בין האופל לבין הזהב: המפה האסטרולוגית של דליה רביקוביץ'
ליחסים בין השמש לירח חשיבות מרכזית במפת הכוכבים. אם אינם הרמוניים, חייו של אדם עלולים להיות רוויי קשיים ומורכבים – כמו למשל אצל דליה רביקוביץ'
ליחסי השמש והירח חשיבות מרכזית באסטרולוגיה, כמייצגים של שני ניגודים ארכיטיפיים משלימים. השמש מייצגת את גרעין האישיות הבסיסי, אינסטינקטים ומוקדי משיכה ראשוניים, הגשמה עצמית, דחף להכרה ואינדיבידואליזם. היא האלמנט הגברי באישיות וככזו מייצגת גם את דמות האב המופנמת.
הירח, לעומת זאת, מייצג את הפן הרגשי המופנם, שלפחות בחלקו הוא גם פחות מודע. מיקומו במפה מתאר מה שאנו צריכים כדי לחוש מוגנים בעולם, את התגובות הרגשיות שלנו למצבי חיים שונים. הירח מתאר גם את ההיסטוריה שלנו, כלומר את הילדות וכן את הקשר המופנם עם דמות האם. בלשונו של יונג ניתן לכנות את שני המרכיבים כאנימה (ירח) ואנימוס (שמש) – הצד הנשי והצד הגברי באישיותו של אדם. האסטרולוגיה המערבית רואה בשמש את המרכיב המרכזי בניתוח המפה, בהיותה חלק מתרבות המערב שמדגישה את ההישגיות האינדיבידואלית ואת ציר הזמן הגברי הליניארי. באסטרולוגיה ההודית, לעומת זאת, הופך הירח לגורם המרכזי.
כך או כך, לאינטגרציה בין שני המרכיבים חשיבות רבה בתהליך האינדיבידואציה שעובר אדם במהלך חייו. המפה האסטרולוגית יכולה להצביע על האופנים השונים שבהם יכולים שני האלמנטים להשתלב. כשהיחסים בין השמש והירח הרמוניים מבחינת מיקומם במזלות ובבתים – הדבר יעיד על תהליך קל יחסית. במקרים אחרים יהיה התהליך מורכב, קשה וכרוך בפשרה תמידית – כמו אצל המשוררת דליה רביקוביץ'.
במפת המשוררת מקבץ סביבו כל אחד משני האלמנטים כמה כוכבים נוספים שמדגישים, מעצימים ומחדדים את תכונותיו הנפרדות. כך מקבל המתח בין השמש והירח משנה תוקף.
דליה רביקוביץ' נולדה ב-17 בנובמבר 1936, כשהשמש היתה ממוקמת במעלה ה-24 במזל עקרב. מזל עקרב נחשב למזל המורכב והקשה שבגלגל המזלות. הוא מתאפיין במחזורים של הרס ובנייה, מוות ולידה מחדש.
כידוע, אביה של המשוררת נהרג בתאונת דרכים בעודה ילדה, ומותו הפתאומי האפיל על חייה ועל יצירתה. ואכן, דמות האב מופיעה בשירים כמי ששבה ועולה בכל פעם מחדש ממעמקי השאול: " והאיש המת שב לביתו / לספר לבניו על מותו". אלא שהשבת האב מן המתים כרוכה מבחינת המשוררת במוות ובתחייה המחזורית שלה עצמה: "וחייבת אני לגשת אליו למקום עומדו / מפני שאני הייתי הבת הבכורה שלו".
הכוכב השליט של מזל עקרב הוא פלוטו, ולכן יש לזוויות שהוא יוצר השפעה מכרעת על האישיות של בן מזל עקרב. במפה של המשוררת הוא יוצר זווית הרמונית הן לשמש והן למרקורי הצמוד לה. בכך הוא מעצים את התכונות העקרביות, כלומר: עומק פסיכולוגי, משבריות, אינטנסיביות וכוחנות. בזווית ההרמונית הספציפית הזאת הוא מורה גם על אינטואיציה חריפה, כריזמה ויכולת טובה להתמודד עם המשבריות העקרבית – פלוטונית.
מרקורי, הכוכב שאחראי לחשיבה המופשטת ולאינטלקט, נמצא כאמור גם הוא בעקרב ובצמידות הדוקה לשמש, מה שהופך את החשיבה לסובייקטיבית
הירח במפה נמצא באותו יום במזל קשת. הקשת מתאפיין בתאוות חיים ובהיקסמות מן השפע שבהם. מיקום זה מבטא צורך נפשי עז במרחבים. מרחבים אלה מוצאים את ביטויים הן בספירות פיזיות – ערגה לנוף פתוח וקושי להצטמצם במסגרת קבועה של בית, עבודה, שגרה – והן בספירות רוחניות – משיכה אידיאליסטית ותנועה תזזיתית בין תחומים כפילוסופיה, פוליטיקה ואסתטיקה.
