הבחירות של מישל
כבר המון זמן לא היתה לאמריקה גברת ראשונה בפוטנציה שבגדיה עוררו סקרנות רבה כל כך. כלי התקשורת לא מפסיקים לעקוב אחר הופעותיה של מישל אובמה, אשת המועמד השחור הראשון לנשיאות ואייקון אופנה בהתהוות, והשיא - עכשיו היא קוטפת גם את המקום הראשון ברשימת המתלבשים הטובים של ה"ואניטי פייר". הדרך לבית הלבן רצופה פנינים וחגורות
אבל דווקא ברגע ההיסטורי הזה, שבו הכריז המועמד השחור הראשון על ריצתו לנשיאות, היתה מישהי אחרת שגנבה את ההצגה - אשתו, מישל אובמה. זו לא היתה הצמדת האגרופים החיננית שלהם לעיני העולם כולו, זו היתה השמלה שלבשה - סגולה, נטולת שרוולים, בעיצוב מריה פינטו, בשילוב חגורה שחורה מבית היוצר של המעצב הפריזאי-טוניסאי אזאדין אליה.
האנסמבל הטקסטילי המרשים הפך אותה לנושא הפופולרי בשיחות הברזייה בבנייני המשרדים האמריקניים ביום שאחרי. "זה היה מסר ברור שהיא מוכנה לתפקיד האישה הראשונה, אם כי לא בהכרח המארחת הראשונה", ניתחה עורכת המגזין "אסנס", מיקי טיילור, בריאיון ל"ניו יורק טיימס".
"כל אישה ששוחחתי איתה דיברה על הביטחון שהיא שידרה. השמלה הסגולה, הרגליים שנראו חשופות ולא הסתתרו מתחת לגרבונים המסורתיים, הכול אמר: אני פה כדי לעשות עסקים".
בדיעבד , מה שהסעיר את עולם האופנה היה בעיקר השילוב הנועז בין השמלה לחגורה. הבחירה של אובמה ללבוש את אלו ברגע המכריע שבו בעלה מכריז על מועמדותו, היא למעשה הכרזה אופנתית ואישית.
לכן, שולי ככל שזה נשמע, בחירה זו שימשה את עורכי המגזין "ואניטי פייר" כאחד הטיעונים לשיבוצה ברשימת המתלבשים הטובים של השנה, המתפרסמת בגיליון ספטמבר הקרוב של המגזין.
חברת מערכת ה"ואניטי פייר", איימי קולינס, הסבירה כי החגורה, מבחינתם, הבהירה כי מדובר באישה עצמאית עם חוש אופנה מפותח ומובחן. השיבוץ ברשימה היוקרתית היווה גושפנקה רשמית למה שרוחש ברשת מרגע שהגיחה אובמה אל תודעת הציבור: אייקון אופנה חדש עושה את דרכו אל וושינגטון.
קשה לומר שאובמה קורצה מהחומר של נשות הנהגה. היא אומנם משכילה מאוד ומצליחה בזכות עצמה, אך היא גם עשויה להיות ישירה ודעתנית יותר ממה שהציבור האמריקני מוכן לספוג מהאישה שלצד נשיא המעצמה, אפילו בעידן שאחרי הילארי קלינטון.
מישל אובמה נולדה ב-1964 בשיקגו לפרייזר ומריאן רובינסון. אביה עבד במפעל המים העירוני ואמה היתה מזכירה. היא גדלה עם אחיה קרייג, הגדול ממנה ב-16 חודשים בלבד, והארבעה תפקדו כמשפחה חמה שהשתייכה למעמד הפועלים.
בילדותה חוותה לא פעם על בשרה את הגזענות של שנות ה-60 וה-70. אובמה מייחסת את עמדותיה הנוקשות בנושא המתח הבין הגזעי בארצות הברית לשורשיה ולמשפחתה המורחבת, שרובה מתגוררת עד היום בדרום קרוליינה, באזור הגזעני של ארצות הברית.
