נסתרות דרכי הקארמה: סיפור של מהר באבא
כיצד הפך רוצח שהרג 99 אנשים לקדוש שהציל 100? סיפור של המורה הרוחני השתקן מֶהֶר באבא
רוב הזמן כשהיינו עם מהר באבא לא דיברנו אודות אלוהים או רוחניות. דיברנו על העבודה עימה היינו עסוקים באותו זמן, או שדיברנו על דברים שבשגרה; לעתים רחוקות לבאבא היה מצב רוח לתת הרצאות. אולם בשנים המוקדמות באבא היה מעלה לעתים תכופות את נושא הרשומעו"ת, והיה מסביר כיצד הרשומעו"ת שלנו מונעות מבעדנו להגשים את אחדותנו עם אלוהים.
רשומעו"ת הם ראשי תיבות של רשמי עבר משעבדים. כל דבר החולף בחיינו נרשם ונחקק בתת מודע ומשעבד את התודעה, עד שהרושם הזה נמחק. רושם משעבד הוא מחשבה טורדנית השבה ועולה ללא הפסק, או זכרונות וחלומות השבים ופוקדים אותנו וגורמים לנו לטרדה, לאי שקט פנימי, נקיפות מצפון או מחלות נפשיות.
מחמת הדגש שבאבא הניח על נושא רשומעו"ת, רבים מהמאנדאלי, מעגל התלמידים הקרוב שלו המסמלים בפני המורה את קשת המבנים הנפשיים של בני האדם, היו משוכנעים שהתכלית שלהם זה להיפטר מהרשומעו"ת הישנות שלהם ולהימנע מלדבר על חדשות. ובאבא לא הניא אותם מכך.
אולם ככל שבאבא המשיך להסביר את טבע הרשומעו"ת, נאלצו התלמידים לדבוק בדרכים יותר ויותר קיצוניות כדי להימנע מיצירת רשומעו"ת חדשות. זה הגיע למצב בו אנשים נמנעו מלשבת זה ליד זה, או שמישהו יתבונן בהם בשעה שהם אוכלים. ואז באבא סיפר את הסיפור דלהלן:
היֹה היה בריון ידוע לשמצה, שודד דרכים שלא רק שדד אנשים אלא גם רצח אותם. כך הוא כילכל את עצמו ואת משפחתו. תוך כדי עיסוקו בפרנסה זו הוא רצח תשעים ותשעה אנשים. בשלב זה הוא חווה שינוי חריף ועצום בליבו. הוא נוכח לדעת בפעם הראשונה איזו קארמה איומה הוא הביא על עצמו מחמת עיסוקו. כשהוא קרוע מחמת מחשבות על אודות מעשיו הנוראיים וכשהגיע לייאוש גמור, הוא נטש את משפחתו ושוטט במדינה כדי לחפש שלוות נפש.
ייאושו הלך וגבר והוא החל מתחנן בפני אלוהים שיסלח לו על חטאיו. וכך קרה שיום אחד הוא זכה בחסד הגדול: שמורה מושלם יגלה בו עניין. המורה שאל אותו מה מטריד אותו, והוא סיפר למורה את כל הסיפור, שפך בפניו את כל ליבו והתחנן לעזרה.
המורה נענה והוביל את האיש מלא החרטה אל הג'ונגל הסמוך. הוא לקח אותו לנקודה מסוימת והורה לו לשבת שם ולשנן את שם האלוהים. "לעולם אל תעזוב את הנקודה הזאת, למעט כשתלך לקבץ את מזונך, או לעשיית צרכיך, וגם אז עליך לשוב מייד לנקודה מדויקת זאת ולהישאר שם", אמר לו המורה. האיש היה מלא שמחה על כך שנוצרה אפשרות להינצל מהקארמה שלו והוא החל למלא מיד את מצוות המורה.
השנים חלפו להן, ומשום שהאיש היה רציני בבקשתו למחילה, הוא התמיד לשבת במקום שהמורה הורה לו ושינן את שם האלוהים. למעשה, הוא שכח את עצמו כששינן את שם האלוהים ועזב את הנקודה פחות ופחות. למרות שכעת הוא הגיע לעיירה לעתים רחוקות בלבד רק כדי לקבץ את מזונו, התושבים החלו לרחוש לו כבוד ובסופו של דבר אף להעריץ אותו מחמת מסירותו בשינון שם האלוהים.
