אלוהים שם ליפסטיק: פרק מתוך ספרה החדש של הרבנית ברג
זה לא שאנחנו משועממות שם למעלה. אישה בוחרת לחזור בגלגול נוסף – לחזור לעולם הזה של מלכות – כדי לעזור להיבט הגברי של נשמתה בתיקון
נשים התברכו באחריות מיוחדת. אנחנו כאן כדי לעזור לגברים שלנו עם התיקון שלהם. אבל לפני שנבחן רעיון זה בצורה מעמיקה יותר, אני רוצה שתבינו שאין זה אומר שאנחנו טובות יותר מהגברים. אין מעמד "גבוה יותר" או "נמוך יותר" בקרב המין האנושי. לגברים ולנשים תפקידים שונים אך בלתי נפרדים. נשתמש שוב במטאפורה של נורת החשמל, ונאמר שהאור דולק מכיוון שיש הרמוניה בין המטען השלילי לבין המטען החיובי. זוהי מערכת משולבת – מערכת שבה חלק אחד לא יכול לתפקד ללא החלק האחר.
עם זאת, חסרים לגברים כלים מסוימים של הבנה מטאפיזית. לכן אנחנו אומרות: "הם לא מבינים את זה". מדוע? מכיוון שכבר מתקופת עגל הזהב, הגברים לא סיימו את התיקון. אין להם ידע רוחני מובנה כמו שיש לנשים. זה לא בטבעם.
אפשר להבין מכך שזה מעמיד את הגברים בעמדה נחותה, אבל ישנם היבטים חיוביים רבים בנאיביות הזו. בדרך כלל, הגברים לא נושאים את המעמסה והאחריות של הצורך לקבל ולתת – כל הדברים המורכבים שאנו הנשים מתמודדות איתם. בעיני הגברים החיים קלים ופשוטים יותר. אבל אנו הנשים צריכות לבנות את האנרגיה שלהם כדי שהם ילמדו להשתמש בטוב ולסלק את הרע, בדיוק כמו שאנו עושות עם ילדינו הקטנים.
ייתכן שתקופת עגל הזהב תעלה בכם תהיות: כיצד היא קשורה לחיינו היום? ככלות הכול, זה קרה בתקופת התנ"ך, ואנחנו חיות כאן במאה ה-21.
אנחנו עוסקים ברוחניות, ועלינו לזכור שלזמן, למקום ולתנועה אין כל השפעה בעולם הרוחני. אנחנו בנויים מ-99% מהות רוחנית. אי אפשר להגדיר את תחושת המילוי או השמחה. האם אפשר למדוד את האורך או הרוחב של השמחה? האם אושר נמדד בקילומטרים או בג'יגה-בייט? כל הרצונות שיש לנו בחיינו – שמחה, אהבה, ביטחון, תמיכה – הם מטאפיזיים לחלוטין, כלומר, הם אינם עשויים מחומר. ייתכן שיהיו לרצונות אלה יישומים גשמיים, אבל במהותם הם רוחניים לחלוטין.
הדבר נכון גם בנוגע לחוק הקוסמי. למרות שלא היינו בפועל על הר סיני ולא דחינו בעצמנו את בניית עגל הזהב כמו שעשו בנות ישראל, מאותו זמן ואילך תפקידנו ביקום לא השתנה. לפי חכמת הקבלה, לכל הדברים האחרים שהתרחשו בהיסטוריה חשיבות מועטה בלבד. תפקידן הרוחני של הנשים – הסיבה שלשמה אנחנו כאן – הוא לעזור להיבט הגברי בתיקון שלו. וכשנעשה זאת, נמצא שמחה אמיתית.
אם כן, איך זה בא לידי ביטוי בחיי היומיום? מגיל צעיר מאוד, מרבית הנערות ממהרות להינשא. לעיתים קרובות אנו
אבל ברגע שאנחנו מוצאות את הגבר ומתחתנות, אנחנו אומרות: "מה עכשיו?" ועוברות לשלב הבא בחיינו.
הסיבה לכך שהנשים מרגישות דחף זה, שהגברים לא חווים עד שלב מאוחר יותר בחייהם, לא נובעת משעון פסיכולוגי, חברתי או ביולוגי שמתקתק. אלא זה נובע מהיבט כלשהו של נשמתנו. באנו לעולם עם תחושה של מטרה.
לגברים אין מודעות כזו. גבר נשוי בעולם היהודי לובש טלית אולם מרבית הגברים לא מבינים את משמעות הדבר. הם אוהבים את הסמליות היהודית של הטלית. אבל חכמת הקבלה מלמדת אותנו שמשמעותה האמיתית היא: "ברגע שאני מתחתן, אני מקבל על עצמי את הרצון להשתנות ולהשתפר". לא מדובר בסמל. מדובר בכלי, אנטנה אם תרצו, שמושך אור מיוחד שדוחף ועוזר להשתנות. זה מכניס מודעות שאומרת שהגבר פועל יד ביד עם אשתו. בדיוק כמו אדם וחווה, "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
ומהו תפקידה? לשפר אותו, לתקן אותו, לעצב את האנרגיה שלו, לעזור לו בתיקון שלו.
