לשקר יש הורים
נכון, כולם משקרים, אבל כשהילד שלנו משקר, זה הרבה פחות נעים. האם אפשר בכלל לחנך ילד להגיד תמיד את האמת? איך מתמודדים עם שקר שלו?
ככה זה: אנחנו ההורים דואגים להכשיר את הבלופים שלנו, אבל כועסים מאוד כשגדל בבית שלנו שקרן קטן. "השאיפה של הורים לגדל ילד שידבר רק אמת וירחק משקרים אינה מציאותית. שקר הוא למעשה מנגנון התפתחותי טבעי שמתפתח אצל כל אחד ואחד מאיתנו, ומראה על יכולת הבנה ועל התמודדות עם אירועים חברתיים," אומר אמיר שפר, עובד סוציאלי בעל תואר שני בתרפיה באמנות ב"מרכז הילד" של "שירותי בריאות כללית." "מדובר בתהליך התפתחותי תקין בהחלט, ואין לנו כל אפשרות למנוע מהילדים שלנו לעבור את זה."
מתי ילדים מתחילים לשקר? דסי צוראל, מנחה בכירה ב"מכון אדלר," אומרת שהכל תלוי בהלך הרוח בבית. "ילדים לומדים מאיתנו הכל, גם לשקר. הם רואים בבירור שאנחנו מסננים שיחות טלפון, ושומעים היטב כשאנחנו מבקשים להודיע שאנחנו לא בבית, כשאנחנו בהחלט נוכחים בו. ילדים הם בסופו של דבר תבנית של נוף הולדתם.
"ילדה חכמה אמרה לי פעם: 'איזה מזל שיש שקרים, ושאני יכולה להגיד לחברה שלי שהיא לא יכולה לבוא אליי, כי אמא שלי לא מרשה. אם הייתי אומרת לה את האמת, שלא מתחשק לי שהיא תבוא אליי, היא היתה נעלבת מאוד.' ילדים לומדים ששקרים הם דרך מילוט, והם לומדים להשתמש באופציה הזאת ברגע שהם מרגישים צורך בכך. השקרים הלבנים של ההורים נותנים לגיטימציה לילד לשקר. אם הורים רוצים שהילד לא ישקר, הם צריכים לשמש לו דוגמה."
שפר מדגיש את ההבדלים של ההבנה בנושא
"החבר, מצד אחד, מספר סיפור שהוא בעצמו מאמין בו בכל מאודו ואילו הילד, מן הצד האחר, מאמין בתמימות לסיפור ואינו יודע לקבוע בסיפור את הגבול, במקום שבו נגמרת המציאות ומתחיל הדמיון. הבלבול בין מציאות לדמיון יכול לקרות גם עקב בעיית חרדה כלשהי - ההורים נסעו לחוץ לארץ, ואילו בגן הילד מספר שאמו מתה. הוא כמובן אינו אומר את האמת, אבל זה בהחלט לא הופך אותו לשקרן. הוא שרוי בחרדה כלשהי שיש לטפל בה בעדינות, ולא לגעור בו על שהוא משקר."
תפסתם את ילדכם משקר? אל תטיחו בו האשמות, אל תכעסו עליו, אל תעמתו אותו עם השקר שלו, ואל תשתמשו במילה "שקר." אם תגובתכם לשקר שלו תהיה קשה, לא תהיה לו כל סיבה לומר את האמת בפעם הבאה. ילדכם יחשוב שהתגובה שלכם נובעת מאכזבה בשל מעשיו, ולא בשל שקריו, וכדי להגן עליכם מפני אכזבה נוספת ימשיך וישקר גם בפעמים הבאות, העיקר שלא תתאכזבו ממנו.
"אם הילד הגיע למצב שבו הוא צריך לשקר לכם, יש מקום לנסות ולהבין מה קרה כאן," אומר שפר. "להגיד 'שיקרת' זה להפנות אצבע מאשימה. במקום זה יש לעזור לו לקבל אחריות על הנושא, ולהסביר לו את ההשלכות לכך. אפשר לומר לו שבמצבים כאלה אנחנו לא תמיד יודעים מתי הוא אומר את האמת, לכן יהיה קשה לסמוך עליו בעתיד. זו דרך נהדרת לעורר אצלו את החשיבה על הדברים שהוא עושה, להבין את ההשלכות של השקרים שלו, ולקבל עליהם אחריות. בגיל שש-שבע, כשהמצפון נכנס לפעולה, יש סיכוי גדול שבדרך הזאת תוכלו להביא את ילדכם למצב שבו לא יהיה לו כל צורך או רצון לשקר."
ומה קורה אם הילד לא מפסיק לשקר?
"השאלות המטרידות ביותר כשילד משקר שוב ושוב הן: מה קורה כאן? מה הסיבה לשקרים שלו? האם הילד מנסה לספר להורה על משהו קשה שעובר עליו? האם יש לו חשש כבד מפני תגובות הוריו? סביר שילד שהופך את השקר למקצוע, הגיע למצב הזה בגלל סיבה כלשהי שיש לברר.
"אם אנחנו כהורים נגיב רק לשקר עצמו, אנחנו עלולים להחמיץ את מה שבאמת קורה מתחת לפני השטח. ילדים בני ארבע ומעלה, הנוהגים לשקר כדי להימנע מעונש עקב הפרעות התנהגות, נוהגים לעשות זאת בגלל תגובות קשות של הוריהם. במצב כזה צריך לדבר עם הילד בנחת, בלי סצנות מיותרות, ולהגיד לו שזו בחירה שלו בלבד שלא לומר את האמת. לתת לו לשאת באחריות על השקר. לצעוק ולאיים הם לא פתרונות."
האם אפשר בכלל להביא את הילד למצב שבו הוא תמיד יאמר לנו את האמת?
"תמיד נכון להציג מצבים באופן גלוי," מסבירה צוראל. "העברת מסרים בנימה חברית נכונה יותר מהטפת מוסר. לגדל ילדים באווירה של לחץ וביקורת אינסופית אינה דבר מומלץ. אלה שיטות חינוך שעלולות להביא את הילד למצב של לחץ וחרדה, ועקב כך לשקר. ילד צריך להרגיש אהוב רק כי הוא הבן של אמא שלו ולא יותר מכך.
אם ההורים יכולים לבוא הביתה ולספר בחופשיות על שטות כלשהי שהיו מעורבים בה, גם הילד מבין שהוא יכול לבוא ולהתוודות על טעויותיו. בדרך זו של פתיחות, כנות וחברות, הילד יכול להבין שמותר לו להיות לא מושלם. שאפשר לומר את האמת גם אם היא כואבת, ולזכות באהדה, בתמיכה ובהקשבה. אין טעם להגיד לילד 'אתה לא צריך לשקר לי, כי אני לא אכעס עליך.' אם תשרה עליו אווירה נינוחה ורגועה, הוא יידע את זה.
"לאווירה שנחווית בבית לאורך זמן יש משמעות גדולה. הורים צריכים להבין שיצירת קרקע טובה ובטוחה תאפשר לילדם לומר את האמת בלי למות מפחד. כשהורים מגיבים בנוקשות, ולא רק לשקרים, אלא לכל מצב שמתנהל באופן לא מקובל, הילד נחשף לתגובת ההורה הכועס והנעלב, וזו כבר סיבה טובה לא לשתף את ההורה במה שבאמת קורה."
נא להמתין לטעינת התגובות
