האהבה, האוהב והאהוב: דרשה סוּפית
מי שאומר שפעם אהב את ידידו אך לא עוד - לא ידע מעולם את אור אהבת האמת. האהבה חיה, ולכן צומחת, צומחת ולכן מתרחבת, ואין קצה להתרחבות האהבה, כי מקורה אלוהי והתפשטותה מושלמת. לכבוד ט"ו באב: דרשה סוּפית יפהפייה של האזראט אינאיאט חאן
מיסטיקנים בני כל הדורות לא התפרסמו בשל יכולותיהם העל-טבעיות או בשל התורות שלימדו, אלא בשל המסירות שהפגינו כל חייהם. הסופי במזרח אומר לעצמו "אישק אללה מחבוב לילה" שפירושו "אלוהים הוא אהבה, אלוהים הוא האהוב", במילים אחרות, אלוהים הוא האהבה, האוהב והאהוב.
כשאנחנו שומעים סיפורים על יכולותיהם המופלאות של המיסטיקנים, על הבנתם בחוקי הטבע הנסתרים, על תכונות אופיים הנאצל, אנו מבינים שכל אלה מקורם באותו הדבר, בין אם נקרא לו דבקות ובין אם נכנהו אהבה.
כשאנחנו מתבוננים בדבר מנקודת מבטו של מיסטיקן, אנו רואים שלאהבה יש שתי פנים. אהבה כשלעצמה, וצל האהבה המוטל על הארץ. הראשונה היא שמיימית והשנייה ארצית. הראשונה מביאה לביטול-עצמי; השנייה הופכת אותו לאנוכי יותר ממקודם. מעלות טובות כמו סבלנות, רחמים, חמלה ומחילה צומחים מאליהם בלב המתעורר לאהבה. מגרעות כגון קנאה, שנאה ודעות קדומות למיניהן צצות כשצל האהבה נופל בלבו של בן תמותה.
הראשונה מרוממת את האדם לחיי נצח, ואילו השנייה הופכת את הנשמה בת האלמוות לישות בת-תמותה. משורר אחד אמר שהצעד הראשון באהבה הוא ללמוד חוסר-אנוכיות, ואם אדם לא חווה זאת פירושו של דבר שהוא צעד בכיוון הלא נכון, גם אם הוא קורא לכך אהבה.
הרי מרגע שהוא נולד בעולם לומד האדם את המילים "אני הנני". רק האהבה מלמדת אותו לומר, "אתה קיים ולא אני". כי אין נשמה שמסוגלת לאהוב ולאשש את קיומה שלה.
את האהבה, בשלביה הראשונים, אפשר לכנות חיבה, תחושה עדינה כלפי מישהו, אמא או אבא או ילד או אח או אחות, חבר או בן זוג. בחיבה האהבה מתחילה להראות את עצמה, ואפילו בהתעוררות ראשונית זו אפשר לראות את הופעתו של חוסר-האנוכיות. כשילד תם בא עם ממתק לאמו ומציע לה אותו, הוא מתענג לראות איך אמו לוקחת אותו ולא הוא. כאן אפשר לראות את האהבה בשלביה הראשונים, ואת חוסר האנוכיות בצעדו הראשון בדרך לביטול העצמי. אפשר לראות אותו בחמלה של האם כלפי ילדה; כיצד היא מקריבה את עצמה ונשארת ערה כל הלילה, חולקת את כאבו, חרדה בכל רגע שהוא לא שם, שמחה בשמחתו ומצטערת בצערו. באהבה זו אין תשוקה, אהבה שרק רוצה שהילד יגדל ויפרח וישגשג בזמן שהאמא שרויה בהתבוננות כיצד קורה הדבר, באהבה זו יש ביטול-עצמי!
