המדריך הלא שלם: מדריכי ספורט ללא הכשרה לילדים

הורים רבים מתפתים לשלוח את הילד לחוגי התעמלות ותנועה, אבל מומחים מזהירים: לרוב מדריכי הספורט אין כל הכשרה מיוחדת בהוראה לגיל הרך, והם עלולים לגרום יותר נזק מתועלת. ובכלל, מי קבע שילדים זקוקים לחוגים?

אורית רונאל | 20/7/2008 12:01 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מירי כהן ודבורית שחף, אמהות לילדים בני שנתיים וחצי מתל אביב, שמעו בגן על חוג קפוארה לילדים שנפתח במרכז העשרה בשכונה. בירור קצר עם מזכירות המרכז העלה כי החוג אמנם מיועד רשמית לבני שלוש ומעלה, אך אין מניעה לקבל גם ילדים קטנים יותר. ההתחלה היתה מבטיחה. הילדים הוקסמו מתנועות הקפוארה של המורה, שביצעה בקלילות רבה גם קפיצות פליק פלאק לאחור, לעיני הילדים המרותקים. אלא שבתוך זמן קצר פג הקסם.

"המורה ביקשה מההורים לצאת החוצה ולהשאיר את הילדים לבדם בחוג, וכשעשינו זאת הילדים ממש יצאו מריכוז", אומרת שחף. "הם נלחצו מכך שהם צריכים להישאר לבד בסביבה לא מוכרת, והתחילו לצאת אחרינו. כשהסכמנו לחזור כבר היה בלגן שלם, כי הם רק רצו להיצמד אלינו. לשיעור הבא כבר לא הלכנו, הילד פשוט אמר בבירור שהוא לא רוצה לבוא לשיעור קפוארה, ובזה נגמר העניין".
לא זזים בלי מדריך מוכשר.
לא זזים בלי מדריך מוכשר. צילום: getty images


"זה היה די בולט שהמורה שלימדה את הילדים היתה חסרת כל מושג לצרכים המיוחדים של הגיל הזה", אומרת כהן, שגם בנה לא הסכים בשום אופן לחזור לשיעור. "היא אולי מדריכת קפוארה מקצועית, אבל לא היה לה מושג איך לדבר עם הילדים, אילו משימות להציג בפניהם, ומה לעשות כשמתחיל בלגן בכיתה. הילדים התחילו לרוץ ולהשתולל, והיא היתה קצת חסרת סבלנות אליהם. היא לא הצליחה להשתלט עליהם והם פשוט איבדו עניין".
לספור עד עשר

חוגי תנועה לגיל הרך הפכו לאחרונה לטרנד קוסם למדי. מנעד השיעורים שמוצעים למתעמלים הצעירים (מגיל שלוש, ולפעמים אף מתחת לגיל זה) מתחיל מהג'ודו המסורתי ואמנויות לחימה אחרות, התעמלות ותנועה, ועד יוגה. אבל חלק גדול מהמסגרות הפרטיות אינן מותאמות

לצורכי הגיל הרך והשיעורים שבהן אינם מועברים על ידי מדריכים בעלי הכשרה מתאימה לגיל הרך. למרות זאת, מחיריהם של החוגים יכולים להסתכם במאות שקלים בחודש.

"המדריכים לא מבינים את הגילים האלה ואת הצרכים שלהם, והתחום פרוץ מאוד", אומרת ד"ר חגית שקדי, רכזת הדרכה פדגוגית במסלול חינוך גופני ותנועה במכללת סמינר הקיבוצים. "אין די מורים שמעבירים חוגים שהם בוגרי המגמה לגיל הרך מהמכללות השונות. יש המון הבטחות ומילים מפוצצות, אבל מאחוריהן לא עומד דבר, אם המדריך לא עשה התאמה לגיל הזה".

המדריכים בענפי הספורט השונים כמו ג'ודו או כדורסל אינם נדרשים להציג תעודת הוראה והתמחות לגיל הרך. "ככל שעובדים עם ילדים קטנים יותר, כך חשוב יותר שלמדריכים תהיה הכשרה מיוחדת לגיל הרך, כי ההתפתחות חשובה יותר מההתמקצעות בגילים אלה", אומר ד"ר רון בולוטין, מנהל המחלקה לספורט בחברה למתנ"סים.

