חכמת הזרע: המסע למימוש הפוטנציאל
האדם צריך לבחור אם להישאר קבור מתחת לאדמה ולשמש כמזון לאחרים, או לפרוץ כלפי מעלה ולממש את מה שגלום בו. אהד אזולאי מציע התבוננות שאמאנית בתהליך הנביטה
הנביטה היא מסעו של הזרע להגשמת הפוטנציאל שבו: מהאדמה החשוכה והקרה עד לפני הקרקע, אל חום השמש. זהו מסע של פריצה והתפתחות, תנועה של כוח החיים לקראת מפגש של עוצמה.
וכשמפגש זה מתרחש מתחברים שמיים ואדמה, אנרגיית השמש ואנרגיית האדמה מתגלמות בגבעול בו מתחיל תהליך של צמיחה. כאותו זרע, כך מסעו של אדם אל האפשרות למימוש זרעי הפוטנציאל והחלומות שבלב.
הזרעים טמונים באדמה הדחוסה ומחכים לקריאתה של הרוח, ומשנשמעת הקריאה מתחילה תנועה פנימית של התעוררות. זהו הצו של הרוח המזמן את המפגש. בזרע מתעוררת הסקרנות כאשר ניצוץ של חיים ניצת פנימה.
העולם נמצא בתנועה, נחלים משנים את כיוונם, גשמים ובעלי חיים מביאים עושר ואפשרות להתפתחות, אז ניתן להגשים במאמץ מזערי את הפוטנציאל הטמון: אפשר לתפוס רגע זה, להתפתח למעלה אל מעל הקרקע לכיוון השמש והאור ובו בזמן להעמיק שורשים אל העומקים החבויים. אפשר ללמוד לקבל את הסביבה כמו שהיא, במסגרת האפשרויות הקיימות, ולהתמזג בה באופן שקט.
ההחלטה אם לנוע היא בידי האדם: האם להישאר קבור באדמה הקרה החשוכה ולשמש כדשן מזון לצמחים האחרים או להתאמץ ולהילחם למימוש פוטנציאל החיים, להתעלות אל מעל פני הקרקע ולפגוש ממד חדש של אור, קול, צבעים וריחות.
ההחלטה בידינו: באיזה עולם אנו בוחרים לחיות את חיינו? אילו חוויות אנו רוצים לפגוש? באיזו עוצמה אנו מעוניינים במגע שלנו עם החיים?
בתחילתו של תהליך הנביטה התזונה משמעותית להצלחה מאחר ודרושה מסה קריטית גדולה לפריצת דרך, לביטוי התנועה דרך אדמה צפופה וחשוכה.
לפעמים הסביבה מאפשרת, האדמה פורייה, המים זורמים ועושר של מינרלים תומכים בתהליך הנביטה. לפעמים הסביבה מעכבת, האדמה צחיחה, מלאה במכשולים וחסרה תמיכה בתהליך. לכן כדאי להימנע, גם אם באופן זמני, מכל מגע עם מי שעלול לעכב את התנועה הפנימית ולהקפיד להתחזק בגורמים תומכים בלבד.
אז מתחיל תהליך הברירה: חכמת הטבע מאפשרת לזרע להפריד בין עיקר לתפל. הזרע יודע כיצד להזין עצמו בחלקים התומכים מתוך האפשרויות שבסביבה נתונה. גם אם יושקה במי באושים, ידע לברור את החלקים הטובים של המים. גם האדם נדרש בשלב זה להפרדה בין עיקר לתפל, לברירה בין כוחות תומכים ובין כוחות מעכבים. בראשונים ישנה תנועה של חיים, כמו אנשים שתומכים בתהליך של הגשמת החלום, אפשרויות שמאפשרות תנועה לכיוון מעלה, אל פני הקרקע. בכוחות המעכבים לעומת זאת יש קיפאון, תנועה מעגלית שאינה מאפשרת התפתחות, או
מכאן שחשוב לבדוק מי תומך בתהליך שלנו. לפעמים המסווה מתעתע, אנשים קרובים ואוהבים עלולים למעשה להביא דאגה וחשש, להביא את הפחדים שלהם אל מול השינוי. מזון זה אינו יכול לתרום והוא עוצר ומקפיא את התהליך. בנוסף כדאי לבדוק ממה ניזונים האנשים בסביבתנו, מהי התנועה הפנימית שבהם, האם הם ניזונים ממחשבות, רגשות ומזון אנרגטי חיובי או ממזון חסר תנועה ושלילי.
