ראשי » סגנון ופנאי » אוכל » אלכוהול

אל תהיה יבש - טעימה עיוורת של דריי מרטיני

דריי מרטיני כהלכתו מסוגל לעורר אלכוהולפילים מתנומתם, לטובת קרבות מרים על אופן הכנתו. לרגל הקיץ קובצו מומחים וחובבים לסשן טעימה עיוורת. היה רטוב

  מעטות האפשרויות לעבור בשלום את המנגל המכונה "קיץ ישראלי". אבל הקיץ, לצד ההתמרמרויות הקבועות, קיימות לא מעט אופציות כוהליות, המסתמנות כברירה סבירה בחום הנוכחי. שכן כפי שהעניין נראה כרגע, מתו הימים שבהם הזיעו ישראלים בפומבי מעל סינגל מאלט ביולי.

מעבר לטירוף המבעבעים, יש פריחה בקטגוריית המשקאות הלבנים, בעיקר באזורי הוודקה, אך גם בטריטוריות הרום והג'ין. כשמוסיפים לאלו את הקאמבק המפואר שעושים הקוקטיילים הקלאסיים (בליני, מנהטן, כאלה), והעדפות אישיות אלו ואחרות, אין ברירה אלא להקדיש את המדור הראשון לטעימה עיוורת של סוגי ג'ין בקלאסיקה יבשה במיוחד: דריי מרטיני.

ותשכחו משיבוטי "סקס והעיר", כמרטיני מלון ופסיפלורה. דריי מרטיני הוא זה המבוסס על ג'ין וטיפת ורמוט, נמזג לכוס מרטיני מקוררת עם טוויסט לימון, וסביבו רוחשים נרקומנים של המשקה וויכוחים עתיקים על הכנתו.

העדות הראשונה לקיומו של המשקה היא משנת 1848. הברמן ג'רי תומס מתקין בסן פרנסיסקו גרסה פרימיטיבית לדריי מרטיני. התוצאה: מעט ג'ין, הרבה ורמוט מתוק וליקר דובדבנים. לא מה שנהוג לכנות דריי או מרטיני.

רק בשנת 1912 בניו יורק הותקנה גרסה יבשה יותר, כשהג'ין עורבב בכמויות שוות עם ורמוט צרפתי. בהמשך הוא שמר על מעמדו כסמן לשתייה אלגנטית בעזרת מאורות כמו ארנסט המינגוויי, צ'רצ'יל ופרנק סינטרה.

הדרינק מינף התקוטטויות על התקנתו: הבסיס (ג'ין או וודקה, תרומתו המפוקפקת של ג'יימס בונד לעולם האלכוהול), ההתקנה (ערבוב או שקשוק), מידת היובש (כלומר, כמות הוורמוט) והתוספת (לימון, זית, מיץ זיתים, או בצלצלי פנינה, חס וחלילה).

שאול אברון, סמכות עליונה בכל הקשור באוכל וביין, שכלל את הדריי מרטיני להשקפת עולם, כשייבא אותו מבר ניו יורקי ליועזר בר יין. מאז הקוקטייל המוגש במקום הוא הטוב בישראל.

אברון, חסיד האסכולה היבשושית, סיפר פעם בדיחה על "ורי ורי דריי מרטיני": יש להניח בכוס מרטיני קרח, ג'ין וקליפת לימון, ולשים ליד הדרינק את בקבוק הוורמוט: שרק יראה את הקוקטייל ולא ייגע בו.

בכלל, לנרקומנים של קוקטייל מרטיני יש מתודה משלהם, כמו גם הג'ין היחיד שהם מחבבים בקוקטייל. הג'ין עצמו, שנולד בהולנד, כולל במקור בעיקר ערער (ג'וניפר) וכוסברה, ובשנים האחרונות נמתח למותגים אופנתיים ומורכבים יותר המכילים גם הדרים, לקריץ, הל וכדומה. ועדיין, חשוב לציין כי השאלה היתה כיצד יתפקדו ג'ינים ותיקים וחדשים כאחת-לא בפני עצמם, אלא באותו קוקטייל קלאסי.

לשם כך בדקנו שבעה בקבוקי ג'ין, כדי להבין איזה בק מ בוק כדאי להחזיק בבית לטובת דריי מרטיני הגון. כל הקוקטיילים הוכנו יבשים לאללה ועל ידי אותו ברמן.

על כן התכנסנו לטעימה עיוורת ביום גמר הגברים של וימבלדון, שהעניק לטעימה

משמעות אנגלופילית סימבולית, כולל ניתוח אסטרטגי של משחקו של נדל וכישוריו של פדרר (או הפוך).

הטועמים : חובב הטניס והדריי מרטיני שאול ("פדרר תמיד לקח את וימבלדון") אברון, אחד מבעלי המנזר ליאור ("מה התוצאה?") הרגיל , איש האלכוהול והיין ואחד ממנהלי ה"באסטה" מעוז ("לנדל לא מגיע לנצח") אלונים, הברמנית מאיה טישלר ("ננוצ'קה") העורכת וחובבת הכהילים יעל נעמני ואנוכי.

