ראשי » סגנון ופנאי » ניו אייג' » הגות

איך ולמה הפך הגבר למושל האישה?

האישה החזקה ביותר, החכמה ביותר, המוכשרת ביותר, העשירה ביותר והאהובה ביותר חווה בשורשי תת המודע שלה שהיא יתומה ענייה חסרת אמצעים ויכולות. היא בטוחה שהיא לא מבינה את החיים. היא מאמינה בכל ליבה שחייב להיות לצידה גבר, כי רק באמצעותו היא יכולה לראות את עצמה באמת. אלא שלאמיתו של דבר עיקר מחיקת עצמה נעשית בנוכחותו של הגבר

 
איך ולמה הגבר הפך להיות מושל האישה? איך בכלל אדם אחד יכול למשול בשני? אדם יכול למשול ברעהו כאשר יש לו יתרון עליו, והוא מחזיק בדבר כלשהו, שהאחר מאוד זקוק לו. מה מחזיק הגבר שלאישה אין, והיא כל כך זקוקה לו?

אחרי שהאישה מתעברת, היא אינה זקוקה יותר לגבר כחלק מהליך התפתחות העובר. גופה יודע להביא את התינוק לידי שלמות ולהולידו לחיים בריאים. האישה מצוידת גם בבלוטות חלב, שמספקות לתינוקה מזון. טכנית היא יכולה לגדלו בעצמה. מבחינה גופנית טהורה, לו רצו הנשים, הן יכלו לראות בגברים "כלים חד פעמיים". להשתמש בהם ולזרקם.

אך מסתבר שאלוהים רצה שנחיה גבר ואישה, כזוג. כי לאלוהים יש רצון נוסף מעבר להולדה ולהישרדות - שנתחכך זה בזו עד שנגלה אותו בתוך עצמיותנו העמוקה.

אלוהים, כדי שיתגלה בנו, היה חייב ליצור מצב בו נשים וגברים יישארו כזוג. ברור היה לו שלו האישה היתה רואה בגבר רק מפרה, מגן ומפרנס, היא היתה לומדת לחזק את יכולת ההגנה והפרנסה שלה ולפטור את עצמה מן הצורך בגבר, אחרי שהופרתה. מתוך כך אלוהים גרם לאישה לנכות קשה, שבעטיה היא חווה את עצמה לכאורה כמי שאינה יכולה לחיות ללא בן זוג זכרי. הוא עיוור את עיניה למי שהינה.

כשאישה נמצאת ליד הגבר שלה (או ליד העולם הגברי) היא מדמה את עצמה חסרת כל, לא יכולה ולא יודעת. אין זה משנה כלל כמה נכסים יש לאישה, וכמה יכולות יש לה - בתקשורת הפנימית שקיימת בתוכה בין חלקיה, יש קצר. בעקבות קצר זה האישה אינה מצליחה לקלוט שדרים פנימיים או חיצוניים שמעבירים לה אינפורמציה נכונה לגבי מי היא ומה יש לה. האישה המצויה בנוכחות גברית חיה מתוך הרגשה שאין לה - גם אם יש לה הכול. האישה החזקה ביותר, החכמה ביותר, הטובה ביותר, המוכשרת ביותר, העשירה ביותר, האהובה ביותר חווה בשורשי תת המודע שלה שהיא יתומה ענייה חסרת אמצעים ויכולות. היא בטוחה שהיא לא יודעת. היא משוכנעת שהיא לא מבינה את החיים. היא מאמינה בכל ליבה שחייב להיות לצידה גבר, כי רק באמצעותו היא יכולה לראות את עצמה באמת, ולהבין את סוד החיים וההתנהלות הנכונה בהם.

האישה רואה בגבר זכר - זוכר. היא מעניקה לו את הזכות לראות עבורה מי היא ולדעת עבורה את האמת. מאחר ולה יש קצר בזיכרון העצמי שלה, והיא אינה מסוגלת לחיות ללא זיכרון עצמה, היא תולה את עצמיותה בגבר וכך הוא בהכרח מושל בה. האישה מאמינה שבלעדי בן זוגה היא לא תוכל לדעת מי היא ומה כוחה - כשלאמיתו של דבר עיקר מחיקת עצמה נעשית בנוכחותו.

למרות שהאישה - כוחה עצום, והגבר, לכאורה, חי בחסדיה (כי אחרי ההפריה אין לו תפקיד ממשי) - הרי שהיא חווה, בגלל שקר פנימי שלה, שאין לה חיים בלעדיו. היא חווה שנוכחותו הכרחית לה - וכך הוא יכול לעשות בה כבשלו ולספר לה מי היא ומה היא על פי צרכיו וראות עיניו. בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ,

תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ.(בראשית ג' טז)

מזה אלפי שנים העולם סיפר לאישה מי היא - כי היא עצמה היתה תמיד עיוורת לעצמה. היא תלתה את חוויית עצמיותה בתגובות העולם. ובכלל לא משנה מה אמר לה העולם, היא מבחינתה הבינה - "אני לא כלום"... "אני החסר" - והעולם כמובן תמך בגרסתה!

האישה במקורותיה מקושרת לתהום הנשייה. מעצם מהותה האישה יונקת את כוחה מתהומות החשיכה, השכחה, האבדון והחידלון. היא הנקבה - כלומר ניקבה - שפירושה מערה, תהום, ריק, אין. היא החסר. היא התשוקה למילוי.

נוסף על כך תודעת האישה נעה ללא הפסק. כמו פניו של הירח - היא נעלמת מעצמה, בתוך עצמה ושוב חוזרת להיות, במעגלים אינסופיים.

הזכר, מקושר מעצם מהותו לזיכרון. הגבר שומר בזיכרונו את כוחו ואת יכולותיו, הוא אינו משתנה, הוא קבוע, כשמש. מאחר והאישה מדמה שהיא זקוקה לו כדי להרגיש קיימת, הוא מושל בה, מתוך הלא מודע שלה, מבלי שהוא צריך לעשות דבר.

לו לא פחדה האישה מן החושך שבמרכזה, מן המוות ממנו היא שואבת את כוחה, ומתנועתה האינסופית, והיתה רואה באלו את יופייה, לא הייתה נזקקת לאורו של גבר שיזכיר לה את קיומה, אלא להפך, היתה מעניקה לו בגאווה את חוויית עצמו החי בגוף. הוא היה משתחרר מן הזיכרון העצמי המחשבתי שלו, והיה הופך להיות, בנוכחותה, הוויה קיומית מרגישה וחשה.  

האישה מרגישה עלובה, קטנה, ענייה, זקוקה, חסרת אונים, אשמה, ומתנצלת ולכן היא סוחרת בגופה כדי להרגיש בטוח. היא מוכרת את מיניותה כדי לשרוד. היא אינה רואה במיניותה מקור חיים מבורך הקיים בה, אלא רואה בה תעודת ביטוח לחיים.

לו הבינה האישה שהחיים על כדור הארץ בכלל ובגוף בפרט תלויים בה, ומעיין החיים מצוי ברחמה, היה כל העולם משתנה באחת. לו חוותה האישה שרחמה הוא מקור שמחה שופע ולא תהום אימתנית של שממון ריק, היא לא הייתה מאפשרת לאיש לשלוט בה לעולם. לו האמינה האישה שהמוות הוא שיאם של החיים - היתה יכולה לאהוב את עצמה. לו הבינה שרק הריק מאפשר לחוות את אלוהים - היתה יודעת שהגבר הוא שתלוי בה.

רק כשהאישה מלמדת את עיניה שלה לקדש את מיניותה, היא משתחררת מן הצורך בעיניים גבריות כדי להרגיש שהיא קיימת.

אירי ישראלי רושין היא אמנית ומורה רוחנית. לאתר הבית

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...