צ'או במבינו'ס: נפרדים ממשקאות הקיץ
הקיץ הזה היה חם וממש לא מגניב, לפחות בכל הקשור לתרבות השתייה שלנו. משמנת מתוקה בקוקטיילים ובירות פירותיות, ועד דרינקים אורגניים וערק חם - תגידו ביי ביי לזוועות קיץ 08
ההוכחה הטובה לכך שאם מתלוננים מספיק על משהו, הוא יגיע לנשוך אותנו באונה הימנית. אחרי שנכתב לא מעט על רנסאנס הקוקטיילים הקלאסיים, ועל חסרונם של קוקטיילים איכותיים בכלל, החליטו הקיץ ברמני ארצנו להתנקם, ולקחו את העניין לידיים.
הבעיה היחידה היא שכמו בגזרה הנמוכה של הג'ינס, גם כאן הכוונה היתה טובה, אבל הביצוע פרחי ומעניין
תכלס? כבר עדיף צ'ייסר של ערק (ע"ע סעיף 4).
אחת המגמות הרותחות במסעדות ובברים בארצות הברית היא הדרישה לאלכוהול אורגני (Organic Spirits) המשמש לשתייה נקייה וכבסיס לקוקטיילים: וודקה, ג'ין, קשאסה, טקילה, ויסקי ותזקיקים מבוססי עשבים.
משקאות המכילים עשבים או דגנים אינם עניין חדש, אך השינוי הוא שהמגדלים מצהירים כי מדובר במרכיבים שלא רוססו בכימיקלים ובחומרי הדברה, גודלו בתנאים טבעיים, ועברו את בחינת משרד החקלאות האמריקני.
כך, בברים של רשתות בתי מלון כמו מריוט, קימפטון וריץ-קרלטון ובמסעדתו הניו יורקרית של גורדון רמזי כבר אפשר למצוא קטגוריה אורגנית בתפריט הבר. תוסיפו לכך את העבודה שסקוואר וואן, הוודקה האורגנית הראשונה שיוצרה, הפכה לבון טון בחוות בריאות, כמו גם וודקת ליקוויד אייס וקינו המיוצרת מקינואה, ותקבלו מהפך שלם בקטגוריה. זאת אומרת, מהפך שם, בארצות הברית.
בישראל טיפוסים ערמומיים מנסים לדהור על מילת המפתח הזו, ולמכור וודקה עם מיץ רימונים כ"קוקטייל אורגני" (נשבעת לכם) ושרטרז ירוק כ"משקה אורגני שיעיף אותך" (נשבעת לכם 3).
בעולם שבו בירת בוטיק היא מילה מוכרת, הימים שבהם נהג הגבר הישראלי לשתות גולדסטאר הם זיכרון רחוק. ועדיין, יש טעם להתווכח על ההעדפות שאלו ניכסו לעצמם בתחום. הבולטת שבהם היא
התאווה המשונה לבירות הפירותיות, שממנה הם מסרבים להרפות.
כך, יצורים בוגדניים יודעים לומר ויינשטפאן בלי למצמץ, שלא לדבר על לף בלונד וקריק. ולא שמדובר בדבר רע, חלילה, אבל היי, מה עם מעט כבוד למסורת? או להתנסויות חדשות? ועדיין לא הגענו לז'אנר שחובב בירות פירות. בעצם, אולי עדיף שלא.
יש משהו נחמד בידיעה שלצד גמיעת ויסקי מיושן בחביות עץ על ידי ישיש חסר שיניים מהאי איילה, או מהורדת צ'ייסר וודקה במחיר של דירת שיכון בדימונה, הערק עדיין קיים כאופציה עממית וחיובית.
אבל הקרקס האחרון במדינת וולגריה, שכולל עראק חם, צ'ייסר ואנשים שמאבדים קשר עם המציאות אחרי שני סיבובים, הוא כבר באמת רמה נמוכה. מנגד, זה לא ששאר החיים שלנו כאן הם מדד לאיכות. בעצם, בין צפייה ב"יפה והחנון" לצ'ייסר זריז של אניס, עדיין ברור מה עדיף, כן?
הכי לא פוליטיקלי קורקט להגיד משהו שלילי על האנשים הממש ממש נחמדים האלו, שהגיעו לפנק אותנו בנוכחותם, לעשות שמח ועל האש, לרקוד טקטוניק ולשתות משהו. הבעיה היחידה, כפי שהודו לאחרונה לא מעט בעלי ברים, הוא המוסר הכפול בהקשר של הפרנסאווים, שכן, מחד, הם באמת נחמדים נורא, ומאידך, האידיוטים משלמים ביורו.
מסקנה: עליות מחירים תלולות בשעות מסוימות של היממה, במקומות מסוימים שבהם שורצת האוכלוסייה הנ"ל. אז נכון, זה לא פי־סי והם באמת נורא נורא נחמדים, אבל אם כולנו נתחיל לשלם 50 שקל ויותר על וודקה טוניק, נהיה אנחנו הרבה פחות ידידותיים למשתמש.
איזה שיעמומון, אחרי שכולם התלוננו, חטפו צרבת והאנגאובר, חוזרים כולם כמו נשים מוכות לקבל עוד מנה מהסירופ הדביק הזה. שנה אחרי שנה אנשים נשבעים שהם סיימו עם המוות הזה, שהם עוברים לוודקה נקייה במועדונים, שכמויות הסוכר האלה עושות להם לא טוב, ועדיין, צריכת משקאות האנרגיה עולה פלאים בקרב בני נוער, כמו גם בקרב שתיינים איכותיים, כמו גם בקרבי.
וכן, גם בקיץ הזה יותר מדי אנשים הלכו שולל אחרי נוזל הניקוי הזה, והוא, בתמורה, קרע להם את הטחול. גם הפעם בטח לא יקשיבו לטרונייותיי בעניין, אבל היי, אני את שלי אמרתי.
תכף ראש השנה. רימונים. כאלה. ומה אפשר לעשות איתם? נסו את הרימונינייה. הקוקטייל הזה מוגש לאחרונה בלא מעט מקומות ושווה להקדיש לו תשומת לב.
החומרים:
60 מ"ל וודקה איכותית
30 מ"ל רוזס ליים (מיץ ליים)
30 מ"ל טריפל סק או מי סוכר
מיץ רימונים (סחוט טרי, מחנות מיצים למשל)
גרגירי רימון
ההכנה:
.1 מוזגים את כל המרכיבים ללואו בול (כוס נמוכה.( ממלאים במיץ רימונים.
.2 משקשקים היטב בשייקר, ומחזירים לכוס מלאה בקרח גרוס.
.3 המשקיענים יקשטו בגרגרי רימון, ההחלטיים (היי,( יכינו עוד אחד נוסף.
נא להמתין לטעינת התגובות
