כוחו של מעגל: איך להתבונן במנדלה
הן נמצאות בכל התרבויות ובכל התקופות; ילדים מציירים אותן באופן אינסטינקטיבי לאחר שחוו זעזוע והן כמובן גם כלי רב עוצמה לרגיעה ולמדיטציה. שושנה הנדל בוחנת את המנדלה מכל הכיוונים
מקור המילה "מנדלה" היא בסנסקריט, ומשמעותה בתרגום חופשי הוא מעגל מקודש. המנדלות היו נפוצות בתרבויות שונות ברחבי העולם. מתוך מחקרים אנתרופולוגיים עולה כי מנדלות וינטרות (מנדלות גיאומטריות) מופיעות אצל עמים שונים, בזמנים שונים ובמקומות שונים ברחבי עולם. הן הופיעו אצל הטיבטים, הבודהיסטים, האבוריג'ינים והילידים באמריקה הצפונית והדרומית.
בזכות האפקט האדיר של הדגמים המנדליים, נוצרה סביבם הילת קדושה והם נשמרו בסוד. יוצריהם ראו בצורה כוח מאגי. הם הצפינו את המנדלות במקדשים, וציירו על כדים ועל עצמים מקודשים.
דגמים מנדליים קיימים בטבע סביבנו באופן ספונטני ומשמשים את הטבע. ממחקרים עולה כי בעלי-חיים מגיבים תגובה אינסטינקטיבית חזקה לצורות בטבע, שבנויות מפרופורציות וסימטריות מנדליות, וכך משחררים מתחים.
לדעת חוקרים והוגים רבים האדם המודרני התנתק ממנגנון טבעי זה על ידי הפעלת-יתר של האינטלקט, מה שמקשה עליו לשחרר מתח במפגש עם הצורות המנדליות והינטריות.
אנחנו מוקפים מעגלים. כדור-הארץ, השמש, הירח, וגם מעגלים מושגיים כמו משפחה, חברים, קהילה וכך הלאה. הדפוס המנדלי קיים סביבנו גם בטבע: בפרחים, בפירות, במבנה התאים והרקמות, בחי ובצומח, בפתיתי-השלג, בקורי-עכביש, בקונכיות, במבנה רשתית-העין, בצורת צמיחת השיער על קודקודנו, בכיפה הסרוגה ועוד ועוד. כל טיפה בים יוצרת סביבה מעגל מנדלי. יש אינסוף דוגמאות, מכל תחומי החיים. המנדלה אם כן מייצגת מכלול, שלמות, וניתן לראות אותה כדגם למבנה החיים עצמם, כצורה שמשקפת את מהותנו ואת מערכות היחסים שלנו.
גוף האדם גם הוא בנוי מדפוסים מנדליים. הסימטריות והפרופורציות שהגוף בנוי מהן ממלאות את ליבנו חדווה. כשהפרופורציות לא נכונות – זה מכאיב לנו. לכן כשאנחנו פוגשים בדפוסים מנדליים עם סימטריות ופרופורציות זהים – זה מהדהד בתוכנו ונותן לנו תחושת הרמוניה. לפי מחקרים הפרופורציה של חתך הזהב - 1:618 – חוזרת ומופיעה בטבע ועימה אנו חשים במיוחד בנוח ובהרמוניה.
הנזירים הטיבטים מאמינים שהמנדלה היא דגם של עולם מושלם, המייצג את אחדות היקום. הנזירים הטיבטים נוהגים לצייר מנדלה מחול צבעוני. כאשר הם מסיימים לצייר הם מטאטאים את החול אל הנהר, וכך הופכים את הנהר למקודש, וגם מבטאים אקט סמלי של אי-היצמדות.
