בית בלב היער
אוכל נפלא, שירות מושלם, שלווה מוחלטת • במלון הבוטיק "הבית בגליל" מחכה לכם חופשה בסטנדרטים של חו"ל
לפני כשלוש או ארבע שנים, כבר קרטענו בדרך הזו בחברת עוד אנשים. סתם סיקרן אותנו לראות במה מדובר. מכל עבר נשמעו אז לחשושים על איזה ארמון, מיועד לעשירים בלבד בשל מחיריו הגבוהים, והוא סגור בפני מי שאינו נמנה עם רשימת האורחים.
זהו. היינו חייבים לראות. זו שיטת שיווק ידועה ומוצלחת. אומרים ללקוח שהמוצר שהוא מחפש אזל, או שהוא אינו ראוי ליהנות ממנו. לא ראוי? אנחנו נראה להם מי לא ראוי. אז נשלם יותר, העיקר שנשיג, וניכנס למועדון שלא רצה שנהיה חברים בו. במקרה ההוא זה לא הצליח. שער ברזל כבד חצץ בינינו לבין המאושרים שהצליחו להיכנס פנימה. אנחנו נותרנו בחוץ, מנסים לדמיין מה קורה בפנים.
בשלוש השנים שחלפו מאז השתנו דברים רבים. הזוג ממרכז הארץ, הוא רואה חשבון והיא מעצבת, שהחליטו להגשים חלום ולבנות את המלון, מכרו את המקום ליהודי דתי מברוקלין.
המכירה נעשתה כיוון שהעסק לא דפק כפי שתוכנן. הם השקיעו במקום הרבה מאוד כסף, הקימו מלון בסגנון שמזכיר טירה בספרד או בטוסקנה שבאיטליה, עם חללים גדולים ומקסימים, בריכת שחייה בלב החורש
תמורת כל הטוב הזה הם לקחו מהאורחים הרבה מאוד כסף. בזמנו, כשביררתי על אפשרות להתארח, ביקשו במלון 1,800 שקל ללילה באמצע השבוע. היו בטוחים שיש די אנשים בארץ שיקפצו על המציאה. לא היו.
אחר כך צריך לעשות חשבון שמרבית הצימרים ברמה של "הבית בגליל" עולים היום בסביבות 1,000 שקל ליום, לא כולל ארוחת ערב. אם תוסיפו את הסכום של ארוחה זוגית, ייצא לכם עוד 300-400 שקל, כך שזה כבר לא הבדל גדול. והתמורה, אוי התמורה.
בואו אספר לכם כיצד ביליתי את הבוקר היחיד שבו התעוררתי לקול ציוץ הציפורים. נתחיל בקרירות הנח עימה שקידמה את פניי, בשעות שבתל אביב יושבים על הראש 80 אחוזי לחות. בעיניים נפוחות-משהו משנת לילה נפלאה דידיתי אל הרחבה שליד החדר, התרווחתי על אחת הכורסאות בצל העצים, לא לפני שביקשתי מאחת העובדות שתכין לי קפה שחור וחזק.
כמו כל העובדים במקום היא נתנה לי את ההרגשה שאין שמחה ממנה לספק לי את השירות. מעולם לא נתקלתי בארץ במלון שבו השירות של כל העובדים, בלי יוצא מהכלל, מגיע לרמה הזו. האדיבות, המהירות והנעימות. מישהו מנהל שם את הדברים כמו שצריך.
דקה וחצי אחרי שהזמנתי, הגיע הקפה שכלול גם הוא במחיר. אפשר להזמין קפה ותה חופשי כל הזמן בלי להיות מחויב. כך, דרך אגב, גם כל השתייה הקלה במיני בר (לא של טלנסקי) בחדר. עם הקפה גם הגישו לי את העיתונים שזה עתה הגיעו, והפצירו בי לא להתבייש לבקש ככל העולה על רוחי.
אבל מה אני צריכה יותר מזה? מסביב דממה מבורכת. עצי האורן נעו קלות ברוח הבוקר הנעימה, קרני שמש חדרו בין הצמרות, כוס הקפה הראשונה נגמרה, ומיד הגיעה השנייה. אחרי שעה של מדיטציה שכזו נכנסתי לבריכה הסמוכה, לשחיית בוקר של שעה.
רעננה כמו אחרי חופשה של שבועיים, נכנסתי בצעדים עליזים אל המסעדה היפהפייה. הנוף המרהיב עטף אותי גם שם. לבד מהחורשה, גם גינה של עשבי תיבול ופרחים. שוח לחן ארוחת הבוקר היה הפתעה גדולה. יופיו עמד ביחס ישיר לדברים שהוגשו עליו. לבד ממבחר גבינות וירקות חתוכים בצבעים מרהיבים, גם היו שם מיני מאפים ממולאים כל טוב, חמים, טריים, נימוחים. ואפילו בוריקה, אותם עלי סיגר שעליהם שפכו ביצה, והכניסו לטיגון בשמן עמוק, ולכו תתאפקו לא לקחת חמישה.
אחר כך יצאנו אל אחת הפינות שבין העצים, אחד העובדים הביא לנו קנקן מים קרים עם חתיכות לימון, מוזיקה נפלאה ריחפה באוויר, עיתונים נפתחו ונסגרו, ספר טוב נקרא בשקיקה, שתי כוסות תה צמחים התקבלו בברכה, שעת צהריים הגיעה, החגיגה נגמרה.
אולי בשנה הבאה, נקפוץ לכאן ללילה נוסף, ננצל גם את טיפולי הספא, נהנה שוב מארוחת הערב, נשב בשעת לילה ליד הבריכה, נספור כוכבים, נניח את הראש על קצה הכיסא, נעצום עיניים ונשתוק. כי מה כבר יש להגיד?
הבית בגליל. חצור הגלילית יער ביריה. 04-6808200
נא להמתין לטעינת התגובות