כשבגרה, התקבלה אובמה לאוניברסיטת פרינסטון היוקרתית, שם התמקדה בלימודים אפרו אמריקניים והתמחתה בסוציולוגיה. בהמשך התקבלה גם ללימודי משפטים באוניברסיטת הרווארד, שנחשבת למצע הגידול של האליטה האמריקנית.
כך קרה, למעשה, שאובמה בילתה את רוב שנות ה-80 בקמפוסים של שתיים מהאוניברסיטאות הנחשבות בארצות
לקראת סיום לימודיה בהרווארד החלה לעבוד ב"סידלי אוסטין", אחד ממשרדי עריכת הדין המוערכים בשיקגו, שם נחשבה להבטחה. אלא שיום אחד בקיץ 88' נכנס בדלת המשרד יועץ צעיר וגבוה בשם ברק, שהתעקש שהיא צריכה לצאת איתו. אחרי תחינות לא מועטות היא נעתרה לו ויצאה למסע ארוך שאולי יסתיים השנה בבית הלבן. בשנת 1992, ברק ומישל נישאו והפכו לזוג קרוב וחזק שתומך זה בזה, מעין צוות לעניין, אם תרצו.
12 שנה מאוחר יותר, דקות ספורות לפני הנאום בכנס המפלגה הדמוקרטית בו עמד ברק אובמה להשיק את הקריירה הפוליטית שלו, הוא התוודה בפני אשתו כי יש לו בחילה ובטנו מתהפכת. מישל חיבקה את בעלה, הביטה בעיניו ואמרה לו בחיוך: "רק אל תדפוק את זה, חבר". הרגע הזה, בו פרקה את המתח מהסיטואציה המלחיצה, מאגד בחובו את אישיותה החזקה והכובשת ואת יחסיה עם בעלה.
מישל, רק בת 44, מושווית תכופות לאחת הנשים הראשונות הצבעוניות ביותר בתולדות הבית הלבן-ז(קלין קנדי, אלמנתו של ג'ון פ' קנדי, שנרצח במהלך כהונתו בנובמבר 1963. גם קנדי, שנתפסה כאייקון אופנה בלתי נשכח והותירה חותם של ממש על סצינת האופנה, החצינה את חיבתה לשרשרות פנינים ולתלבושות מוקפדות.
בנוסף, גם במקרה של קנדי, בדומה לאובמה, נושא הסטייל האישי והבחירות האופנתיות זוכים לסיקור תקשורתי נרחב לא פחות מדעותיה הפוליטיות. לפתע ניתן לראות אינספור בלוגריות אופנה חרוצות הופכות לרגע למעורבות בקלחת הפוליטית. כל קפל, צווארון וקווצת שיער מנותחים עד לזרא. תמונותיהן של פריס הילטון והתאומות אולסן מפנות את מקומן לאלה של מישל אובמה וגם כלי התקשורת המסורתיים מפנים מקום של ממש להתעסקות במה היא לבשה הפעם.
הסטייל האישי המובחן של אובמה מתאפיין במוטיבים קלסיים ושואב השראה מאופנת שנות ה-50. דוגמה טובה לכך ניתן לראות בשמלת ההדפס בשחור לבן שלבשה בפיקניק יום העצמאות האחרון, כשסוודר קטנטן בגוני אוף ווייט קשור סביב כתפיה. מאידך היא גם יודעת להפגין לוק זוהר וסקסי כשהמעמד מחייב.
לטקס פרסי NAACP (הארגון הלאומי לקידום אנשים צבעוניים) ב-2005 היא הופיעה בשמלת קולר בגוני ורוד ולבן והוסיפה טאץ' אלגנטי עם שיער מורם ועגילים גדולים ששיוו לה מראה של שחקנית הוליוודית. אובמה נתפסת כמאמצת טרנדים במידה, אך לא כקורבן אופנה.
