התבלין הסודי של טומי
אני אתגעגע לכל מאות הארוחות עם טומי לא בגלל האוכל ולא בגלל השתייה, אלא בגלל השיחה
טומי לפיד רובי קסטרו
כותבים ומדברים המון על אוכל בשלושת העשורים האחרונים, ומוציאים ספרים ומדפיסים מתכונים והוראות בישול וייעוץ בקניית כלי מטבח, והדרכה בדבר האסתטיקה של עריכת השולחן, ורק על דבר אחד אין כותבים מספיק, ודווקא הוא הדבר שבעיני הוא החשוב ביותר לקיומה של ארוחה שזוכרים אותה - על השיחה.
ישבתי כבר ליד הרבה שולחנות שעליהם עלו מאכלים מופלאים ויינות מהמדרגה הראשונה, ולמרות זאת קמתי בהרגשה של תפלות וחוסר סיפוק, משום שהיה נורא משעמם.
אנשים נענעו ראשים ודיברו על המנה הזאת ועל המנה ההיא וכמה הן נפלאות, וכמה היין באמת יוצא מן הכלל, ובין לבין היו שתיקות והיו התחלות מקרטעות של שיחה שנבלו מיד, מלוות באותם פרצי צחוק עצבניים והמהומים עמומים שאנשים משמיעים כי מתעוררת בהם חרדה מפני השתיקה היורדת על השולחן, בעוד המוחות הנואשים מנסים לחבר כמה משפטים שאולי יתניעו סוף סוף את השיחה.
זה לא יכול היה לקרות בשולחן שבין היושבים אליו היה גם טומי. בכל ארוחה הוא היה המלך, ושרביט המלוכה שלו היה השיחה. אני מתכוון לשיחה ממש, לא למה שאנשים מלאים מעצמם קוראים שיחה ושהוא בעצם מונולוג אינסופי
של עצמם. טומי היה תוסס ומבעבע ומלא הומור ושנינות וסקרנות.
הוא לא דיבר בלי סוף, אלא רקם שיחה, התעניין, שאל, דחק בשתקנים לדבר, הצחיק, הרנין, התווכח ויצר פרובוקציות משעשעות, לא נמנע מלהרים קול, לכעוס, להתנצח כמעט באיבה ואחר כך שוב לפרוץ בצחוק ולהפיג את המתח בהערה שנונה.
אנשים התעוררו כשישבו עימו לשולחן, אינטרוברטים נפתחו, שתקנים מושבעים פטפטו ובעלי תוגה צחקו. בתסיסה המתמדת הזאת שייצר, האוכל נעשה טעים יותר, היין נעשה אצילי יותר, הנשים נראו יפות יותר והגברים מעניינים יותר. הוא שפע נדיבות והחמיא באופן מופרז לאוכל על טיבו ולמארחת על יופיה ולבני
שיחו על מחשבותיהם, וידע להוציא מבני שיחו שנינות וחוכמה שהם כלל לא ידעו שיש בהם.
הוא לא ידע שובע - לא שבע אוכל ולא שבע חברה, וכשהיה קם מן השולחן והולך הביתה עם שולה, ואנחנו היינו מפנים את השולחן ורוחצים את הכלים וחדר האוכל היה מסודר והבית היה דומם ואנחנו היינו עולים למיטה ומתחילים להירדם, עדיין היה נדמה לנו שאנחנו שומעים את קולו הצוחקומרעים ומתחטא ומתרונן בוקע מלמטה עוד שעה ארוכה.
אני בטוח שעכשיו, שם למעלה, בגן העדן, הוא יושב ליד השולחן הכי מובחר. אולי לא מקבלים שם את הנתחים הכי טובים של שור הבר ושל הלוייתן, אבל השיחה שם היא הכי קולחת ושנונה ומצחיקה וחכמה, ובשולחנות שמסביב יושבים כל הצדיקים ומעיפים מבטי קנאה אל אלה שיושבים בשולחן של טומי.
נא להמתין לטעינת התגובות