את תהליך הנביטה אפשר לעצור. אנו מסוגלים לא לעמוד במילתנו שלנו לעצמנו ולהפר את המחויבות לשינוי. אבל אי אפשר לעשות זאת פעמים רבות. בכל פעם שאנו בוגדים בעצמנו אנו מאבדים כמות גדולה של אנרגיה. בשלב מסוים זוהי דרך ללא חזרה, אין מספיק אנרגיה לאסוף את עצמנו מחדש ולהגיע לכדי מסה קריטית לפריצה. זהו השלב שבו אנשים מוותרים, מתייאשים, והופכים מזון, כדשן לאדמה.
תהליך הנביטה דורש התמסרות מוחלטת לרוח ונחישות חסרת פשרות בצעידה בדרך שנבחרה.
בטיפוס מעלה כנגד לחצי האדמה, לחצי הסביבה. קל לוותר, לשכוח את המטרה ולהתגעגע אל האשליה שבנוחות המדומה; להמשיך להיות קבור בסביבה מוכרת שמורגשת נעימה אך יחד עם זאת אין בה תנועה של חיים. התמסרות מוחלטת מתבטאת בנתינת אמון מלא בעולם וברוח שיודעת את עצמה ומטרתה לפגוש את החיים. הנחישות לא מאפשרת איבוד משמעותי של אנרגיה כתוצאה מרגעי משבר של וויתור או היחלשות.
לקראת פני הקרקע, במקום בו המים מחלחלים לשכבה הקרובה לפני האדמה, קר יותר, חשוך יותר, הלילות מקפיאים את המים והבדידות מצמצמת את ההוויה. זהו תהליך טבעי ורצוי. בשעה זו אין אפשרות ואנרגיה לסחוב מטען מיותר, כאן אנו מרגישים את הלבד. אנו לבד בעולם ואנו עושים את מסענו לבד. בין אם בקרבתנו מוענקת לנו אהבה ובין אם לא, את המסע אנו עושים לבד. נולדים לבד, מתים לבד, כל שיש הוא כוח החיים הנצחי שבחיבור אליו נעלמת תחושת הנפרדות. לאלו שאין את האומץ להכיר בדבר, האשליה מתוקה והתפתחות אמיתית אינה בהישג יד. לאלו שמכירים בעוצמה הפנימית ניתנת האפשרות לגעת ברוח ולהיעזר בכוחה כמעיין של חיים.
השלב בו אנו מרגישים בקושי הגדול ביותר הוא סימן חיובי. כשאנו בשיא הקור והחשכה אפשר לדעת שעשינו דרך ושהשינוי המיוחל קרב. כמה צעדים משם, כמה סנטימטרים אל פני הקרקע אפשר כבר לחוש בחום השמש. עדיין חשוך, עדיין טחוב אך חום השמש אינו מוטל בספק. המפגש קרב, מפגש של עוצמה, שני כוחות שווים העומדים להתאחד ולאפשר צמיחה.
וברגע הפריצה אל מעל פני הקרקע, אז פוגשים את אור השמש, אנרגיה שמעניקה חיים מוזרמת אל האדמה. מהאדמה עולה אנרגיה תומכת. המפגש בין שמיים ואדמה מעניק חיים וצבע לגבעול הצעיר, לשני העלים הראשונים שפורסים עצמם לאור ומרמזים על כל הפוטנציאל הגלום.
כאן מסתיים תהליך הנביטה אך זוהי רק תחילתה של דרך. משלב ההעזה להיענות לקריאתה של הרוח לצאת ולהתממש בעולם החומר ועד להגשמת החלום במלואו. לכל אחד החלומות שלו, כשהמכנה המשותף לכולם הוא לפגוש את החיים בעוצמה ואהבה, להגשים את האפשרויות הטמונות, בנוכחות ושמחה. הדרך ממשיכה בתהליך של צמיחה. וגם כאן אין דבר מובטח. סכנות חדשות והזדמנויות חדשות נמצאות בסביבה החדשה.
עם ההצלחות בתהליכי הנביטה של חלומותינו נצבר ניסיון, כוח החיים מתחזק, האמון וההתמסרות גדלים, הנחישות וחוסר הפשרנות מתחדדים. הגבעול מתעבה, מתחזק ומתרחב. ענפים נוספים, פרחים מסמלים את יופי הבריאה ופירות התהליכים יפזרו זרעים נוספים ויאפשרו לכל אחד מהם את תהליך הנביטה מראשיתו. זהו מעגל של חיים שמסתיים במוות, דרך מיצוי הפוטנציאל הגלום במפגש של עוצמה בין רוח וחומר.
"תאגיה" היא אמנות תנועה שאמנית שמקורה בטבע: בבעלי החיים, החרקים והצמחים. לכל צורת חיים איכות משלה ותרגול התנועות התואמות מפעיל צפנים הטמונים גם בגופנו, ומעצימות את אותן איכויות בחיינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