היא נצפתה באירועים שונים עם חגורה רחבה סביב מותניה, לובשת טייטס ומעליהם טוניקה אופנתית, אך מאידך, כמעט תמיד תוכלו לראות את הפנינים המסורתיות על צווארה ואת תסרוקת הגלגל הקלסית והוותיקה.
לאחרונה, במסגרת מסע לשיפור תדמיתה בעיני הציבור האמריקני, התארחה בתוכנית הנשים הפופולרית The View, כשהיא לובשת שמלה בגזרת אמפייר בעלת הדפס פרחוני בשחור-לבן, שלוותה בתסרוקת קארה מנופחת ומרושלת בקפידה.
אובמה דאגה להבהיר שמחירה של השמלה, בעיצובה של דונה ריקו, הוא 148 דולר בלבד. זמן קצר לאחר שידור התוכנית אזלה השמלה המדוברת מהחנויות. זו דוגמה הממחישה את האופן בו משלבת אובמה בין בגדי מעצבים יוקרתיים שמשדרים אווירה אליטיסטית וקלסית לבין מלבושים פשוטים וכביכול עממיים.
לאירוע אחר הופיעה אובמה עם חולצת טי שחורה וצמודה וחצאית קשירה מיוחדת עם נגיעות תחרה. "אני לא חושבת שהיית רואה אף גברת ראשונה אחרת בחולצת טי", מפרשנת המומחית לענייני אופנה, נורית בת יער. "אין ספק שיש לה סטייל אישי והיא בהחלט מעיזה. הבחירות שלה מאוד מגוונות ומעידות על חיבתה למבחר שהאופנה מציעה. יש לה מראה ייצוגי שמאופיין בשאר רוח. לוק פריך וסטייליסטי. לא מאובן".
עם זאת, לא כולם מצטרפים למסכת ההשתפכויות בזכות כישורי הסטייל של אובמה. המעצב גדעון אוברזון יוצא חוצץ: "אני לא רואה אצלה אישיות אופנתית מיוחדת. היא מאוד אמריקנית בצבעוניות שלה. מאוד לא מתוחכמת.
היא בטח לא ז'קלין קנדי או הנסיכה דיאנה שהיו מכתיבות אופנה והיוו השראה למעצבים. היא מציגה תדמית של אשת איש ולא של אישיות בפני עצמה. ניכר שהיא לא רוצה לבלוט בהופעה שלה אלא להתלבש'בסדר', בטעם נכון, לא משובח. היא רוצה לשאת חן בעיני כולם".
לומר שהאמריקנים חולקים על עמדתו של אוברזון זו לשון המעטה. ה"ניו יורק טיימס" פרסם כתבה נרחבת על השיק האישי של אובמה תחת הכותרת: "מתלבשת לניצחון", ואין ספק שהיא האישה שעורכי מגזיני האופנה אוהבים לאהוב בימים אלה.
אחד מהעורכים ב"ווג", שאצר את תערוכת התלבושות של ז'קלין קנדי במוזיאון "המטרופוליטן" בניו יורק, מבהיר כי לבגדים השפעה דרמתית בתמונות המופיעות בתקשורת וכי יש בכוחם לרומם תדמית של פוליטיקאי, כפי שהוכיחה בזמנו קנדי עצמה. בעוד קנדי נעזרה במספר מצומצם של סטייליסטיות יוקרתיות על מנת להרכיב את המראה המוקפד, מישל, על פי מגזיני האופנה, עושה זאת לגמרי בעצמה.
עם זאת, ידועה חיבתה של אובמה למעצבים פינטו ואיקראם גולדמן. גם המגזין "הארפרס בזאר" לוקח חלק בחגיגת הסטייל של אובמה. בגיליון ספטמבר של המגזין מתפרסמת הפקת אופנה בכיכובה של הדוגמנית טיירה בנקס בתפקיד מישל אובמה בסדרת תמונות נשיאותיות. הרי לכם ההוכחה הסופית לכך שמישל אובמה היא דוגמנית העל הבאה של אמריקה.
