אורי לגויים: אדריכל ישראלי בהולנד
מסתבר שארכיטקטורה הולנדית עכשווית היא לאו דווקא כזו שמיוצרת על ידי הולנדים שורשיים. תשאלו את אורי גלעד הישראלי, שמוכיח את זה בדרך מרהיבה
וילה בלומרס שעיצבה קרינה נלסון צילום: באדיבות שורשים
"ריבוי הזרים ונושא ההגירה מעסיקים מאוד את החברה ההולנדית בשנים האחרונות," אומר גלעד, "יזמי נדל"ן בונים שכונות חדשות למהגרים ומזמינים אדריכלים מקומיים שהוריהם היגרו להולנד מארצות ערב לתכנן אותן. הם אומרים לעצמם שאם בשכונה מסוימת יגורו בעיקר יוצאי מרוקו, למשל, עדיף שמרוקני יבנה אותה עם כל הסממנים המקובלים. זה ודאי יכול לעזור בקידום המכירות."
הלך המחשבה הזה גרם לאגודת האדריכלים ההולנדית Arcam להציג לאחרונה תערוכה בשם Roots בניסיון להתחקות אחר השורשים התרבותיים של האדריכלים הזרים, ולראות איך הם באים לידי ביטוי בעבודתם. אלא שלמרבה הפלא, לא ניתן היה לנחש מהי ארץ המוצא של המשתתפים על סמך עבודותיהם, והמסקנה הייתה שאדריכלים זרים אינם מייצרים אדריכלות ספציפית, שמאפיינת דווקא את המקום שממנו באו. או כמו שמגדיר זאת אורי גלעד, שנוטל חלק בתערוכה "אם אני מישראל, זה ממש לא אומר שכל בניין שאני מעצב הוא בצורה של מגן דוד."
שולחנות התערוכה צילום: באדיבות שורשים
Arcam הזמינו תשעה מהגרים ממקומות שונים מאוד ברחבי העולם, אולם בסופו של דבר רק שמונה אדריכלים (מקרואטיה, יפן, פורטוגל, פולין, טורקיה, מקסיקו, שוודיה וישראל) הציגו את עבודותיהם בפועל. דווקא האדריכל המרוקני, שנולד בהולנד, לא הסכים שיציגו אותו כמי שמחובר לשורשיו המרוקניים, ופרש.
"המעניין הוא," אומר גלעד, "שבעצם זו הייתה התגובה של כולנו בהתחלה, אבל רק בהמשך הבנו שאנחנו כן מחוברים למקום שממנו באנו. זו הבעיה הגדולה ביותר של ההגירה: לכאורה, מזמינים אותך לקחת חלק ולהשתייך, אבל רק בתנאי שאתה נשאר שונה."
פרדוקס ישראלי
מה שבכל זאת סיפק דרך להתחקות אחר השורשים השונים של כל אחד מהאדריכלים היה האופן שבו עוצבה התערוכה: במקום לתלות פוסטרים של עבודות על הקירות, הוצגה התערוכה על גבי שולחנות ארוכים, שעליהם הציג כל אדריכל שלושה פרויקטים, בליווי תיאור של מקורות ההשראה שמהם צמחו הפרויקטים, וראיון אישי שבו מספר האדריכל, בין היתר, על הקשר שבין עבודתו לשורשיו.
גלעד, בן ,31 בוגר המחלקה לעיצוב פנים במכון הטכנולוגי בחולון, הציג שלוש עבודות בתערוכה הזאת, ביניהן ספרייה שבה הספרים מעצבים את החלל, שכונת פועלים חצויה לשניים על ידי חלל ריק (שגלעד הציע למלאו במבנים המאפשרים מפגש), ודירה במעוז אביב, שעיצב כשעבד במשרדה של האדריכלית ברכה קונדה, שעמה עיצב בעבר גם וילה בכפר שמריהו, ואת המועדון "קולנוע זמיר."
הדירה במעוז אביב שעיצבו גלעד וקונדה צילום: באדיבות שורשים
במבט ראשון, השכונה נראית כמו שכונה הולנדית טיפוסית, אבל מבט נוסף, קרוב יותר, חושף את מה שהוא מכנה "פרדוקס המגורים הישראלי:" המתח שבין ההשקעה המרובה בפנים הדירות, שמאוכלסות על ידי דיירים מבוססים, והחוץ המוזנח של הפסאדות המתפוררות.
גלעד, אגב, מספר שבאמסטרדם, להבדיל מהארץ, שכנתו בדירה ממול מטפחת אדנית סביב עץ בחניון הבניין, בעוד שבדירה שלה אין כמעט כלום. יתרה מכך, הפתחים של הדירות המשופצות, יחד עם המזגנים בחזיתות, יוצרים שינויים רדיקליים במבנה, מעין קולאז' של התבטאויות אדריכליות.
לכאורה, השיפוץ שהציעו גלעד וקונדה לדירה בשכונת מעוז אביב
יכול היה להתאים מצוין לנוף הפרדוקס הישראלי: הם התבקשו להפוך דירה סטנדרטית ומיושנת עם חלונות קטנים וללא כל חלל חיצוני, כמו למשל מרפסות, לדירה מודרנית עם פתחים נרחבים. אלא שהשניים החליטו לנסות ליצור מפגש הרמוני יותר בין הדירה לבין חזות הבניין, ולכן נפגשו עם ועד השכונה, והציגו בפניהם תוכנית אחידה שתאפשר להפוך את הקולאז' הנוכחי לחזית חדשה ואחידה, כפי שהייתה במקור, אך עם היענות גדולה יותר לצרכים המשתנים, ובעיקר לפתחים גדולים יותר, מרפסות ומעליות.
התוכנית שהציעו השניים, אגב, נמצאת עדיין בבדיקה. "יש סיכוי שזה עוד יקרה," אומר גלעד. כיום, בכל אופן, גלעד עובד במשרדו של האדריכל ההולנדי הרמן הרצברגר, אחד מחשובי האדריכלים בעולם, שעוסק כבר שנים רבות בייצור חללים שמעודדים מפגש ואינטרקציה חברתית, ומלמד באקדמיה לאדריכלות באמסטרדם ניתוח ותכנון אורבני וניתוח אדריכלי. כלומר, עתידו בתעשיית האדריכלות ההולנדית בהחלט נראה זוהר ומבטיח.
נא להמתין לטעינת התגובות
