מה עושים עם קריסטל שנשבר?
יש מי שיגידו שיש להעביר את האבן הלאה או שיש לקבור אותה מיד באדמה. מיכל ויסלברג מנתצת כמה מיתוסים ומסבירה מה מקור הכאב שחשים כשאבן נשברת
רוז קווארץ.
כל מי שמקיף את עצמו באבנים יקרות ובקריסטלים נדרש לא פעם לשאלה המכאיבה: מה עושים עם אבן שנשברה. לעתים, תגובתו של בעל האבן עשויה להיראות חסרת פרופורציה למתבונן מהצד, אולם אם מבינים לעומק כיצד עובד הקשר בינינו לבין הקריסטל – ניתן להבין את גודל השבר.
הקריסטלים נוגעים בנו בכל הרמות, גם ברמה המטא-פיזית. בעבודה עם אבנים ומינרלים שמתדרים אנרגיה של אור, נוצרים חיבורים אנרגטיים בינינו לבין האבן, מעין חוטי אנרגיה בלתי נראים לעין שנוגעים במקומות רגשיים שונים ובנושאים ואלמנטים שונים בחיינו. אנשים שעובדים עם קריסטלים מתחברים אליהם לעתים בחיבור עמוק וחזק שדומה באופיו לחיבור לאדם אחר יותר מאשר חיבור לחפץ דומם. כשאבן נשברת, החיבורים האלה נקרעים ומתערערים ואם האבן חיברה את המשתמש בה למקומות רגשיים עמוקים, הוא עשוי לחוות את שבירתה בצורה קשה.
הסיבה לשבירת אבן יכולה להיות גורלית, רגשית, מודעת או לא מודעת, ולעתים פשוט מחוסר זהירות שלנו. אך כשזה קורה ומעורר תהיות ורגשות, יש כמה דברים שכדאי לדעת. הנה כמה הנחיות שעשויות לעזור ולכוון.
כשאבן שאנחנו אוהבים נשברת, הדבר הכי חשוב זה להיות קשובים לעצמנו. מה שחשוב באמת הוא לא מדוע נשברה האבן אלא איך אנחנו מגיבים לזה ולאן אנחנו לוקחים את התגובות שלנו. לעתים זוהי דרכם של הקריסטלים ללמד אותנו משהו באופן עקיף. בין אם האבן נשברה לחתיכות קטנות או לכמה חלקים גדולים או נשרטה, כדאי לבחון איך אנחנו מרגישים לגביה כעת, לאחר שנשברה: האם יש לנו צורך להרחיק אותה מאיתנו, או שהיא עדיין חשובה ורצויה לנו בצורתה הנוכחית?
דבר אחד חשוב לזכור ולהפנים: אין תשובה ברורה וחד משמעית שנכונה לכולם. יש מי שחושבים שיש להעביר את האבן הלאה ולא לעבוד איתה יותר, או שיש לקבור אותה באדמה. אני רוצה לנפץ אחת ולתמיד את המיתוסים האלה. כמו בכל דבר אחר בחיים, יש כאן בחירה חופשית. אנחנו יוצרים את המציאות של חיינו בעזרת בחירות בלתי פוסקות בכל נושא, וגם כאן יש לנו את יכולת הבחירה. לפעמים נרצה להמשיך להחזיק באבן למרות שהיא שבורה, ולפעמים נרגיש שאנחנו רוצים לתת אותה למישהו אחר. לפעמים נחוש שהיא סיימה את תפקידה ואז הדבר הכי נכון הוא להחזיר אותה למקום ממנו באה, לאדמה. פשוט קוברים אותה. כל האפשרויות הנ"ל, ואפשרויות נוספות כיד הדמיון הטובה עלינו, באות בחשבון וזה בסדר גמור כל עוד אנחנו מרגישים שזה בסדר.
קצת על ההיבט הפיזי של העניין: למינרלים שונים יש תכונות ואפיונים פיזיים שונים שעשויים להשפיע על סיכוייהם להישבר. מדע הגימולוגיה (תורת האבנים) עוסק בנושא זה ומתייחס לשני מאפיינים: קשיות וקשיחות. הקשיחות היא הנטייה להישבר והקשיות היא הנטייה להישרט על ידי חומר אחר, קשה יותר. על פי רוב אם קשיותה של אבן נמוכה, כך גם קשיחותה ולהפך. בדרך כלל ההתמקדות היא יותר בקשיות. טבלת מוס מודדת את קשיות האבן ברמה שבין 1-10. כשקונים אבן, בין אם היא אבן יקרה ומלוטשת או אבן גולמית לאחיזה ביד ולעבודה אנרגטית, רצוי לדעת את רמת הקשיות/קשיחות שלה ולהיות זהירים בהתאם. למשל כשקונים פלואוריט, שדרגת הקשיות שלה נמוכה מאד (4 בסולם מוס), הסיכוי שתישבר אם תיפול או תקבל מכה רב בהרבה מזה של אבנים ממשפחת הקוורץ שקשיותן נעה בין רמה של 6.5 ל-7.5 באותו סולם.
על המחברת
מיכל ביאל-ויסלברג ואני עוסקת בריפוי אנרגטי וייעוץ להתפתחות
אישית תוך שימוש בקריסטלים ככלי עזר.
נא להמתין לטעינת התגובות
