בר אקטיבי
גדולת המטבח של פיקוק שהוא מעניק מנה לכל מצב רוח, בטח לעומת ברים אחרים, שקשה למצוא בהם משהו ראוי לאכול. הרביולי מצוין, הצ'יפס חסר תקדים, השרימפס פונקציונלי והנקניקייה עמדה ברף הגבוה. רק ההמבורגר קצת קלקל
פיקוק צילום: יהונתן שאול
תל אביב דלה כל כך במוצאי שבת. משוטטים משוטטים ולא מוצאים את אלדורדו. "קרליבך 7" בחופשת קיץ, "החתול והכלב" נסגר בינתיים בהוראת השלטונות, וב"תומא" המיינסטרים מפגיז עוד מופע חוצות. מחפשים פינה קטנה, חבויה, אבל מגוננת.
פיקוק צילום: יהונתן שאול
ל"פיקוק" ברחוב מרמורק, אוף רוטשילד, יצא שם טוב: לא בדיוק בר, לא ממש מסעדה. מי מתעסק בהגדרות. לקונספט אחראי שמעון משל, גאון הלילה, שאמון על היציאות הכי נכונות בעיר: "אורקה", "ארמדילו", "סרבסה". כל סימון מטרה - בול. עכשיו סוג של התמזגות. לא יצור דו-ראשי, אלא לקחת את האנשים שעובדים אתו במתחמים השונים ולנצל את היתרונות היחסיים שלהם בכל נישה.
מהברים לגייס את קווי הקסם שטוו מקומות אינטימיים, לא חשוכים במיוחד, שאינם פועלים בקצב הפיק-אפ המאיים, אבל דווקא בגלל זה מייצרים מקום היכרות אידאלי. לא ממוקד מטרה, אבל אחד שמנפיק לך תוצאות. לגנוב לרגע את השף ערן שרויטמן מ"אורקה" המצוינת, שיעמול על תפריט בר מדויק ובעיקר אכיל. כי בברים אי-אפשר להכניס כלום לפה, אלא אם כן אתם חסידי קבב עזים וסלט חסה בטעם שערורייתי.
ב-22:00 ה"פיקוק" עוד חצי ריק, דקות עד ההתנפלות הגדולה. זו שעת הבחורות, אלו שמתחילות את הערב מוקדם, בדרך כלל עם חברה. עבורן זה בילוי חגיגי, גם אם לא מחייב. בשמלה הנכונה, בעדינות האיפור על השפתיים. לא בכבוד של גברברי העיר לכבוש את הלילה בשעה שילדי הגן הולכים לישון. הם ממתינים.
פיקוק צילום: יהונתן שאול
התפריט על הלוח מחולק לשניים: אלכוהול ומאנץ' משודרג. בדרינקים בירות חצי בוטיק בלגיות כמו הסאן ברנרדוס טריפל (30 שקל) המרתקת. עדינה, חמצמצה, מרחפת, פיוטית. אבל מה, יש בה עוצמה בגובה שמונה אחוזי אלכוהול. באוכל, המון ברוסקטות, פיצות (גם אחת עם ביצי דגים מיובשים!) ובשרים במשקל חצי כבד. נבחרו: רביולי ברי (36 שקל), נקניקייה ביתית (42 שקל), המבורגר מאה גרם (37 שקל) ולביבות שרימפס (39 שקל).
שמועה פרועה טענה כי מאחורי דלת המטבח יש טבחית הולנדית שאחראית לצ'יפס חסר תקדים. המנה (19 שקל) מימשה את ההבטחה. מקלות שטוגנו פעמיים יצרו איכות קריספית בלתי נשכחת, הכי
קרובה למודל ההולנדי. המסע המרתק של טעמים היה יכול להמריא רחוק יותר בעזרת זן תפוח אדמה נכון.
הרביולי הגיעו בצורת השעונים הנמסים של סאלבדור דאלי. צלחות מעופפות שטוחות, עדינות שבעדינות, עם מעין נימוח של מילוי גבינה. הרוטב מינימליסטי: חמאה ופרמזן, הכי "אורקה" שרק אפשר. עשב תיבול היה מוסיף עוד עקיצה מתבקשת, אבל גם ככה זו הייתה מנה טובה, ולעומת כל התפלצות המוגשות בברים - אפילו מצוינת. הנקניקייה שמרה על הרף הגבוה. הצינור פולח לגלילים, והמילוי הזכיר הכלאה של צ'וריסו עם קבב, בגלל אופן צליית הבשר הטחון. העסק שחה ברוטב חום עמוק ולווה בפירה סקי מלטף.
פיקוק צילום: יהונתן שאול
כדורי השרימפס הוכיחו את גדולתו של המטבח ב"פיקוק" - מנה לכל מצב רוח, שכן בילוי בבר מחייב בנייה נכונה של התפריט (ובייחוד השתייה). השבלול הזה זז מרגע לרגע, מדאון עד היי. בא לך ערסול עצמי - יין; חידוד מחשבה - ויסקי; התבהמות - בירה. כך גם במנות האוכל. המנעד הרחב במטבח תאם את האפשרויות הרבות שהציע הבר. הכדורים, מאגף הקציצות בתפריט, היו לוהטים, מטוגנים בשמן עמוק, עם בשר בינוני של שרימפס. נקיים, פונקציונליים. וזה המון בערב שאתה לא רוצה לקטוף בו את הירח.
במפתיע, הרס ההמבורגר את השמחה: קציצה לא נבונה של בשר סתמי ומתפרק. דווקא כאן, במצרך הפופולרי ביותר בסצנת המאנץ' המקומית, אסור למטבח ליפול. כל בולס לילה (עד שלב ההשתכרות) יודע להבדיל אם הקציצה שלו בנויה מאנטריקוט מאה אחוז או משאריות כתף וצוואר.
שעת חצות חלפה, וה"פיקוק" התמלא אנשים שמחים ולא צעקנים. המרחב של משל הצליח לבנות עבורם חומות מפני הזמן המאיים.
"פיקוק", מרמורק 14, 6868259
נא להמתין לטעינת התגובות