חכמת הקבלה מסבירה שכל נשמה מכילה שתי אנרגיות: אנרגיה נשית ואנרגיה גברית. לכל נשמה שני חצאים: נקבי וזכרי. כל חצי מקבל את הגוף המתאים לו. כלומר, לכל אחד מאתנו יש חצי שני, מקבילה גברית בעולם הזה – החצי השני של נשמתנו, אותו אנו מכנים נשמה תאומה.
ויש משמעות נוספת. אף על פי שאנחנו הנשים, כלומר הצד הנשי של הנשמה, יכולות לסיים את התיקון שלנו, הוא לא יושלם עד שההיבט הגברי שלנו ישלים את התיקון שלו גם הוא. איך אפשר לעשות זאת? לעיתים דרושים לכך גלגולים רבים. ואכן, חכמת הקבלה מלמדת שהנשמות שלנו עוברות גלגולים שוב ושוב עד שהעבודה מסתיימת.
למעשה, אנחנו מתים בגלל אחת משתי סיבות; השגנו את כל מה שהיינו אמורים להשיג מבחינה רוחנית בגלגול הזה, ואנחנו נקיים ומתוקנים. אין מטרה נוספת שלשמה נשמתנו תישאר כאן ולכן היא חוזרת למקור ממנו היא באה, האור של הבורא. סיבה אחרת: אנחנו מתים מכיוון שאין כל דרך שבה נוכל לסיים את התיקון בגלגול הזה. כשהגוף לא יכול לשרת עוד את מטרתה של הנשמה להשתפר, להשתנות ולהתעלות, דרוש לנו גוף חדש.
ואז, כשאנחנו מוכנים, אנחנו חוזרים בגלגול נוסף לשלב חדש שמאפשר לנו להמשיך בתהליך התיקון. ייתכן שגוף חדש זה צריך להיוולד באפגניסטן ולא בניו יורק או בלוס אנג'לס. ייתכן שהפעם נהיה מדענים מבריקים ולא אומנים רעבים ללחם. למעשה, אנחנו נולדים מחדש בדרך זו, שוב ושוב, עד שהנשמה שלנו הופכת לטהורה.
אולם, חכמת הקבלה מלמדת גם שאי אפשר להכריח נשמה נקבית לחזור לעולם הזה בגלגול נוסף. היא עושה זאת מתוך בחירה. אפילו הבורא עצמו לא יכול להכריח אישה לחזור בגלגול נוסף מכיוון שהיא לא חייבת, מכיוון שהנשים כבר סיימו את התיקון שלהן בתקופת עגל הזהב. משמעות הדבר היא שלאישה אין קארמה משלה, או מטרה להיפטר מהיבטים שליליים שלה – כגון שנאת חינם, קנאה, יהירות או כעס. לכן, הסיבה לכך שהנשים חוזרות לעולם הזה שונה. זה לא שאנחנו משועממות שם למעלה, ואין לנו מה לעשות שם. אנחנו בוחרות לרדת לכאן.
אבל למה?
אישה בוחרת לחזור בגלגול נוסף – לחזור לעולם הזה של מלכות – כדי לעזור להיבט הגברי של נשמתה בתיקון.
ייתכן שכעת אתן מתבוננות בבן הזוג שלכן, ושואלות בתדהמה: "אני התנדבתי למענו? איך זה יכול להיות?" לעתים קרובות אנו מרגישות כך מכיוון שאנחנו חיות בעולם לא שלם ולא מתחברות בקלות להיבט הרוחני שלנו. אבל הנשמה שלנו יכולה עדיין לחוש או להרגיש מהי המטרה שלנו ומהי הסיבה המקורית למשיכה זו.
בשלב זה תשאלו, איך זה יכול להיות, הרי לא תמיד אנחנו מוצאות את הנשמה התאומה שלנו בגלגול הזה. וישנן נשים שלא מתחתנות, ייתכן אף שהן לא רוצות. אחרות בוחרות לחלוק את חייהן עם אישה אחרת. איפה ההיבט הגברי בנשמה שלהן?
אנחנו מדברות כאן על חוקי היקום – התמונה הגדולה. כשאנחנו בוחנות את הסיבה לאופן שבו פועל היקום, מתברר לנו שלכל נשמה יש שני היבטים: גברי ונשי. בתורה כתוב שהנקבה צריכה לעיתים להמתין זמן רב לפני שהנשמה התאומה הגברית שלה בונה סביבה רוחנית שמתאימה לה. לא בהכרח שני החלקים של הנשמה יורדים לעולם הזה באותו זמן, ולכן יכול להיות ביניהם פער גילאים גדול כשהם מתאחדים. לעיתים האישה נכנסת למערכת יחסים עם מישהו אחר עד שהנשמה התאומה הגברית שלה מוכנה למענה. אנחנו רואים זאת במקרה של דוד ובת שבע. בת שבע קיבלה את אוריה, בעלה הראשון, עד שהגיע הזמן שהיא תתחבר אל דוד.
למעשה, לא תמיד הכרחי שהאישה תתחתן עם הנשמה התאומה האמיתית שלה. לעיתים היא צריכה להתחתן איתה כדי לבצע את העבודה, ולעיתים לא. אם הנשמות בעלות מזל, או אם הן עבדו קשה על מטרותיהן הרוחניות, הן יכולות להתחתן. זהו איחוד של נשמות תאומות – איחוד שבו שתי הנשמות מהוות חלק זו מזו לנצח נצחים.
נא להמתין לטעינת התגובות
