טיפולי הפריון שלא משפרים את הסיכוי להריון
מחקר בריטי חדש מעלה ששניים מהטיפולים הנפוצים לבעיות פוריות אינם משפרים באופן משמעותי את סיכויי האישה להרות. המדענים קובעים כי ממצאי המחקר צריכים לערער את נורמות הטיפול בבעיות פוריות. "זוגות רבים לוקחים על עצמם טיפולים קשים ולעיתים לא נחוצים"
במחקר לקחו חלק 580 נשים, שבמשך שנתיים או יותר התמודדו עם בעיות פוריות שסיבתן אינה ידועה. הנשים חולקו לשלוש קבוצות: 194 נשים טופלו בכלומיפן-ציטרט (תכשיר סינטטי להשראת ביוץ, ידוע גם בשם 'איקקלומין'); 193 נשים טופלו בהזרעה תוך-רחמית, ללא התערבות הורמונאלית; ובקבוצת הביקורת היו 193 נשים שלא בוצעו בהן התערבויות רפואיות. הרכב הנשים מבחינת מִשתנים כגון גיל, תחלואה, משקל גוף וספירת הזרע של בן הזוג – היה זהה בשלוש הקבוצות.
הנשים טופלו במשך שישה חודשים, שבמהלכם 101 נשים הרו ובהמשך ילדו לידת-חי. שיעורי לידת-החי בקרב הנשים מקבוצת הביקורת (נשים שלא טופלו) עמדו על 17 אחוזים, ובקרב הנשים שטופלו בכלומיפן-ציטרט – על 14 אחוזים.
השיעורים בקרב הנשים שטופלו בהזרעה תוך-רחמית עמדו אמנם על 23 אחוזים, אך לטענת החוקרים מדובר בנתון שאינו נושא מובהקות סטטיסטית, בין היתר משום שחלק מההריונות יוחסו להפריות ספונטאניות שהתרחשו במהלך חודשי הטיפול.
במהלך ששת החודשים של הטיפול, נשים רבות מקבוצת הטיפול בכלומיפן-ציטרט התלוננו על מגוון תופעות לוואי, ביניהן תחושת נפיחות, גלי חום, בחילות וכאבי-ראש. עם זאת, למרות תופעות הלוואי ועל אף העבודה ששיעורי ההצלחה בקרבן לא היו משופרים במיוחד, הנשים המטופלות הביעו שביעות רצון גדולה יותר מהטיפול בהשוואה לנשים שלא טופלו.
במאמר מערכת שפורסם בגיליון של כתב העת, התייחסו שני מומחים לפוריות - ד"ר טארק אל-טאוקיי וד"ר יאקוב קאלאף – לתוצאות המחקר. השניים טענו כי כתוצאה מ"חוסר בראיות", זוגות רבים שסובלים מבעיות פוריות בלתי מוסברות, לוקחים על עצמם, ולעיתים אף מבקשים או דורשים, טיפולים קשים ולעיתים בלתי-נחוצים או בלתי יעילים. לדבריהם, על מנת לבחור בטיפול הנכון עבור הזוגות, קיים צורך בעריכת מחקרים קליניים רציניים, וכמובן ביידוע הזוגות לגבי הטיפולים ולגבי שיעורי הצלחתם המוכחים.
בדברים שאמר לסוכנות הידיעות 'רויטרס', טען ד"ר סילאדיטייה באטאשארייה – גינקולוג וחוקר מאוניברסיטת אברדין ואחד מעורכי המחקר, כי בעשורים האחרונים, טיפולים רבים חדרו לרפרטואר הטיפולים המקובלים מבלי שהוצדקו מחקרית. לדעתו של באטאשארייה, שני הטיפולים שנבחנו במחקר הם רק דוגמא נוספת לכך, שכן הם אינם מוסיפים הרבה לסיכויי האישה להרות. "משמעות המחקר", סיכם באטאשארייה, "היא שצריך לחשוב היטב לפני שמחליטים על הטיפולים הללו, ולא לפסוע לתוכם כאילו ברור מאליו שכדאי".
יחד עם זאת, ראוי להתעכב על מספר נקודות: ראשית, מדובר רק בשניים מתוך הארסנל הרחב של טיפולי הפוריות. במחקר לא נבחנו טיפולי השראת ביוץ באמצעות תרופות שאינן כלומיפן-ציטרט, לא נבחן טיפול בהזרעות
באשר ליעילותם של טיפולים אחרים בבעיות פוריות: במאמר המערכת שכתבו, ד"ר אל-טאוקיי וד"ר קאלאף רמזו שגם עבור אלו נדרשים מחקרים נוספים. לדבריהם, הפריה חוץ-גופית למשל, הוכחה אמנם כיעילה במחקרים שבחנו את השפעתה על שיעורי הכניסה להיריון, אך לא הוצדקה דיה – לפחות לא לדעתם – במחקרים שהעריכו את יעילותה לפי שיעורי לידות-החי.
נא להמתין לטעינת התגובות