וישנה אהבה של איש לחברו, שנובעת רק מהערצה שלו אליו. אך כשישנה ידידות אמת בין שניים היא מעניקה להם את טעמה של שלמות אלוהית, וכמו בפתגם הפרסי, "כששני לבבות הופכים לאחד הם יכולים להזיז הרים". התחושה שיש מי שאפשר לבטוח בו, מישהו שמבין אותנו, לתת בו אמון, להישען ולסמוך עליו, לפתוח את לבנו בפניו, הידיעה שהוא יכאב בכאבנו יותר מאשר בכאביו שלו, הידיעה שיש מישהו בעולם שחולק עמנו את כל מה שיפה וטוב – דמיינו זאת! אם נשים את החבר
וישנה האהבה של בן הזוג, אהוב שבו אפשר לראות את יופיו של אלוהים ולשמוע את קולו של אלוהים. אפשר לערוג לאהוב כזה, לערוג לנוכחות שלו. כשישנו מי שאפשר להתגעגע אליו, לחשוב עליו, אפשר להתחיל להבין את האמירה שהכאב עדיף על העונג. כמתחילים לחוש מה האהוב חושב, להרגיש מה הוא מרגיש, להביט מעבר לכל המשגים שעשה, אז מתעלים לחוויית גן-העדן שעליה מסופר באגדות.
מי שאומר, "אני אוהב מישהו אך שונא מישהו אחר", לא יודע מהי אהבה. איך יכול מי שאוהב לשנוא? זה בלתי אפשרי. הלב שמכוונן לאהבה אינו שונא ואינו יכול לשנוא. אם הוא יכול לשנוא הוא אינו אוהב ולא אהב מעולם. מי שאומר שפעם אהב את ידידו אך לא עוד, לא ידע מעולם את אור אהבת האמת. האהבה חיה, ולכן צומחת, צומחת ולכן מתרחבת, ואין קצה להתרחבות האהבה, כי מקורה אלוהי והתפשטותה מושלמת.
התשוקות העולות בשלל היבטיהן הן כמו העשן – הרגש הוא כמו זוהר הלהבה, והדבקות היא כמו הלהבה עצמה שעולה מתוך האהבה המאירה את דרכו של המחפש. כפי שאלוהים הוא נצחי, כך גם האהבה היא נצחית. אם יש אמת בדבר מה – הרי זה באהבה. אם ישנם עקרונות מוסריים הם צומחים כולם מהאהבה כי היא העיקרון המוסרי היחידי שאמיתי. ישנם חוקים וכללים רבים שיצר האדם, אך אלה חוקים פשוטים. לאהבה חוק משלה והיא אינה מצייתת לחוק אחר.
אנשים בדרך כלל "נופלים לתוך אהבה", כמו שאומרים באנגלית ("fall in love"), אך לא קמים משם; למרות שהכוונה להתעלות ולא ליפול באהבה. כל סודות ורזי החיים וכל סוגי ההשראה מתגלים בעיני מי שלבו הוכן בידי האהבה, שממנו יוצאות מיני המעלות. אנשים מדברים על אקסטזה. יש מי שאומר שבעלי חזיונות או רואי-הרוחות חווים אקסטזה, אך הם אינם יודעים אקסטזה מהי. אקסטזה היא החוויה שבאה רק כשהלב מכוונן לתדר האהבה שממיס אותו, שמעדן אותו, שהופך אותו לעניו.
כשמישהו אומר, "אני אוהב את חסר הצורה", הוא טוען דבר מה לא מדויק. אי אפשר לאהוב את חסר הצורה מבלי תחילה לתת צורה לאהבתו. אם הוא לא הכיר בזה שיש לו צורה, הוא לא הגיע לאהבה של חסר הצורה. כשההתחלה אינה נכונה גם הסוף יהיה לא נכון. כשמישהו מכיר את חסר הצורה בזה שיש לו צורה, ואוהב את חסר הצורה בזה שיש לו צורה עד שהוא חווה ביטול-עצמי, כשהוא מאבד עצמו, אזי הצעד הבא הוא אהבת חסר-הצורה. ומהי אהבה זו? כיצד היא מתבטאת? היא מתבטאת באהבה של הכל, והופכת את האדם למעיין של אהבה, יוצק אל האנושות את האהבה שנובעת בלבו, ולא רק אל האנושות, כי אם אל כל היצורים החיים.
האזראט אינאיאט חאן(1882-1927) היה מורה רוחני סופי הודי, מהראשונים שהביאו את הסופיזם אל המערב. בין המורים הסופים המוכרים ביותר באירופה ובארה"ב.
נא להמתין לטעינת התגובות