 הפרמטרים שנבדקו: יובש, ניחוח, סיומת, נוכחות ערער (כלומר עד כמה הג'ין ג'יני, דהיינו, קלאסי), עד כמה הוא מתאים לקוקטייל מרטיני, התרשמות כללית וציון, שעל פיו גם נקבע הדירוג הסופי.

המסקנות מפתיעות, יחסית.

ביפיטר. מהפתעות הטעימה, כיוון שזוהה בקרב הנוכחים כ"קוקטייל של יועזר", הכולל בבסיסו מותג ג'ין שונה (טאנקרי). הרגיל : "מורכבות אחידה של ערער ותבלינים. מתאים מאוד לקוקטייל, עם מורכבות שמשאירה מקום לוורמוט". אלונים: "מספק עם סיומת שרוצה עוד". אברון: "אהבתי". (היבואן: אקרמן. המחיר: 120 שקל)

גורדונס. ג'ין שהימרנו עליו כי יהיה מוצלח יותר בג'ין אנד טוניק, בגלל נוכחות הערער הדומיננטית שבו (שהטוניק סותר בהצלחה). הטעימה הוכיחה אחרת. טישלר: "ניחוח ג'יני נעים, סיומת קצת קשה". הרגיל: "חזק מדי לקוקטייל. סיומת עם רמזים אצטוניים". נעמני: "די מבאס".
(היבואן: IBBLS. המחיר: 90 שקל)

טאנקרי. חביבם של חלק מהמשתתפים. העובדה שהגיע רק למקום השלישי יוחסה בדיעבד לכמות הוורמוט במשקה, שהיתה אמורה להיות קטנה יותר, ובכמות שהוגשה העניקה פרחוניות למשקה. ועדיין, עם תוצאות לא מתווכחים. הרגיל: "יבש, עם ניחוח של ירק וסיומת ארוכה". אלונים : "יבש אך מבושם, ניחוח נעים מאוד".
(היבואן: IBBLS. המחיר: 160 שקל)

בומביי ספייר. הרגיל: "קיימת התאמה לקוקטייל, עם מורכבות מתובלנת". נעמני: "די יבש, מתאים לדריי מרטיני". אברון: "עובר בהחלט".
( היבואן: אקרמן. המחיר: 175 שקל).

צ'רצ'יל. הג'וקר של הטעימה. מי אש זולים פלוס ערער, שהוכיח כי אולי לא יגיע למקום מכובד, אבל מנגד גם לא ירים גבות או יזוהה כג'ין טראשי שאפשר לנקות בו את הציפורניים ברגליים. הרגיל: "יבש ומתובלן, ג'יני מאוד. לא מתאים לקוקטייל". אברון: "אגרסיבי, נמאס מהר מאוד".
(היבואן: נכסי פנאן המחיר: 32 שקל).

פלימות'. אברון: "קצת אנמי". הרגיל: "נוכחות עדינה של ג'ין, לא מתאים לקוקטייל. מעדיף מורכבות". נעמני: "חסר אופי".
( היבואן: הכרם. המחיר: 114 שקל).

הנדריקס. מדובר בג'ין ייחודי, שמתפקד יופי בזכות עצמו ואוחז בטעמי מלפפונים וורדים. בקוקמ טייל הקלאסי, לעומת זאת, הוא מתגלה כחסר התאמה למי שאוהב קלאסיקה יבשה. הרגיל: "ניחוח בושמי, סיומת מעט אגרסיבית. לא מתאים לדריי מרטיני‭."‬ טישלר: "לא טעים‭." ‬

החומרים למנה אחת:
שוט וחצי (90cc, אבל אפשר גם שוט בודד, לפי הקלאסיקה) של ג'ין טאנקרי
מעט ורמוט מרטיני אקסטרה דריי
3 קוביות קרח
קליפת לימון
כוס מרטיני

ההכנה:
1. מניחים בכוס מרטיני קרה את הקרח, ושופכים עליו את הוורמוט.
2.מנענעים את הקרח עם הוורמוט ושופכים את הוורמוט החוצה, כך שהקוביות רק יתובלו בנוזל.
3. מוסיפים את הג'ין. מסובבים את קליפת הלימון על שולי הכוס (מה שנקרא, טוויסט), קורעים מעט את קליפת הלימון (לשחרור ארומות) ומניחים את הקליפה בקוקטייל.
4. לפני ההגשה, שופכים טיפת ורמוט בודדת לדרינק.

לוודקה מרטיני: פשוט לשנות את הג'ין לוודקה סטולי קריסטל.

אפשר כמובן להחליף את הג'ין, הוורמוט  והוודקה גם במוצרים של חברות אחרות.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...