ילדה של אבא. וגם אמא
נכון שילדה שגדלה כבת טיפוחים של אבא תגיע להישגים גבוהים יותר, אבל המיקום של אמא במשוואה הוא קריטי. סקירת מחקרים
ינאי: "במיתולוגיה אומרים 'Mother Eternity ,Father Time' (אמהות הן הנצח ואבות הם הזמן) - אמהות נותנות חיים ומגדלות לחיים, אבות מחנכים לעבודה ולעולם העשייה. מחקרים שבוצעו באוניברסיטת הרווארד בשנות ה-70, וקיבלו תוקף גם בשנות ה-2000, מצאו שבנות שהצליחו והגיעו למשרות גבוהות בארצות-הברית היו מאוד קשורות לאביהן וגדלו כבנות טיפוחיו. גם מניסיוני, נשים שהגיעו להישגים בתחומים כמו מחקר, ספורט, ניהול, פוליטיקה, פיננסים, רפואה, שפיטה ועריכת דין הן בנות של אבא".
למה דווקא אבא?
ד"ר ינאי: "כי מתברר שגם היום, למרות השינוי במעמד האשה והשוויוניות היחסית בין המינים, האב הוא עדיין זה שמכוון את הקריירה ונותן לה 'אישור'. בעוד שהאם מאפשרת את ההוויה והחיים, האב הוא זה שמייצג את העשייה והכוח ומלמד את 'מלאכת העבודה'. כשאני מראיינת נשים בתחום הקריירה, אני נוהגת לשאול אותן מהו טיב השיח שלהן בנושא קריירה עם אבא ואמא.
התשובות מלמדות כי בת של אבא מתארת אב שמתייחס מאוד ברצינות לרצונות ולקריירה שלה, גאה בה ודוחף אותה למקומות שהוא היה ו/או עדיין נמצא בהם או היה רוצה להגיע אליהם. מאידך היחס מאופיין בדרשנות, ביקורתיות, תובענות ודחיפה לתוצאות הכי טובות. בנות שהפכו להיות חוקרות, פוליטקאיות, רופאות או שופטות למשל, גדלו עם אב שהעריך אותן, התייעץ איתן, שאל לדעתן והקשיב להן, אך באותה נשימה ממש גם היה דרשן וביקורתי.
"בנות שמגיעות להישגים בספורט הן בנות שאביהן לא סתם מעורה בהישגיהן, אלא תמיד נראה גם במגרש (כשם שבקרב דוגמניות ושחקניות נראית על פי רוב האמא). מדובר בדרך כלל באבות שהיו בנים לאמהות חזקות מאוד, שאוהבים ומעריכים נשים במובן העמוק של המילה ונהנים להוביל אשה להצלחה. לעתים מדובר באבות שלאו דווקא הצליחו ואפילו נכשלו והם 'לוקחים' את הבת כ'פרויקט להגשמה'. כך או אחרת, עצם המחשבה של האב שבתו מסוגלת ועצם תמיכתו בה נותנים לה אישור להצליח. ומכיוון שהאב בא מעולם הכוח והעשייה ומייצג אותם, הדחיפה והעמידה שלו מאחורי הבת הם בבחינת אישור להצלחה".
מחקר שערכה לפני כעשור המועצה הלאומית לעסקים משפחתיים "בלייק פורסט" אילינוי שבארצות-הברית, מצא כי יותר ויותר בנות תופסות את מקום האב בראש העסק המשפחתי, והצפי הוא שבעוד כעשור הן תהוונה 25% ממנהלי עסקים משפחתיים. לדברי מנהל המועצה ג'ון מסרבי, אחת הסיבות לכך היא העובדה שאבות בעלי עסקים מאמינים כי בנותיהם מסוגלות לנהל את העסק לא פחות טוב, ואפילו טוב יותר, מבניהם.
סיבה נוספת נעוצה באבחנה של מסרבי, שגילה כי מבין המנהלים הפוטנציאליים העתידיים של העסק המשפחתי, הבנים נוטים להיות חסרי סבלנות כלפי חילופי הגברא, בעוד הבנות נהנות מהאחריות המשותפת עם האב ומהעבודה לצדו.
ד"ר לינדה נילסן, פסיכולוגית שהתמחתה בנושא יחסי אבות-בנות, כתבה ספרים בנושא, מרצה באוניברסיטאות יוקרתיות בארצות-הברית ומחברת מאמרים המתפרסמים במגזינים מוערכים, טוענת, לדברי ינאי, כי לאבות יש משקל שווה או גדול מזה של אמהות על התחומים הבאים בחיי בנותיהם: הישגים אקדמיים והצלחה בקריירה במיוחד בתחומי המדע והמתמטיקה; יכולת
איך התמיכה/דחיפה של האב מתורגמת ליומיום?
ד"ר ינאי: "במגוון השאלות הבאות: עד כמה אתה, האב, מקשיב לבתך? על אלו נושאים אתה מדבר עם הבן שלך ועל אלו נושאים אתה מדבר עם הבת? האם אתה מתעניין בדעתה ובהשקפת עולמה? האם אתה משתף אותה בדברים חשובים כמו מעבר דירה, או מספר לה על עבודתך? האם יש בבתך תכונה/מגמה/כישור/עניין שמאוד חשוב לך כאבא שהיא תפתח ואתה מאמין שהיא תוכל להצטיין בו? במי אתה משקיע יותר - במונחי קריירה - בבתך או בבנך? מה אתה באמת חושב על קריירה של נשים? מה אביך חשב על הקריירה של אחותך?".
