מונגוליה באופניים: ממשיכים לנסוע
יאיא ואמוץ ממשיכים בטיול האופניים שלהם ברחבי מונגוליה המישורית והאינסופית. הרוחות מטלטלות, הכבישים ארוכים, והנוף משכר
יש בה הכל. המדבר הענק, לאט לאט משתלט על המדינה בעזרת רוחות חזקות ביותר, אותן אמוץ ואני כבר הספקנו להכיר אישית. יש כאן אגמים ענקיים, נהרות, נחלים. במונגוליה נמצא נהר ובו שני אחוזים מכל המים המתוקים בעולם. נשמע מתוק - אז זהו, שלא כל כך, זה בעיקר קר. יש כאן הרים גבוהים, עמקים פתוחים יפהפיים, אזורים ירוקים, אזורי געש. המדינה הזאת באמת גדולה עלינו, ומה לעשות, לא נראה את כולה.
במונגוליה הזו חיים שני מיליון אנשים. זה ממש ממש מעט ביחס לגודלה העצום של המדינה. זו אחת המדינות עם צפיפות האוכלוסין הנמוכה בעולם. אתמול לדוגמא, רכבנו יום שלם, 80 ק"מ, ובאמת שלא ראינו מהבוקר ועד הערב נפש חיה אחת. ראינו סוסים, חלפנו על פני אגמים ונהרות, צפינו בציפורים, אבל אנשים לא פגשנו.
מונגוליה נחשבת שטוחה בדרך כלל, אבל אמוץ ואני יכולים להגיד לכם שזה לא נכון. כל היום אנחנו רק עולים בעליות ויורדים - נו, אתם יודעים לבד - בירידות. ובכל זאת מונגוליה השטוחה היא יעד טוב עבורנו למסע אופניים.
שינויי מזג האויר
במונגוליה, "ארץ השמים הכחולים" לכאורה, הספקנו לעבור במזגי אוויר שבארץ היה לוקח לנו שנה שלמה לראות. חורף, קיץ, סתיו אביב. הרוחות מטורפות, וקשה לרכוב מולן. זה נעשה יותר קשה בעלייה, ואפילו פחות נעים בגשם. הכי מעצבן זה כשעוצרים להפסקת צהריים של לחם עם חמאת בוטנים - ואז פתאום הרוח נפסקת. אל דאגה, חזרנו לרכב והרוח חזרה יחד איתנו.
אין כאן כמעט גשם. הגיאוגרפים מוסרים שבמונגוליה יש 270 ימים של שמש. בכל יתר הימים מושלג. יש עננים, אבל אין גשם בחורף, והמדינה מאוד יבשה. מעט הגשם שיורד מתייבש מהדרכים והשדות כעבור שעה. הרוח מייבשת כל חלקה טובה, כולל את המוח של כמה רוכבי אפניים ציוניים שהחליטו, השד יודע למה, לרכוב הרבה בארץ גדולה. ישמור אותם האל.
אנחנו כרגע בעיירה, או עיר במונחים של מונגוליה, צ'צרלג שמה. בחורף היא מכוסה שלג. אני יושב מנקודת האינטרנט היחידה הפעילה בעיר. מסביבה הרים ועצים, כאילו מתוך ציור. מזג האוויר קריר, ואנחנו ממשיכים לעלות בגובה. מכאן אנו ממשיכים מערבה לאגם שנקרא "האגם הלבן". מאחורי עומד הר געש לא פעיל.
מהאגם הלבן נמשיך צפונה לאגמים נוספים, ננסה לטייל כמה ימים על סוס, וזו תהיה הנקודה הצפונית ביותר שלנו. אם נמשיך או נסיים, נראה כבר משם. בינתיים זה לא משנה. כל יום הוא ברכה. קשה לראות זאת לעיתים במהלך הימים עצמם. לא פשוטה הדרך. הרוח הייתה נגדנו בשלושת הימים האחרונים ואנו מקווים שהעניין ישתנה. אם לא - הכל לטובה. דברים שאנו רואים מכאן לא ראינו משם. דברים משתנים. תפיסות. באמת, אלו יותר ממילים יפות.
אנו יודעים להודות על הזמן הזה. על העכשיו. כמו ששב"ק ס' שרים, "הדרך ארוכה ומפותלת, אני נופל וקם נופל וקם. אני הולך איתן עם ראש מורם!" מכאן ניכנס לאזורים עוד פחות מיושבים. פחות ערים - יותר הרים. השרירים לא כמו שהיו בתחילת הדרך. גם ההבנה של המצב ושל הארץ לא כמו בהתחלה - אנחנו כבר לא בתחילת הדרך, אלא בפנים. זורמים, מתקדמים, נוסעים, מדוושים.
Warning: file_get_contents(http://cms.maariv.co.il/applications/projects/nrg/applications/cms/gallery/boxes/galleryBox_1779215_2.html) [function.file-get-contents]: failed to open stream: HTTP request failed! HTTP/1.1 404 Not Found in /olive/online/55/ART1,779,215.html on line 228
נא להמתין לטעינת התגובות
