ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

נעים להכיר: רונן חן

מעצב האופנה רונן חן ידוע בגזרות הנשיות והמחמיאות שלו, במשך שנים הוא מחדש ומתחדש, והפעם חן עונה על השאלון שלנו, כדאי להכיר

רונן חן, בן 43, רווק ואב לשירה בת השנתיים. מעצב ישראלי המשווק גם בחו"ל, ובימים אלה מתרחב  ומגיע עם עיצוביו לספרד.

היסטוריה:
סיימתי את לימודי האופנה בשנקר בשנת 1990, ואחרי שהתמחתי אצל גדעון אוברזון יצאתי לדרך עצמאית ב-1993. החנות הראשונה שפתחתי ברחוב שנקין בתל אביב כבר ב- 1994, הייתה הראשונה ברשת של עשר חנויות. בנוסף אני משווק לעוד 60 חנויות מעצבים בארץ. ב-1995 הצגתי לראשונה בלונדון, הקולקצייה זכתה להצלחה גדולה וכהמשך ישיר התחלתי לשווק לחו"ל, פתחתי שלוש חנויות בלונדון, ואני משווק לעוד 25 חנויות באירלנד, 200 חנויות יוקרה בארה"ב, וב- 2007 התחלתי לשווק גם ל-20 בתי כולבו מרכזיים בקנדה, ולאוסטרליה. בימים אלה אנחנו ממשיכים להתרחב לאירופה.

מודל:
אין לי מודל אחד בלעדי. זה שילוב של כמה מעצבים: דונה קארן האמריקאית בגלל הנקיון, ז'ירבו האירופאים בגלל הקונסטרוקציות בבגדים ויוז'י יאמאמוטו היפני בגלל הגאונות שלו.

אם לא הייתי מעצב אופנה, הייתי רוצה להיות:
אדריכל. זה די ברור לי. אני אוהב קונסטרוקציה וצורות גיאומטריות. אני חושב שזה בא לידי ביטוי גם בעיצוב שלי, אני אוהב לבנות את הגזרות של הבגדים על הגוף, ורק הלובשת מרגישה עד כמה הם בנויים היטב.

מקורות השפעה:
ההתבוננות שלי לא באה מעולם האופנה. קו ברור ונקי, גוש של צבע, צורות ראשוניות, אלו הם תמיד מקורות ההשראה הטבעיים שלי. תוך כדי תכנון הדגמים החדשים בכל עונה, אני תמיד חוזר לרעיון הבסיסי הזה, שוב ושוב.

מי הייתי רוצה לראות לבושה בבגדים שלי:
פנלופה קרוז. היא תמיד מושלמת. מצד אחד רכה ופתיינית, ומצד שני תמיד מאד חזקה. המתח הזה הוא נפלא.

מה המוטו שלי לחיים ומה המוטו שלי בעסקים:
"משהו לעשות, מישהו לאהוב ומשהו לצפות לו".
מישהו חכם אמר את זה לפני הרבה שנים, ואני מוצא שזהו מקור של עשייה רבה ואושר. זה נכון גם לעסקים וגם לחיים בכלל.

אני עצמי לובשבגדים של:
קצת של עצמי (שאני מעצב ותופרים לי במיוחד), מעט מעצבים אירופאים, והרבה ג'ינס בגזרות לא שגרתיות.

בגד שלא אעשה לעולם, או סגנון עיצוב שלא אעצב לעולם:
אני לא אוהב בגדים מקושקשים עם הרבה עיטורים. זה לצערי נפוץ מידי אצל המעצבות בארץ. אני לא מתחבר לזה, ותמיד זה נראה לי כמו עיצוב של תופרת בית ולא של מעצב/ת  בוגר/ת.

מה אני מאחל לעצמי:
שהבאר של הרעיונות לעולם לא תתייבש.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...