התדמית החיובית של אובמה בעולם האופנה מוארת באור אירוני אל מול האופן בו היא נתפסת מבחינה חברתית בקרב האזרחים האמריקנים. אובמה, אישה דעתנית ומשכילה, התבטאה לא מעט בנושא הפילוג בארצות הברית בדרכים שקוממו את ציבור המצביעים ואף גררו סדרת האשמות בגין היעדר פטריוטיות.
ההתבטאות המפורסמת ביותר בהקשר זה היא אותו משפט אומלל לפיו רק הצלחתו של בעלה גרמה לה, לראשונה בחייה, לחוש גאווה במדינתה. העיתונאים השמרנים מתקיפים את אובמה חדשות לבקרים וטוענים כי בשל עברה וההזדמנויות להן זכתה, אין לה זכות לחוש כאילו התקדמותה נפגעה על ידי גזענות או אפליה על רקע מיני. להפך, לשיטתם, היא נדרשת להכיר בכך שהיא ובעלה הם דוגמה מייצגת להזדמנויות שיש לארצות הברית להציע לכל אזרח ואזרח.
האמביוולנטיות של אובמה כלפי מדינתה, תגיע איתה עד הבית הלבן, אם אכן כך יקרה, והיא שמפריעה לרבים מהאמריקנים. היא בטח לא תהיה האישה הראשונה השקטה והבובתית שלצד הנשיא.
השאלה היא, האם האופן בו היא בוחרת להתלבש והעיסוק סביבו, תורמים לקמפיין או לא. "תפקיד רעיית הנשיא, או במקרה זה המועמד לנשיאות, מעולם לא הוגדר ולכן הוא לא ברור", מסבירה ד"ר שושנה-רוז מרזל, חוקרת אופנה מאוניברסיטת בר-אילן ומ"בצלאל". "הן לא יודעות מה הן אמורות לעשות, אך הן רוצות לסייע לבן זוגן. לכן הן בוחרות במראה הבטוח והקלסי. הן נמנעות מהאקסצנטרי, היוצא דופן, לא חושפות הרבה בשר, לא קצר מדי, לא צבעוני מדי ולא נועז מדי".
מרזל מסבירה כי השאיפה בקרב נשות המועמדים היא לא להיעלם, אך גם לא להיות נוכחת יותר מבעלך. אין ספק שלתפקיד אשת המועמד בקמפיין פוליטי יש משקל רב ובארצות הברית זה בולט במיוחד. אך גם באירופה מוצאת מרזל דוגמה מנצחת) "לפני שקרלה ברוני נישאה לנשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, הלבוש שלה התאפיין במוטיבים משוחררים וחופשיים יותר. מאז כניסתה לתפקיד האישה הראשונה, ניתן לראות אותה ארוזה בחליפות של 'דיור'".
לדעת מרזל, גם ז' קלין קנדי לא היתה נועזת בלבושה: "יש הבדל בין להכתיב אופנה לבין להיות אקסצנטרית. היה לה שיק וטאץ' משלה, אבל היא תמיד שמרה על מראה קלסי".
קשה למצוא למישל אובמה מקבילה ישראלית. יורם מלכה, יועץ תקשורת ואסטרטגיה, שעבד בעבר עם פוליטיקאים כמו לימור לבנת ושלמה בניזרי, מבהיר כי המצב בארצות הברית שונה לחלוטין ממה שקורה אצלנו: "לאשת המועמד לנשיאות ארצות הברית יש צוות משלה, מנגנון שלם. היא לא עושה צעד אחד מבלי לקבל את אישור צוות הקמפיין. בארץ זה בקושי קיים. מובן שנעשות בחירות לגבי אשת המועמד, האם להבליט אותה יותר, כמו במקרה של אהוד ברק או פחות, כמו במקרה של ביבי, אבל לא הרבה מעבר".
נא להמתין לטעינת התגובות
