פרק מספר: יום בעיר - אזור השרון
שדות פתוחים משתרעים ממש כאן בלב העיר, מוקפים בצריפים מימי המושבה של מגדיאל, לצד וילות חדישות שצצות פה ושם. מבט אחד קטן סופג שיעור שלם בהיסטוריה של הבנייה בישראל, והוד השרון היא מורה טובה. פרק מספרו החדש של יובל בן עמי, יום בעיר
אבל ביציאה להוד השרון מכביש מס' 531 מתגלה מעט קסם: הרי השומרון מתנשאים מעל לקו הרקיע של כפר סבא השכנה, מטוסים קלים מרחפים מעל מקורות הירקון מדרום. עוצמתו של גוש דן מורגשת כאן, גם מבלי שישימון דודי החשמל האינסופי שלו ייראה לעין ממש. זוהי נקודת תפר של השתנות הנוף, מקום שבו עשויות בהחלט לשכון מושבות אנוש מעניינות, אבל רצוי לא לפתח ציפיות מיותרות, בחייכם, מדובר בהוד השרון ובכפר סבא, תמצית השיעמום הפרברי.
מתוך הצדעה לשיעמום מסוג זה מקובל לפתוח את הביקור בנגיסה במאכל המזוהה ביותר עם פרברים משועממים: המבורגר. פעם לא חסרו לחמניות משוחות בקטשופ במזנון "בורגר סטופ" שבכיכר אוסישקין, ולא חסרו בני נוער פרבריים שנגסו בהן. המקום נסגר והתחלף במזנון שווארמה, אבל גם שווארמה היא מאכל טעים ובכלל, המקום מיוחד, מיוחד משום שהוא מתוק.
עטיפת הספר יום בעיר צילום: יחסי ציבור
כיכר אוסישקין היתה בעבר כיכרה המרכזית של המושבה מגדיאל, אחת מארבע המושבות שחברו יחדיו בשנת 1964 ליצור את הוד השרון (האחרות היו: רמתיים, כפר הדר ורמת הדר). לעזאזל עם הפרבריות, יש כאן עדיין אווירת מושבה, שלא לדבר על אווירת עיירה אירופית רוגעת. בלב הכיכר המטופחת נח בית הכנסת הגדול משכן יעקב], כמו כנסייה החולשת על כיכר שוק בצפון דנמרק. עם סיום הביס האחרון בהמבורגר כדאי לגשת ולהביט בו.
בית הכנסת הוקם בשנת 1930, לא רק כבית כנסת אלא גם כמקום מסתור ולמעשה כמבצר. פרעות תרפ"ט שחלו שנה קודם לכן אמנם לא פגעו במגדיאל, אבל ברחבי הארץ חוו קהילות יהודיות חרדה עמוקה. החרדה יצקה לבנים של בטון ומהן הוקם מבנה שארון קודש בגבו וחרכי ירי בגגו.
היום מושלת במקום צניעות ישראלית: אורות פלורסנט מאירים אותו, מאוורר ללא רשת מגן ניצב בפינה, ויטראז'ים פשוטים מעטרים את הקירות, כל כולם לוחות רבועים של זכוכית צבעונית בכחול, בצהוב ובכתום, ובכל זאת, זהו מקדש קטן, קתדרלה בלב פינת חמד. הקו המבדיל בין הפשטני והפשוט, בין המנומנם והמקסים, חוצה את כיכר אוסישקין במרכזה. למרבה הפלא, הוד השרון מתחילה להתגלות כמקום פילוסופי.
פילוסופי, וכאמור נעים להפליא. אין כמו לטייל הלאה מן הכיכר לאורך רחובות ששמם אהבה ואחווה. הם מובילים אותי, דרך הרחובות הדרים והאיחוד, אל רחוב יהושע בן גמלא הפונה צפונה. לאורך כל הדרך נגלית לעין מורכבות עירונית שאין שנייה לה: שדות פתוחים משתרעים ממש כאן בלב העיר, מוקפים בצריפים מימי המושבה של מגדיאל, בבתי קומה אחת צנועים, בבנייני דירות מכוסי "שפריץ" משנות השישים ובכאלה משנות התשעים שקירותיהם מכוסים אריחי קרמיקה.
יום בעיר צילום: אלון סיגווי
וילות חדישות צצות פה ושם. מבט אחד קטן סופג שיעור שלם בהיסטוריה של הבנייה בישראל, והוד השרון היא מורה טובה, לא מעמיסה על העין ובוודאי שלא על האוזן. הכל שקט, הכל מסביר פנים, הכל מתוק.
ישנו גם צד אחר לסיפור. בשולי העיר חיסלה בנייה מואצת של בתי מגורים שבלוניים פרדסים שלמים. הוד השרון היתה לסמל של התרחבות עירונית מיותרת בשרון ושל גזילת שטחים ירוקים. מרכז העיר, על כל פנים, אינו אשם כלל. השכונות החדשות הסמוכות ותרבות הקניונים פוגעות בו ממש כפי שהן פוגעות בפרדסים. הוא כמו מתגונן מפניהם בטבעת ירוקה של מושבים חרישיים: ירקונה, גני עם, עדנים, רמות השבים וכפר מל"ל. פוסעים אל תוך האחרון וטובעים מיד בכפריות גמורה.
יום בעיר צילום: אלון סיגווי
כפר מל"ל, הוותיק מכל יישובי האזור, מקום הולדתו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, הוא מקום זעיר להפליא. כבישים ראשיים סוגרים עליו מכל עבריו, אבל ליבו עודו מכותר עצי שסק והדר, ונשמעת בו בעיקר אוושת עליהם. חצרות הבתים מלאות בפרחים, בשבשבות צבעוניות, במכשור חקלאי מחליד ומשום מה גם בעוגני ענק של אוניות סוחר.
עוגן אחד מצטרף למשל לאוסף מופלא של פסלים עשויים פסולת תעשייתית ומעטר את הבית שבמפגש רחוב הפרחים ורחוב הדרים (המשכו הכפר-מל"לי של רחוב יהושע בן גמלא); עוגן אחר מצוי הלאה במורד רחוב
הדרים, לא הרחק משלט המציין שהאקליפטוס שאליו מוסמר ניטע בשנת 1924. השלט מקונן על אלון גדול שנגדע במורד אותו ציר, משום שניצב סמוך מדי לכביש הנסלל. זוהי רוח המקום, המבקש לחיות בהרמוניה עם הטבע, בתוך מרחב אורבני נתון.
מקום שבו אוהבים עצים ומקשטים בתים הוא מקום טוב, גם אם שביליו נחסמים פתאום בחומת בטון אפורה – קיר אקוסטי של כביש ראשי. הקיר מסתיים מטרים ספורים ממערב לקצה רחוב הדרים, מעבר חציה מסודר חוצה אותו ומעברו השני ממתין מפגש נוסף: זה עם העיר כפר סבא.
יובל בן עמי, יום בעיר - 50 הרפתקות עירוניות, הוצאת מפה
הבלוג של יובל בן עמי
נא להמתין לטעינת התגובות
