מאחורי התווית: יין זול טעים יותר
כות במדריכי אוכל מדופלם ערך מחקר וגילה להפתעתו שאנשים מעדיפים יין נתזים זול על פני דום פריניון משובח. אבירי שולחנות היין יתקשו להאמין
טועם יין צילום: סטויאן ננוב, רויטרס
הספר שפורסם בהוצאת וורקמנס מבוסס על מחקר שהציגו גולדשטיין וחבריו מוקדם יותר השנה מאמר לבטאון אגודת היינים האמריקאית. במחקר נמצא שבמבחן עיוור העדיפו רב השותים את היינות הזולים על אלו היקרים.
"רב היין בעולם הוא זול. רק בעשר השנים האחרונות התחילו לשגשג היינות שמחיר של יותר מ-50$. למעשה זאת הצלחה שיווקית, ולא הצלחה של אנינות טעם" הוא אומר בראיון. "תמיד היו יינות טובים וטובים יותר, אבל יצרני מוצרי היוקרה והמותגים ההמוניים פשוט למדו איך לשווק את המוצרים שלהם. הם יצרו את הנישה הזאת ממש מאוויר". הוא אומר.
חמש מאות ושבעת הנסיינים היו חבריהם של גולדשטיין ושל עורכו אלכסיס הרשקוביץ. חלקם היו סומלייה ויצרני יין מצרפת, אחרים היו דוקטורים ופרופסורים, אמנים וסופרים, כלכלנים וברמנים, יבואני יין ועורכי דין, צעירים ומבוגרים, מכל קצווי הקשת הפוליטית.
"ניסיתי קשת רחבה של שותי יין", הוא מסביר. הוא עשה את הטעימות בערים שהכיר מתקופת כתיבת מדריכי המסעדות – ניו היבן, אוסטין, יוסטון, נורת'המפטון, מסצ'וסטס, וניו יורק.
מה שהוא מצא היה ששותי יין באופן כללי, כשלא ראו את התווית, העדיפו את הקברנה סוביניון של יקב ברינגר פאונדרס שמחירו 9$ על פני הקברנה סוביניון רזרבד של אותו יקב בדיוק, שמחירו 120$.
הם העדיפו גם יין מוגז של דומיין סנט מישל קובי, שנמכר בארצות הברית במחיר 12$, על פני השמפניה המפורסמת ביותר דום פריניון שנמכרת ב-150$.
באופן לא מפתיע העדיפו מומחי היין את היינו היקרים יותר, אבל גולדשטיין מציין שרב שותי היין אינם מומחים. "מה שזה מוכיח לי זה שאנשים תריכים לעשות מבחני טעימה עוורים לעצמם, ולגלות מה הם באמת אוהבים". באופן אישי הוא לא מעריץ של מה שנקרא טעם בינלאומי ביין.
"אני חושב שהיין הזול הגרוע ביותר, הוא זה שמיוצר בייצור המוני ומנסה לחקות את הסגנון הבינלאומי היקר. היין הזול הטוב ביותר הוא זה שמנסה רק להיות עצמו – יין שולחן נחמד, מרענן, מאוזן היטב, או בעל חומציות טובה".
הטעימות כללו יותר ממאה היינות שבספר, שלוו בהערות ובהצעות לאוכל שיתלווה אליהם. בין המאה אין יינות אקסלוסיבים, כי גולדשטיין רצה לפרסם מדריך פרקטי. "אני אוהב יין מסויים, אבל רציתי לוודא שכל היינות נגישים לרב האנשים".
רב היינות הרשומים אינם מיוצרים בארצות הברית, אלא בצרפת, איטליה, ספרד, פורטוגל, צ'ילה, ארגנטינה, אוסטרליה וניו זילנד. "אני חושב שבתחום הזה, זה חשוב שאנשים ידעו מה הם באמת אוהבים, ועכשיו יש להם אפילו תמריץ כלכלי לטעום ודעת מה יש מאחורי התווית, במקום להתפתות על ידי התווית עצמה".
נא להמתין לטעינת התגובות
