עור לגויים: מסעדת דרלינג
דרלינג לוקחת את העוף בגריל, קלאסיקה ישראלית, והופכת אותו ללא פחות מיצירת מופת מעבד המזון מכריז על ראשיתה של מהפכה קולינרית
לא? טוב, אז בזמן שאתם הוגים ביוזמה הזו - ואל תשכחו מי נתן לכם את הרעיון - אנחנו, דרלינגס, נלך לדרלינג. כי בדרלינג, מסעדת הרוטיסרי החדשה בכיכר רבין, החליטו שאולי עוד מוקדם לתחייה אורבנית של הסביח, אבל הם לקחו קלאסיקת רחוב אחרת שלנו, העוף בגריל, והפכו אותה - ואין לזה מילה אחרת - לקלאסיקה.
דרלינג היא עוד אחד מאותם מקומות שמלמדים שבניגוד לדעת רואי השחורות אכן מתחוללת כאן, לנגד עינינו ממש, מהפכה קולינרית. כי מהפכה קולינרית היא לא עוד מסעדת נובו-אוליגרכים מצועצעת, שמגישה מנות מופרכות במחירי עתק, לא עוד מקום שבו קופירייטר משועמם מנסה להסוות שף בנאלי במבחר נוסחאות שגורות כמו "תביא לו חזק עם הגלילי", ובוודאי לא עוד מסעדה, מוצלחת ככל שתהיה, שחושפת אותנו לעוד אחד ממטבחי עמי התרמילאות.
כל אלה דברים חשובים, חשובים מאוד, אבל חשיבותם בתחום תרבות הבילוי והפנאי עולה בהרבה על חשיבותם הקולינרית. אחרי ככלות הכל, יש הבדל גדול בין להעתיק לכאן משהו מוצלח ממקום אחר, לבין לקחת קונספט מקומי, להחיל עליו צורות ביטוי ויצירה חדשות, ולהפוך אותו למשהו אחר לגמרי. מהפכה קולינרית היא משהו שמתחיל כמו כל המהפכות הטובות מלמעלה, אבל גורף איתו הכל. וברגע שאתה יכול לאכול בתל אביב עוף בגריל כזה (ולאכול ולאכול: מאז שגיליתי את המקום הארור הזה הייתי שם כמעט בכל יום), אתה מבין שהמהפכה, בסופו של דבר, אכן כאן.
דרלינג (המקום נקרא על שם העוף: יש רבע דרלינג, חצי דרלינג, ואולי דרלינג שלם, דרלינג? ) היא מה שנקרא אצל הצרפתים, ובעקבותיהם אצל שאר אומות המסקרפונה, רוטיסרי. כשאתה הולך ברחובות השוק בפריז, דוגמת רחוב סנט פול שבמארה, אתה רואה תנורי ענק שחורים מברזל יצוק שמפיצים ריח נפלא, משכר, של עוף בגריל. הלהבות החזקות והאחידות והסיבוב המתמיד הופכים את העוף למעדן שאפילו הוא לא ידע שהוא כזה. ברחוב סנט פול יש על הגריל
אצלנו, לעת עתה, הנושא של עוף איכותי הוא קצת בחיתוליו (עוד הזדמנות להריע לטבע עוף), אבל בדרלינג הצליחו למצוא עופות קטנים, עסיסיים (טבע עוף? ) שמזכירים, ולו במעט, מדוע מלכתחילה העוף, למרות היותו תרנגולת, הפך לחיה כל כך פופולרית. העופות של דרלינג נחים קצת במשרה, ואז מתחילים להסתובב.
בניגוד למה שמקובל ברבות ממסעדות העוף בגריל, בדרלינג לא מייבשים את העוף. הדרלינגים מגיעים עסיסיים, מלאי טעם, ומהסוג הנפלא שמכריח אותך, פשוט מכריח, לאכול בידיים. וללקק את האצבעות: מילולית. החלק הכי טוב, למותר לציין, הוא העור: דק, פריך, שחום, ספוג בכל טעמי העוף והמשרה. לצורכי שלום בית, אולי הגיע הזמן שמישהו ימציא עוף עם שלושה עורות.
עופות הם לא כל מה שיש במקום הנפלא הזה. יש גם שוק טלה, צלעות (ארוחת הצלעות נקראת קיאנו, על שם ריבס, כמובן, ובכלל ההומור כאן שובה לב), ובשבוע האחרון הצטרף לתפריט גם רוסטביף נפלא. ואם עד עכשיו היה לכם ריר בפה, אז לפני הקטע הבא אני מציע שתעצרו רגע ותביאו לכם משהו מהמטבח. זה הולך להיות לא קל. כי בתחתית התנור השחור והענק מסתתר עוד אוצר.
בבוקר כשמכניסים את העופות, את שוקי הטלה ואת הצלעות לתנור, מניחים בתחתיתו ירקות שורש חתוכים גס. קצת תפוחי אדמה, קצת גזר, קצת בצלים. והשורשים האלה עומדים שם במשך היום, סופחים לאיטם את המיצים הניגרים מנתחי הבשר המשחימים ומתמלאים הוד והדר. ולכל מנת דרלינג מתווספת מנה נאה של ירקות שורש בגריל.
יש גם סלט אטריות נהדר ופיקנטי, שנקרא כאן סלט ארדיטי (על שם השף), שבשל הפופולריות הלא צפויה שלו כבר אפשר לקנות אותו אפילו ככה סתם. ועכשיו לרגע הגדול, המבחן ההשוואתי. וכאן, הפתעה. כי עד כמה שהעוף נפלא, והוא נפלא, אני חושש מאוד שמנת הדגל של דרלינג - סליחה, דרלינג - היא דווקא שוק הטלה.
יש משהו בסיסי ומחמם לב בשילוב הפשוט של בשר בגריל עם תפוחי אדמה. ובטלה - שוק טלה קטנה, חומה בחוץ וורדרדה בפנים - השילוב הזה מגיע למלוא שלמותו. אבל אלה דברים שכל אחד חייב להכריע בהם בינו לבינו: חצי דרלינג וארוחת טלה, דרלינג שלם וארוחת רוסטביף, או רבע דרלינג וארוחת צלעות. בקיצור, דרלינגס אני עדיין מתלבט מאוד. מסתובב סביב עצמי, איך היו אומרים את זה פעם? כמו עוף בגריל.
דרלינג. כיכר רבין 8 תל אביב 1-700-70-8765
ברביקאן (שוק טלה, ירקות שורש וסלט אטריות): 42 שקל
דרלינג (עוף בגריל עם ירקות שורש וסלט אטריות): 48 שקל
קיאנו (ריבס טלה, ירקות שורש וסלט אטריות): 45 שקל
כריף עוף ברוטיסרי עם איולי וירקות: 25 שקל
כריך שוק טלה עם טחינה וירקות: 34 שקל
נא להמתין לטעינת התגובות