אם התשובות למרבית השאלות הן חיוביות, יש סיכוי רב שמדובר באב "מאשר", אומרת ינאי, ורומזת לכך שכמו בתחומים רבים אחרים גם כאן מדובר בתכונה/אמת פנימית שקיימת או לא. אלא שגם אם התכונה/אמת הפנימית קיימת, השאלה היא איך עושים את זה - באופן טכני או מתוך הלב. "אם האב רק דוחף בבחינת זורק משפט והולך לענייניו, הוא לא באמת 'מאשר'.
לעומת זאת, אם הוא בר שיח, מתעניין, מקשיב, שואל ומעורה בפועל הוא "מאשר", אומרת ינאי ומביאה לדוגמה את שתי הטניסאיות האמריקניות, האחיות ויליאמס, שאביהן לא רק נמצא במגרש אלא הפך להיות המאמן והסוכן שלהן", אומרת ד"ר ינאי.
אבל להצלחה הזו עלול להתלוות לעיתים גם תג מחיר לא זול, המשתנה בהתאם למקומה של האם במערכת אב-בת. קיימות שלוש קטגוריות של נשים מצליחות, שהן בבחינת "הבת של אבא", אומרת ינאי ומפרטת: הראשונה היא זו שבה האם "מחוקה" וכתוצאה מכך מאפשרת לילדה להיות הבת של אבא. נשים אלה עשויות להגיע רחוק מבחינת הקריירה, אבל החלק הנשי שלהן (כמו שיתוף, למשל) ילקה בחסר והן תהיינה יותר "גבריות", משום שלא היה להן מודל נשי להזדהות איתו.
בקטגוריה השנייה האם אינה "מחוקה", אבל גם לא מפרגנת ואפילו מקנאה במערכת שבין האב לבת. גם בנות אלה תגענה רחוק מבחינת הקריירה, אבל הן מה שנהוג לכנות "נשים ביצ'יות" שמקדמות גברים ורואות בנשים אחרות מתחרות.
בקטגוריה השלישית, המסתמנת כתופעה יותר מאוזנת בשנים האחרונות, האם מפרגנת ואפילו משתפת פעולה בשותפות אב-בת, שצומחת מול עיניה. "בבת כזאת גלום פוטנציאל גדול לא רק להתקדם ולהצליח, אלא גם להישאר נשית, להעסיק נשים ולהוות מודל".
מה קורה בהיעדר אב?
"גם אבות שלא מגדלים את בנותיהם ביומיום אך נמצאים איתן בקשר, יכולים להיות בעלי השפעה תומכת. לעומת זאת, פעמים רבות יתומות מאב פונות ליזמות משום שיזמות היא מה שמכונה 'Fatherless Job' - 'עסק ללא אבא', כלומר ללא בוס. מעבר לכך, מניסיוני עולה כי חלק מהבנות הללו בוחרות לעסוק במקצוע של אבותיהן, וכאילו דרך הבחירה הזו הן 'נמצאות' עם האבות ומנציחות אותם. כך שגם בהעדר אב השפעתו יכולה להתקיים".
לדברי ינאי, אף שהנוסחה השכיחה יותר היא "נשים מצליחות הן בנות של אבא", בשנים האחרונות מוצאים כבר יותר נשים מצליחות שמאחוריהן עומדות אמהות. מחקר שהתפרסם בארצות-הברית בשנת 1993 מצא כי לאמהות של נשים מצליחות היה חלק שווה ואף גבוה מזה של האבות. המחקר ששמו "יחסים, אמהות ובנות, אבות ובנות: מפתח להתפתחות תחושת היכולת", שערכה שירלי גולדווסר, בדק אם ממצאיו של מחקר שנערך ב-1970 בקרב נשים מנהלות, נכונים גם היום.
אותו מחקר (שהצטרף למחקרים נוספים שנערכו באותן שנים) מצא כי יחסי התמיכה שבין נשים מנהלות לבין אביהן היה גורם מפתח בהתפתחות תחושת היכולת שלהן ובהצלחתן. המחקר של גולדווסר בא לבדוק אם נתון זה נכון גם היום, או שמא יחסיה של אשה מצליחה עם אמה חשובים ומשפיעים לא פחות על תחושת היכולת וההצלחה שלה. התוצאות מלמדות כי לפחות עבור 118 מנהלות שהשתתפו במחקר, לאמותיהן הייתה השפעה מכרעת בהתפתחות תחושת היכולת שלהן.
"הצלחה", מסכמת ינאי, "קשורה ב'רשות' של ההורים, באמונה אמיתית ועמוקה שיש להורים בילד/ה שלהם ובביטחון שלהם שהוא יצליח. כשילד גדל עם הרשות ההורית להצליח, הוא יבנה את ההצלחה. מכיוון שילדים מאוד רוצים שהוריהם יהיו מרוצים מהם ויאהבו אותם, חשוב למצוא בילד/ה תכונה שאתם באמת מעריכים ולטפח אותה לצד האמונה שזה אפשרי".
נא להמתין לטעינת התגובות