"עם זאת, החוק לא מחייב מורים בענפים הספציפיים להיות בעלי הכשרה בחינוך, בטח לא בחינוך לגיל הרך. מלבד זאת, קשה מאוד לגופים שמפעילים את החוגים למצוא מדריך שיהיה בעל רקע מקצועי בענף הספורט, וגם בעל תואר בחינוך עם הכשרה לגיל הרך".

לשם השוואה, מדריך ספורט המועסק מטעם משרד החינוך חייב להיות בעל תעודת הוראה עם התמחות בגיל הרך, כדי להעביר שיעור בגני הילדים. "לגיל הרך יש צרכים מיוחדים שמדריך חייב להיות מודע אליהם", מסבירה אביבה סברדלוב, מפקחת באגף החינוך הקדם יסודי במשרד החינוך.

"למשל, אופן הפנייה והשיח עם הילדים צריכים להיות מותאמים לגיל, וגם אלמנט התחרות יכול להיות בעייתי מאוד בגיל הזה, וגם לזה צריך לדעת לשים לב. מלבד זאת, משך הריכוז של ילדים הוא קצר יותר. יתרה מזו, לכל ילד יש רמת התפתחות שונה, ומדריך לא מקצועי עלול לנסות להאיץ תהליכים התפתחותיים בצורה לא נכונה ולגרום נזק".

אמא הפקות

"יש הבדל גדול מאוד בין ילד בן עשר לילד הצעיר מגיל עשר", אומרת ד"ר אלה שובל, מרכזת ההתמחות לגיל הרך במכללה לחינוך גופני בווינגייט ובמכללה לחינוך גבעת וושינגטון. "ילד מתחת לגיל עשר אינו בשל ללמוד תנועות מדויקות, ואם מדריך דורש את זה ממנו, זה יכול לעורר תסכול. מעבר לזה, למבוגר יש השפעה אדירה על ילד בגילים האלה. אם מורה בחוג אומר לילדים,'כל הילדים שיודעים לעשות גלגול יעברו לשבת על המזרן הזה, ואלה שעדיין לא שישבו על המזרן האחר', זה יכול לגרום פגיעה רצינית מאוד, כי הילד עושה הערכה עצמית תלוית סביבה".

ד"ר שובל טוענת עוד כי רבים מההורים שולחים ילדים לחוגים מהסיבות הלא נכונות: רגשות אשם על שהם לא מבלים די זמן עם הילדים, טרנד שהם רוצים להצטרף אליו, או חשש מפני חוסר פעילות של הילדים אחר הצהריים.

לדבריה, דווקא שעות אחר הצהריים צריכות להיות מוקדשות לפעילות שהיא חופשית ולא מובנית. "הרבה יותר טבעי ונכון להורים לקחת את הילד למגרש המשחקים, שבו יש לילד חופש לבחור, והילדים לומדים דברים חדשים מילדים שהם מחקים בגן המשחקים, ולא על ידי ציות להוראות של מבוגר. לאפשרות לבחור בסוג התנועה יש חשיבות עצומה, כי היא מקנה יכולת להתנסות ולבצע פעולות בלי שכל הזמן ייתנו לך הנחיות או משוב. אתה עושה את זה כי אתה רוצה להגיע להישג, ולא כי אמרו לך לעשות את זה.

"בחוג כדורסל, למשל, מלמדים את הילדים את חוקי המשחק, מה מותר לעשות ומה אסור. לטעמי, בגיל הרך זה מוטעה. סוגרים לילדים את אפשרויות התנועה, במקום להגדיל את משרעת האפשרויות התנועתיות".

"שעות אחר הצהריים צריכות להיות מוקדשות גם לקשר בין הורה לילד", מסכימה ד"ר שקדי. "נפלא שהורים משחקים עם הילדים בגן המשחקים באופן חופשי. שיהיו נוכחים אקטיביים, שיטפסו איתם וישחקו איתם במחבואים ובתופסת. שלא יקבלו על עצמם את תפקיד המפיקים של הילדים, שרק דואגים כל העת למצוא לילד תעסוקות ומסגרות נוספות".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים