גם אחד המקומות שממנו ניתן לצאת לסיור ימי למספר קרחונים.
הסיורים נעשים בסירות בגדלים שונים ותוך כדי מפגש עם חיות הים האלסקאיות. ניתן להגיע קרוב מאוד לקרחונים, אותם מים שהיו קפואים במשך אלפי שנים, ומתחילים עכשיו עם התחממות כדור הארץ להינמס. כשמגיעים קרוב אליהם ניתן לשמוע את פיצוצי הקרח בתוך הקרחון.
מסוארד אפשר להמשיך להומר. רבים טוענים שזוהי אחת העיירות היפות בעולם. הומר היא עיר דיג קטנה ומקום שאמנים רבים בוחרים לבלות בו את שנות הפנסיה שלהם, מה שמסביר את האווירה האמנותית והמספר הלא הגיוני של גלריות קטנות בנמל.
קשה לתאר במלים את עוצמת הנוף של אלסקה, על קרחוניה ההולכים ומצטמקים, את ההשפעה של הבידוד על הנוף האנושי ואת תחושת סוף העולם במדינה הכי צפונית בעולם. רק כשחוזרים הביתה וממיינים את התמונות, משהו בפנים מתחבר. הדבר הזה הוא הסוד הצפון בגבול האחרון, אלסקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