מול הנטייה של העקרב לחקור את המעמקים הולך הקשת שבי אחר קסמם המרצד של פני השטח. הצמידות בין הירח לוונוס במפה מוסיפה לאהבת המרחב ולחופש הקשתי מימד של חושניות, שאיפה להרמוניה, וגם אהבת מותרות ופינוק: "קח אותי אל ירכתי צפון / קח אותי אל האוקיינוס האטלנטי / הנח אותי בין אנשים אחרים / שלא פגשתי כמותם עד הנה / שם אוכל מאפה תותים מיער / ואדהר ברכבת בסקנדינביה".
שוב, כמו השמש במפה, כך גם תכונות הירח מועצמות מתוקף הזוויות החזקות שיוצרים כלפיו כוכבים אחרים. בנוסף לוונוס ראוי לציון מיוחד יופיטר, הנמצא בצמידות לשניהם. כיוון שיופיטר הוא שליטו של מזל קשת, הוא מעצים את תכונותיו הקשתיות של הירח ומוסיף גם מידה ניכרת של נדיבות, אופטימיות וגדלות רוח לאישיות.
העקרב והקשת הם מזלות עוקבים מבחינת מיקומיהם בגלגל המזלות. הם מקיימים ביניהם יחס כפול של זיכרון הדדי והפניית עורף. מצד אחד, הקשת נושא בתוכו את זכר ירידתו של העקרב לשאול, אך מצד שני, הוא מפנה עורף למעמקים ומבקש להמיר את המחשכים הקלאוסטרופוביים במעופו של החץ השלוח אל השמים. העקרב והקשת נידונים לעקוב זה אחר זה לעד; מימוש המפגש בין שני האלמנטים כרוך בסכנת נפילתו האובדנית של האחד אל תחומו של האחר. כך, הגעגוע התמידי הנמשך בין השניים נעשה לציר היחידי של המפגש ביניהם.
הדימוי הרווח של דליה רביקוביץ' נוטה להדגיש את האלמנטים העקרביים – מחזורי המשברים וההחלמות. אבל שני האלמנטים הללו – העקרב והקשת, דמות האב ודמות האם – משתרגים זה בזה בדרכים שונות בחייה וביצירתה של המשוררת.
הזווית שמקבלת השמש משבתאי, כוכב המאציל כוחות של צמצום והגבלה, מוביל לחשוב על ההתכנסות השירית לתוך מבנה כנקודת מגע בין שני המזגים. אפשר לקרוא בחומרה הצורנית הניכרת בשיריה המוקדמים ניסיון לָצוּר לעומק העקרבי צורה, להקים בשאול חדר, המשמש חלל תהודה לתאוות החירות והמרחב הקשתית. כך, אפילו שורות השפע שצוטטו לעיל יצוקות לתוך סד מבני וריתמוס חזרתי, ולא יכולות להיקרא אלא כהשתוקקות לחוץ הנעדר מתוככי חלל תחום.
גם שורות השיר הבאות מדגימות מתח דומה: "שני דגים נחפזו,/ וירדו למצולות הים / לספר אש לרעותו / מה גדלה אהבתם." היכולת להשיח אהבה עוברת דרך ירידה למצולות, כפי שאומרת המשוררת בשיר אחר – "ובחומר האפל נטבעו כתמים של אור".
ברגעים אחרים ביצירתה מעתיקה המשוררת את חומרתו של הבית השירי ואת המצולות המיתולוגיות לבית ממשי בעולם, שדווקא ההסתגרות הדיכאונית בתוכו מעלה "אוצרות אינסופיים": אתה יושב בחדר וכל הקירות מתגבהים./ הצבעים נעשים עזים יותר./ מטפחת כחולה הופכת לעמק באר". בכמה משיריה המאוחרים, בעיקר אלה המכונסים בקובץ "אהבה אמתית", הופכת אהבת האם לבנה את צורת השיר – את קיר הבית – למחצה שקופה, שמבעדה ניתנת מתנת המרחב ("ביתן הזכוכית"):
עדו תראה,
עדו תביט
כל הביתן עשוי מזכוכית.
להזמנת מפה אסטרולוגית אישית מעוזי קצב, ניתן לפנות למייל
נא להמתין לטעינת התגובות
