"לא מחליפים כבשה מנצחת": דיסק וספר חדש לבבה
את הכבשה הראשונה הוא עשה בכלל בטעות אחרי התקף זעם. אבל עצה ממגדת עתידות הפכה את הספוג הממורט להצלחה חובקת עולם. עכשיו איתמר טל והכבשה שהמציא, בבה, משיקים גם ספר ותקליטור בהשתתפות אפרים סידון ודורי בן זאב. "זה יצור שהופך אנשים למאושרים," הוא מסביר
לצדן עומדת עם זר פרחים על הראש בבה, כבשת היומולדת. היא לא עוד כבשה - היא כבר זכתה למעמד של כבשת-על, כזו שראתה עולם. אור ליום הראשון של חודש ספטמבר נוחתים על מדפי הספרים ספר ותקליטור הנושאים את דמותה. על הפרויקט המשותף חתומים האיש מהדוכן - הלוא הוא איתמר טל - אפרים סידון ודורי בן זאב.
ואם נדמה שבבה היא חלק מטרנד רחב שפתאום מגלה את קסמה של הכבשה, גם אם היא לא מסתובבת על שיפוד, זו טעות. בבה היא כבשה סופר-ותיקה. כבר שלוש שנים וחצי שהיא מככבת בדוכן, מעטרת פנקסים, מחברות, ספלים ועוד. "בספר ובדיסק יש עולם שלם סביב הכבשה", מסביר האב הרוחני ויוצר הכבשה, איתמר טל. "אפרים סידון בנה לה עולם של תוכן. היא לא רק כבשה מספוג אלא יצור חי, נושם ומעניין".
המפגש עם סידון ועם בן זאב נולד במקרה, באמצעות המו"ל ישראל מזרחי (הוצאת אגם.( "חשבתי שהכבשים יכולים להצטלם טוב, ויהיה נחמד אם נוציא ספרים עם הדמויות שלהם", משחזר טל, "יצרתי קשר עם המו"ל, והוא כבר המשיך הלאה. יש לי המון יראת כבוד לאפרים ולדורי, וזו זכות לעבוד איתם. בפגישה הראשונה אפרים היה סימפתי כל כך, נחמד וחיובי, עד שהחלטנו שנעשה סדרה וכל ספר יציג כבשה אחרת. תשעה חודשי הריון הניבו ספר ודיסק".
עכשיו כבשת היומולדת צוברת תאוצה. "בבה כבשת היומולדת" מסמן את ראשיתה של סדרת ספרים ותקליטורים, שיעסקו בכל פעם בדמות כבשה אחרת. "פנינו גם למדינות ערב, חלקן עוינות כמו דובאי וקטאר", חושף טל. "טשטשנו את הזהות הישראלית. באתר האינטרנט אני מוצג כמי שבא מכפר קטן, ירוק וקסום, בלי אזכור לישראל".
"כשאיתמר הראה לי את הכבשים, וסיפר לי את הסיפור שלו, הבנתי שהוא טלה בעצמו", מצטרף אפרים סידון. "גירה אותי נורא הרעיון לכתוב סיפורים על כבשים. לקחת את היצור הזה שאין לו עלילות גבורה, ולהמציא את הסיפור ליצור יש מאין, לקחת חתיכת ספוג, ולהפוך אותו לאישיות. כבשים הם חיה בלי שום תחכום. בספר ובסדרה העתידה לצאת פתאום כל כבשה מקבלת אופי ותכונות. ההשקעה בספר פשוט אדירה, ולגיל הרך זו יצירה ממש נחמדה. על הנכדים של החברים שלי זה עבד נהדר".
ועכשיו מההתחלה. איתמר טל, אמן-יוצר ומאייר בפלסטלינה, נולד לפני 31 שנה בקיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל. את דמותו בבית הספר, בימים שבהם הפרעת למידה כונתה סתם "עצלנות", הוא מתאר פשוט כ"תלמיד לא מוצלח".
מפגש של קיבוצניק עם כבשה הוא לא בהכרח אקזוטי או טעים, כמו מפגש של עירוניים עם החיה הפועה, אבל משהו בתמימות שלה שבה אותו. "מצאתי ספוג דהוי ומתפורר, פצפצתי אותו, הוספתי לו ראש מפלסטלינה, והופ, יצאה כבשה ממש מזעזעת, ראשונית ופרועה", הוא משחזר, "היום אני עושה אותן בעיניים עצומות, בסרט נע. נהנה בטירוף מהעשייה שלהן. מובן ששואלים אותי אם אחרי ארבע שנים אני לא משתעמם מלעשות אותן".
שאלה מצוינת.
"וזו תשובתי: מיום ליום אני נהנה יותר. המכנה המשותף של הכבשה ושלי הוא שהיא עומדת מאד בפני עצמה אבל גם חלק מעדר. אני עומד מאד בפני עצמי, אבל בונה לעצמי את העדר שמקיף אותי".