וכך קרה שהג'ונגל שבו ישב האיש השתרע בין שתי ערים. המלך החליט שיש לסלול דרך בג'ונגל כדי ששליחיו יוכלו לנוע מהר יותר בין הערים, ולפיכך אנשי העיר נשכרו כדי לברא את הנתיב בג'ונגל. כשהם הגיעו לנקודה בה ישב האיש, הם עצרו וחיכו עד שהוא הלך לבקש את מזונו, ואז הם עבדו במהירות כך שאותו קטע ייגמר לפני שהאיש יחזור.
כששב האיש הוא פשוט התיישב במקומו, שכעת היה נמצא במרכז דרך המלך. השנים חלפו להן והאיש המשיך לשבת שם ולשנן את שם האלוהים. עוברי האורח כיבדו אותו האיש ותמיד נצמדו לאחד מצידי הדרך כדי שלא להטריד אותו בעוברם במקום.
יום אחד המלך שלח שליח כדי להעביר מסר למלך השכן. השליח היה עז מצח ומלא חשיבות עצמית, ותגובתו למראה האיש היושב באמצע הדרך, המאלץ אותו להאט ולעבור סביבו, גרמה לו לבלום את סוסו והוא קרא אל האיש, "הי, אתה, האם אתה עיוור? זוז הצידה, תיכף ומייד!"
האיש, שהיה שקוע כל כך בשינון שם האלוהים, אפילו לא שמע את השליח, שהמשיך לשאוג עליו ולחרף אותו. השליח התמלא בזעם נוראי מחמת אדישותו של האיש והחל להצליף על פני האיש בשוטו. ההצלפה השיבה את האיש לתודעתו הארצית כהרף עין, כישוריו כשודד דרכים רצחני צצו ועלו ובאופן אינסטינקטיבי
אולם מה שקרה הוא שהשליח נשא עימו איגרת מאת המלך המצווה להוציא להורג מאה אנשים חפים מפשע. וכך יצא שההריגה של מאה אנשים שנהרגו על ידי שודד הדרכים אוזנו באופן מדויק בגלל שהוא הציל מבלי משים מאה אנשים, ומאחר שהרשומעו"ת שלו של הריגה והצלה אוזנו בצורה כזאת, הוא הגשים באופן מיידי את אלוהיותו.
זה היה הסיפור שבאבא סיפר לנו. אולם כמובן הנקודה היתה שאין זה ראוי להרוג, אלא שמשימת איזון הרשומעו"ת הינה פעולה עדינה כל כך עד שאין שום אפשרות שהאדם יוכל להשיג זאת מכוח עצמו. המורכבות של הנתיב הרוחני דקה יותר מהשערה הדקה ביותר. לפיכך היו טבעיים, דחק באבא. עשו בפשטות את אשר אני מורה לכם לעשות, צייתו לי, ואל תטרידו את עצמכם בגלל רשומעו"ת.
מֶהֶר באבא (1894-1968) היה מיסטיקן הודי ממוצא פרסי, שהפך למורה רוחני בשנות העשרים לחייו ונודע ברחבי העולם כולו. בין השאר הפך לבעל שם אצל כוכבי הוליווד של שנות השלושים. החל מ-1925 גזר על עצמו שתיקה שאותה לא הפר עד יום מותו, שנמשכה 44 שנים. את משנתו העביר בהצבעה על לוח-אותיות ובמחוות ידיים. בגיל שישים הכריז מהר באבא על עצמו כ"אוואטר", מונח במסורת ההינדית המציין התגשמות אלוהית בגוף אנושי.
ארוץ' ג'סוואלה היה תלמידו המסור של מהר באבא במשך שנים רבות והיה אחד הבודדים שהבין את מחוות הידיים שלו ותירגם אותן לקהל המאזינים.
הסיפור לקוח מתוך הספר "כך היו הדברים", מאת ארוץ' ג'סוואלה. תרגום: עציון בקר.
לאתר הישראלי של מהר באבא
נא להמתין לטעינת התגובות