המנדלה
התבוננות במנדלות, כמו גם בצורות נוספות כמו ספירלות, פירמידות, צורות תלת-ממדיות, המרכבה, מגן-דוד ועוד, גורמת לשתי אונות המוח, הימנית (האינטואיטיבית) והשמאלית (האנליטית) של הצופה לתפקד באופן מתואם. עובדה זו נחקרה על-ידי חיבור אונות המוח לאלקטרודות בעת הצפייה בדגמים אלו. כאשר שתי האונות מתפקדות בתיאום – ניתן להפיק מהתודעה את המירב, בדומה למצב של מדיטציה עמוקה.
הפסיכולוג הדגול קרל יונג הרבה להשתמש במנדלות בטיפוליו. לפי יונג, המנדלה מהווה ביטוי לעצמי. הוא גילה שידע רב מהתת-מודע של מטופליו פרץ וזרם החוצה טוב יותר עם ציורי מנדלות מאשר עם השימוש במילים. יונג מצא שלדגמי המנדלה והינטרה אין קשר עם תרבות, מקום או דת: הוא מצא אותן אצל אנשים במזרח ובמערב, אצל ספקנים, מדענים, ולמעשה אצל אנשים בכל שכבה ורמה. לדעתו למנדלה יש מקור אוניברסאלי ועוצמתה כה רבה עד כי היא יכולה לרפא ולאזן אנשים, ולפעול כמפיגת-מתח, לנקז ולתעל אנרגיה מתוחה לכיוון היצירתי. המנדלה, הכריז יונג, היא מעין חוליה שמקשרת בין התת-מודע הקולקטיבי לזה האישי.
יונג בדק מה מצייר ילד מייד לאחר שעבר זעזוע או טראומה רגשית ומצא כי כמעט תמיד זהו עיגול, ובדרך כלל זה קרוב לצורה המנדלית. מכאן סבר שדגם זה עשוי לאזן מיידית את הילד, מעין "תחבושת" על פצע. הוא סבר שהעיגול מייצג את התת-מודע והאי-רציונליות, ואילו הריבוע את המודע והרציונלי, ולפיכך זהו כלי מצוין להתפתחות התודעה ולהרחבתה.
ציור המנדלות הוא מקור לריפוי, לרוגע, להרמוניה וליצירת שינויים. המנדלה מעוררת את המודעות העצמית על ידי החיבור לאני הפנימי, הטבעי והטהור ומסייעת למימוש עצמי פורה. מחקרים מצאו שציור המנדלה גורם למוח לשחרר אנדורפינים שמשרים על הגוף רגיעה וריפוי. המנדלה היא אישית, מעין "דגם נשמתנו", ומהווה כלי לדו שיח עם העולם הפנימי העמוק. ציור מנדלה אף מסייע להביא לאיזון פנימי: אדם אנרגטי מדי נרגע, ואדם רגוע מדי מתעורר.
המנדלה אף משמשת ככלי ריפוי לילדים שסובלים מהפרעות מוטוריות, קשיים בקשב ובריכוז, או ילדים פסיביים ואפאתיים עם קשיי בתקשורת.
למי שמעוניין ליצור אותן, המנדלה יכולה להיות מורכבת מרישומים פשוטים, מסמלים, דמויות, אלמנטים מהטבע, צורות גראפיות ועוד. יש להתרכז יותר בתהליך הציור ופחות בתוצאה. יש לשחרר שיפוטים ולהשתחרר מעניין היופי, או התוצאה.
הידיים הן הרחבה של המוח. מה שאנחנו קולטים מהמוח אנחנו מעבירים אל היד, ובכיוון ההפוך: מה שאנחנו חשים במגע-יד עובר אל המוח. יצירת הדפוס המנדלי, אפוא, עשויה לחולל מצב מדיטטיבי שבו המחשבות נעלמות, הזמן והמרחק נעלמים - ללא עבר, הווה ועתיד - ונותר מצב הוויה ריקה.
זוהי ה"שרי-ינטרה" – "אם כל הינטרות", שהתבוננות בה מביאה לריפוי. נסו להביט בה כמה דקות ברצף, לעצום עיניים לשתי דקות ושוב לפקוח אותן ולהביט.
מתוך האתר הישראלי של האגודה התיאוסופית
נא להמתין לטעינת התגובות