לא מפתיע שהמודל של טל הוא מנשה קדישמן: "ביום הבחירות ראיתי אותו עומד ליד עץ ועושה פיפי. הושטתי לו יד ליד הפנויה. אמרתי: 'שלום, אני איתמר ואני יוצר כבשים. אני אשמח להראות לך אותן'. הוא אמר 'בוא', הזמין אותי לסטודיו וצייר אותי ואת הכבשה שלי. הוא הגורו שלי. פעם אמרתי לו שמבחינתי הוא
למעשה, החיים של טל נראים כמו חוג יצירה שאינו נגמר. הוא מגיע בכל בוקר לאותו דוכן, ומנהל מערכת יחסים צפופה עם העדר המתחדש ועם העוברים והשבים. איש אחד הזמין ממנו דמויות כבשים של חתן כלה והשתמש בהן להצעת נישואים, אחר הגיע עם כבשה ערופת ראש וביקש ראש חדש. הוא סיפר שהכבשה ליוותה את אחיו בכל שנות שירותו הצבאי הקרבי, ובאחד המבצעים נפגעה ואיבדה את הראש. ראש חדש הורכב, ומיד.
לרוב האנשים כבשה זה שווארמה.
"הי! זה הפחד הכי גדול של הכבשים שאני מכין. אני לא צמחוני, אבל אני לא נוגע בבשר כבש. אנשים מתחברים מאד לכבשים. יש בהם משהו שכל אחד יכול להתחבר אליו: תמימות, טוב, יכולת ספיגה".
היו חיות שחתרו תחת הכבשה?
"כבשה מנצחת לא מחליפים. יש משהו בהבעה ובגוף שלה שיהיה לי קשה לשחזר. כל אחד מצליח להתחבר לכבשה שהוא מזדהה איתה, וזה הופך את זה למגניב ולאישי יותר. אני מחפש לכל אחת ואחת מהכבשות בית חם, אבל לא נקשר אליהן. הכבשה גורמת אושר, אהבה וחיוכים, וזה מה שאני מצליח לתת ממני לאחרים. עובדה, כל מי שעובר בדוכן לא נשאר אדיש".
לפני שנים ספורות, באחד הבקרים, זימן הגורל מפגש עם מגדת עתידות תמהונית שחזתה לטל הצלחה מעבר לים. היא הציעה לו לחבור למי שהיה מפקדו בעת השירות הצבאי, כצלם בשייטת .13 "אחרי שבע שנים שלא שמע ממני, נפגשנו לכמה דקות בבוקר", נזכר טל, "סיפרתי לו על הכבשים, והוא נדלק על זה, גייס משקיע נוסף, והקמנו חברה".
על בחירת השם המסחרי הקליט "בבה" חתום ד"ר ראובן וימר ("כספומט", "נשיקולדה", "פלאפון" ועוד) "אני לא אהבתי בבה, ורציתי את השם 'צינגלע בובקענס'", מגלה טל, "אבל זה שם לא מסחרי ולא קליט. הסבירו לי שאנשים לא יזכרו איך להגיד אותו, אז הלכנו על בבה. זה מה שעושה כבשה באנגלית. במקומות אחרים בעולם השמות שלה משתנים: ביפנית היא 'מיה מיה', בערבית 'ממא'".
היצור העצמי הזעיר העלה הילוך, והפך ליצור של קו מוצרים שלם הנושא את דמויות הכבשים. כך, בכל רשת אפשר היה למצוא בשלוש השנים האחרונות את בבה. טל עשה צעדים ראשונים בשוק הבינלאומי, משכן את ביתו, והחל לשבט את הכבשים בחו"ל. "היה ניסיון לכבוש את העולם", הוא מספר, "רציתי להיות הצלחה עולמית בישראל. אחר כך רציתי להיות הצלחה ישראלית בעולם".
השיא נרשם בחודש אפריל בשנה שחלפה. טל והעדר התייצבו כנציגים יחידים בתערוכת חפצי הנוי הגדולה בתבל. "מטרת התערוכה הייתה למצוא מפיצים", הוא מסביר, "הפספוס היה שלא ידענו איך לממש את זה". בתוך זמן קצר החלה לחלחל בו ההבנה כי דרך התיעוש היא לחלוטין לא בשבילו. "אחרי שהגענו לפסגה ולא ידענו איך לממש את ההצלחה, הבנתי שכל מה שאני רוצה זה פשוט להיות מאושר. כל הקטע של חברה בע"מ והביקורים בסין היה לא כיף".
בתום חילוקי דעות בחברה, חזרו הזכויות כולן לידיו של טל. המיליונים הצפויים התאדו, והוא שב לדוכן המפורסם בנחלת בנימין. הוא מתגלץ' בכל בוקר מדירת הסטודיו שבה הוא יוצר את הכבשים אל תוך העדר, ומודיע: "הרבה יותר מסב לי נחת והנאה לעטוף ולהגיש אותן אחת אחת, ולא לספור כמה כבשים נכנסים למכולה".
ומה הלאה?
"הבוקר שלחתי ספרים לסן פרנסיסקו, אל מישהי הטוענת שהיא צופה שבתוך חמש עד שבע שנים תהפוך בבה למותג הוליוודי. אין לי תשוקה לעשות את זה הוליוודי, אבל שלחתי. אם היא תדע לעשות את זה בכוחות עצמה, אז סבבה. אני מאמין בהן, והן כבר יעשו את הדרך הארוכה בעצמן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם