אין דבר העומד בפני הרצון: דמיון מודרך במקרא
ד"ר נאווה גוטמן, מרצה למקרא ובתו של הרב יוסף בא-גד, ראתה את הסרט "הבליפ" וכתבה בעקבותיו את הגרסה היהודית ל"הסוד": דמיון מודרך על פי מקורות היהדות
עבר, הווה ועתיד
מחולקים
באמיתַת היֵש"
(הרב קוק, "חזיון החיים והעתיד", אורות הקודש, חלק ב', עמוד שע"ג).
העתיד שלכם קיים כבר בהווה שלכם. אין זו אלא אשליה שיש עבר, הווה ועתיד. הרגע הבא שלכם הוא עתיד שהופך ברגע אחד להווה ומיד עובר לעבר.
מדוע בעצם לא תהיה אפשרות לשנות את העבר? בסרט בליפ שואלים מדענים את השאלה הזאת ומניחים, שכיוון שהחומר מבוסס על אנרגיה הרי שאין מניעה לשנות את העבר. על עיקרון זה מבוסס גם הסרט: "בחזרה אל העתיד".
זהו גם הרעיון של התשובה, שהיא מאפשרת לשנות את העבר.
אומר הרב קוק:
"כל מחשבה של תשובה מאגדת את כל העבר אל העתיד..."
כמה פעמים בחיים אתם עושים משהו מסוים ומתחרטים קשות. מה לא הייתם נותנים על מנת להחזיר את הרגע ולשנות את מה שקרה!
התשובה יש לה כוח להחזיר את העבר אל העתיד. זהו כוח מופלא, כוח אדיר, משהו שכולכם הייתם רוצים שיקרה!
כאמור לעיל, התשובה, במונחים מהעולם של הדמיון המודרך, היא הכוח של הדמיון, הפעלת הרצון, מחשבות חיוביות המשפיעות באופן חיובי על תת-המודע. זו היא תשובה מאהבה. כוחות אלה "מחזירים" את העבר אל העתיד. ומה קורה אחר כך?
"...והעתיד הרי הוא מתעלה בעילוי הרצון של התשובה מאהבה".
(הרב קוק, אורות התשובה, פרק ז, סעיף ב, עמוד נ"א).
כשהעבר מגיע אל העתיד, הוא מגיע למקום הגבוה בו אתם נמצאים בהווה שלכם. או אז הוא מתעלה והופך להיות הדבר הטוב שאתם שואפים אליו מהמקום הטוב בו אתם מצויים.
כך ניתן לשנות את העבר ואת העתיד וההווה בו-זמנית!
דומה שעכשיו הבנתם את העניין, את מה שמבינים האנשים הגדולים. האנשים הגדולים יודעים שהזמן הוא כּוּלִי, הזמן הוא אחדות אחת.
האנשים הגדולים הם כולנו. לכולנו יש נפש גדולה. השאלה היא מי מאתנו מוציא את הכוחות האלה אל הפועַל.
רבי עקיבא חי בדור של החורבן כאשר הרומאים וטיטוס בראשם החריבו את בית המקדש השני (מאה ראשונה לספירה).
מספרת על כך הגמרא:
"וכבר היה רבן גמליאל ורבי אליעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי... כיוון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קודשי הקודשים (מבית המקדש). התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצָחֵק.
אמרו לו: מפני מה אתה מצָחֵק?
אמר להם: מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו: מקום שכתוב בו: "והזָר הקָרַב יוּמַת" ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?
אמר להם: לכך אני מצָחֵק... תָלָה הכתוב (הפסוקים מַתְנים את) נבואתו של זכריה (שחי בתקופת בית המקדש השני) בנבואתו של אוריה (חי בתקופת בית המקדש הראשון).
באוריה כתיב (כתוב): "לכן בגללכם ציון שדה תחרש",
בזכריה כתיב: "עוד יֵשבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים".
עד שלא התקיימה נבואתו של אוריה (נבואת החורבן) הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה (נבואת הנחמה), עכשיו, שנתקיימה נבואתו של אוריה, בְּיָדוע שנבואתו של זכריה מתקיימת...
אמרו לו: עקיבא נִחַמְתָנו, עקיבא נחמתנו"
(תלמוד בבלי, מכות, דף כ"ד, עמוד א ועמוד ב).
לרבי עקיבא הייתה נפש ענקית. הוא היה מסוגל להתרומם מעל ההווה העגום של חורבן האומה הישראלית. בינות לחורבות של בית המקדש הוא הצליח לראות את מפלתה של רומא ואת ניצחונה ונצחיותה של ציון (ירושלים ועם ישראל).
כתב הרב קוק על ר' עקיבא:
"אבל טהורי לב, המה יִראו את ר' עקיבא בגודלו, את ר' עקיבא המְשַֹחֵק בראותו שועל יוצא מבית קודשי הקודשים, יען
(הרב קוק, הקדמה לשיר השירים)
רבי עקיבא ראה הכול בסקירה אחת, מלמעלה, בראייה של אחדות. עתיד האומה נדמה לו כהווה. הוא התרומם מעל לפרטים הקטנים של ההווה המדכא, המרעיד והצליח להתעלות מעליו.
היכולת להשקיף על הדברים במבט על מעין זה, היא יכולת אלוהית.
רבי עקיבא ניחן בתכונה האלוהית הזאת כי נפשו הייתה מלאה אהבה:
"...מפני שהאהבה האלוהית הנובעת מעומק ליבו הרחב כַּיָם, הוֹרַתְהוּ עד כדי מְלוֹא ציור חי, כי רומי ואליליה כליל יַחֲלֹפוּ ואור ציון לעד יזרח..."
(הרב קוק, הקדמה לשיר השירים ).
רבי עקיבא היה משוכנע כי רומא תובס בסופו של דבר ואילו ציון (עם ישראל) תשרוד לנצח. רבי עקיבא הגיע אל המקום הנהדר אליו כולנו שואפים להגיע. אל המקום בו עבר, הווה ועתיד מתחברים.
איך מגיעים למקום הזה? באמונה ובאהבה גדולה. במקום הזה נעלמות כל השאלות ומתפוגגים כל הספקות, כאותו ענן קל המעיב על זוהר השמש חולף במהירות, מבלי שיותיר רושם אחריו:
"...האהבה בתענוגים למחזה העתיד הוודאי מִלאה כל כך את ליבו הטהור עד כי לא הניחה לו מקום
גם לאנחת לב על ההווה המרעיד, שהכירו רק כְּעָב קל העובר על פני החמה הַבָּרָה בשחקים".
(הרב קוק, הקדמה לשיר השירים)
באפשרותכם לדמות ולסגל לעצמכם תכונה נפלאה זו. אתם תהיו מה שתחליטו להיות! אם תחליטו להיות ענקי הרוח - תהיו גדולים.
אולם הדבר דורש אימון החשיבה, כי רוב חיינו הרגילו אותנו לחשוב באופן שלילי. דרושה לכך מודעות ויש לעורר אותה מתרדמתה.
הרבה אויבים יש לרצון הזה לחולל ניסים, ויש להם שמות שונים: ציניות, זלזול, חשד, פחד, כעס, קַטְנוּת המחשבה. אלה מושכים אתכם למטה, אל החומר, אל האנטי-אנרגיה ויוצרים אנרגיות שליליות שחוזרות ופוגעות בכם כבומרנג.
הרב קוק מכנה את הכוחות שליליים הללו ואת האנשים שהכוחות הללו מפעילים אותם, בכינוי "הגמדים בעלי העיניים הטרוטות":
"...אבל מה נמוכים הם הגמדים בעלי העיניים הטְרוּטוֹת, הזוחלים סביב לשְֹדֵרַת האבנים התחתונה
של מגדל עוֹפֶל ורושמים את קומתו, אשר לָעָב תגיע, רק כדי תנופת ידם הקצרה ומעוף עינם הכהה
שֶדֹק ותְבַלוּל שָֹמוּ עליה מָצוֹר..."
(הרב קוק, הקדמה לשיר השירים ).
הגמדים הם אותם האנשים המאוד קטנים. האנשים הקטנוניים. אנשים כאלה אינם רק קטנים. בנוסף, הם גם זוחלים סביב לשְֹדֵרַת האבנים התחתונה של מגדל גבוה מאוד ("מגדל עופל"). מתרשמים מהעולם מנקודת המבט הנמוכה שלהם:
"ורושמים את קומתו... כדי תנופת ידם הקצרה ומעוף עינם הכהה שֶדֹק ותְבַלוּל שָֹמוּ עליה מָצוֹר"
ומתארים את גובהו של המגדל, שמגיע עד העננים: "...אשר לָעָב תגיע", כמשהו נמוך ופחות ערך.
אלה הם האנשים הקטנים; לא בגופם, כי אם ברוחם.
הם יקטינו את כל הגודל הקיים בעולם. גם אם תנסו להרים אותם אליכם, למקום גבוה, הם ימשכו אתכם בכוח למטה, אל קטנותם:
"...שומר נפשו ירחק מהם".
(משלי, כ"ב, 5).
האנשים הקטנים הללו, הגמדים של החיים, יהפכו כל זהב - לזבל:
"...ואם מראש מגדל עופל יוגד להם שרואים את הכוכב מלא הוד ויִפְעָה, מיד יחליטו כמה נמוך
הוא הכוכב הנהדר..."
(הרב קוק, הקדמה לשיר השירים ).
הבחירה היא בידכם: האם אתם בוחרים להיות הגמדים בעלי העיניים הטְרוּטוֹת ולזחול כל חייכם סביב לשְֹדֵרַת האבנים התחתונה של מגדל עוֹפֶל ולראות את הכוכב הנהדר רק אצל האחרים? או שמא תבחרו באופציה השנייה?
המחשבות, הדמיונות והרצונות המצויים בתת המודע שלכם יוצרים את העתיד שלכם. העתיד קיים כבר בפוטנציאל שלכם והוא מחכה למימוש. לכן ניתן גם לשנותו. אם תשנו את צורת החשיבה, ישתנה גם עתידכם בהתאם. העתיד שלכם מצוי בשליטתכם.
הספר "שלהבת" יצא לאור בהוצאת מסדה
נא להמתין לטעינת התגובות
