מיישר הבננות
הסוד הגדול של הר הכרמל הוא הגן של אברהם, או בשמו השני: בוסתן הכרמל. מאחורי שעריו מחכים פירות אקזוטיים, החל בפרי האמברלה שממנו מכינים עמבה, דרך עץ השוקולד, וכלה בבננות אדומות וכחולות
הארכיאולוגים סבורים
אברהם חסידים הוא "האב" המאושר של הגן. חסידים, חבר קיבוץ מעגן מיכאל, הקים את הגן הקסום בעבודה קשה, בסבלנות ובהרבה אהבה. תוצאת עבודתו: כמעט 120 זנים שונים של עצים ושיחים הובאו לכאן ממקומות רחוקים והעמיקו שורשים באדמה המקומית.
חסידים, יליד בגדד, עלה לארץ בשנת ,1951 משפחתו עשתה את דרכה ישירות למעברה. הוא עצמו נשלח במסגרת עליית הנוער לקיבוץ מעגן מיכאל. בבחרותו, בגלל מצוקות בבית הוריו עזב את הקיבוץ, וחזר אחרי כמה שנים כשהוא נשוי וחובק בן להמשיך את חייו כחבר קיבוץ. שנים רבות עסק חסידים בגידול בננות במטעי מעגן מיכאל, הדריך מגדלים בארץ, ותרם מהידע העשיר שרכש גם לגידול בננות בעולם. אך כל העת ליווה אותו תחביב: טיפוח צמחייה ייחודית, טרופית בחלקה.
גן אברהם המטופח נושק למצוק. זה מקום מוגן מפני רוחות מזרחיות חזקות, וחשוף לרוחות המערביות הממוזגות יותר. צלע ההר המגן יוצר תנאים אידיאליים למיני פירות הגדלים כאן. המקום גם משמש כגן מחקר ופיתוח של זנים מיוחדים. בחלקו הגבוה של הגן מתנוסס מבנה עץ יפה, עם מרפסת גדולה הפתוחה אל תצפית מרהיבה.
הנוף שנחשף מערבה משובץ בכתמים כחולים גדולים. אלה בריכות הדגים של מעגן מיכאל, וביניהן נמתחים גוונים ירוקים של מטעי הפרי. צמוד למבנה מתנופף דגל ישראל, והרוח משחקת בדגל ולפעמים מגלגלת אותו סביב המוט. כשחסידים מבחין בדגל המיטלטל הוא קוטע את השיחה, ולמרות גילו המתקדם מטפס בתוך שניות לראש התורן ופורס את הדגל שימשיך ויתנופף.
למעשה, חסידים מרגיש שהגן הזה הוא מרכז העולם. להמחשה, הוא נטע במקום עמוד, ובראשו חצים המראים את הכיוון ואת המרחק לבגדד, לקהיר ולמקומות אחרים בעולם. כך שאם תמיד רציתם לדעת כמה קילומטרים יש לצעוד מחוטם הכרמל ועד למרכז בגדד, זכיתם במידע מדויק.
חסידים לא יכול לשבת רגע בלי להראות את נפלאות "ילדיו," אותם פירות המבשילים על העצים. למשל, הבננות המקיפות את מבנה העץ וצבען תכלת ואדום, המכוסות ביריעת פלסטיק כסוף. הבננות מסודרות באשכול קטן מאלה שאנו מכירים, ו"מכופף הבננות" - כמאמר השיר - לא ביקר אצלן. הצבע אחר מהבננה שאנו מכירים וגם הטעם שונה ומתוק כדבש. אם רוצים טעם קצת שונה מקלפים, חותכים לריבועים קטנים ומבשלים. הבננה מתקשה בבישול והטעם הופך לטעמו של תפוח אדמה.
הבננה, מסביר חסידים בסבלנות, היא צמח עשבוני מופלא היודע לציית ולהעביר מינרלים וחומרי הזנה בירושה. לצמח אין עץ זכר, הפרי הנקבי מופיע ואחריו פרי קטנטן - הפרי הזכרי.
בהמשך הסיור בין שבילי הגן אנו פוגשים את פרי האמברלה, ממנו מכינים העיראקים את העמבה האמיתית. בימינו, בגלל קושי להשיג את פרי האמברלה, העמבה עשויה ממנגו שהוא פרי זול יותר וקל להשגה, אולי בשוק לווינסקי בתל אביב, טוען חסידים, אפשר להשיג את הפרי האמיתי להכנת עמבה.
לפתע נעלם חסידים, ובתוך רגע חוזר כשידיו אדומות "מדם." כשנרגענו מהחוויה הוא מסביר שזה הצבע האדום המופק מהקטמבילה, פרי שכשמועכים אותו הידיים מתמלאות בעסיס אדום זועק. המהדרין שרוצים ממש להרשים מתקשטים בכתמים אדומים רכים
הלאה. בהמשך אנו פוגשים את עץ הוומפי, ממשפחת ההדרים, שמשמש כוויאגרה טבעית אצל הסינים. הפירות שצורתם מזכירה אשכול ענבים עטופים בקליפת פרי מעט גסה. תוך הפרי טעים מאוד, שילוב של טעם ויעילות סינית. עצה קטנה נתרמת לנו: קחו פסיפלורה כדי להירגע ואת הוומפי לסקס מושלם.
את הנענע המשובלת (זו הגדלה סביב ברז המים) נוהגים המצרים לטחון, לפזר אותה מעל צלחת הפול הלוהט, ולאכול עם פיתה טרייה. בבוסתן גם גדל עץ הצימוקים היפני, הובניה מתוקה. להבדיל מצימוק רגיל, במקרה זה אוכלים את העוקץ המעובה ולא את הפרי. הטעם מוצלח ולא מוכר לחך הישראלי.
עץ שעועית הגלידה (Bean Ice Cream) מצטיין בפריחה שובבה ולבנה. הפרי נראה כתרמיל המזכיר במראהו את השעועית, והפרי שבתוך התרמיל מזכיר בטעמו את הגלידה. לעומתו, עץ השוקולד מאובזר בפירות ירוקים, וכשמקלפים את הקליפה הרכה מתגלה קרם חום סמיך, הנראה כמו שוקולד וגם טעים כמוהו.
אי אפשר להגיע לגן הקסום בלי לתאם מראש. חסידים, איש מעשה, אינו מתעסק בתיאומים לביקורים. את רשימת המבקרים מרכז סניף החברה להגנת הטבע בחדרה. קצת קשה, התור ארוך ונדרשת סבלנות. ההמתנה משתלמת. החברה להגנת הטבע סניף חדרה, 6249001-4
נא להמתין לטעינת התגובות
