זהירות, שביר: כך תנקו את הרך הנולד
אפילו במשקל 3 ק"ג, תינוקות הם יצורים זעירים ופגיעים: לא כדאי לתחוב מקלונים לאוזניים או לאף שלהם, ואת המדחום מומלץ לשמן לפני השימוש. הוראות הפעלה
לפניכם מקבץ עצות שיסייעו בידיכם לטפל באיברים הקטנטנים האלה כדי לשמור על ההיגיינה שלהם, כפי שמסבירה אינה אהרונוביץ-קומץ, האחראית על תחנות אם וילד במנהלת חפר של "שירותי בריאות כללית".
לא מנקים אף פעם - וזה נכון לכל גיל. חשוב מאוד להימנע מהחדרת חפצים פנימה כגון קיסמי אוזניים ודומיהם. תפקידה של השעווה הוא למנוע כניסה של גופים זרים לאוזן וקיומה לא מפריע לתינוק, לא גורם לדלקות ולא משפיע על השמיעה.
על פי רוב
בחודשים הראשונים לחייו תינוק לא יודע לקנח את האף ומתקשה לנשום דרך הפה. קיימות בשוק משאבות לקינוח האף אך לדברי אהרונוביץ-קומץ, אין להשתמש בהן לפני גיל שלושה חודשים. נזלת חיצונית אפשר לנגב בעדינות עם חיתול או מגבון - אין לתחוב פנימה לתוך האף קיסמים למיניהם. הטיפול המועדף והיעיל באף סתום הוא מי מלח כי הם מרככים את הנזלת.
ניתן אומנם להכין את התערובת בבית - כפית מלח לכוס מים - ואולם, מאחר שבבית יש כל מיני סוגי כוסות וכל מיני סוגי כפיות, המינון הביתי עלול לחרוג מהמותר או להיות לא אפקטיבי. לכן ההמלצה היא לקנות מי מלח בצורת תרסיס או טיפות בבתי המרקחת.
כדאי לתת עדיפות לתרסיסים כי ניתן להשתמש בהם כשהתינוק נמצא במצב של ישיבה בסלקל. החדרת טיפות לעומת זאת (אחת-שתיים) לתוך הנחיריים מחייבת שכיבה עם ראש אחורנית שהוא מצב פחות נוח לטיפול. לאחר החדרת מי המלח באחד הנחיריים אפשר לסגור בעדינות נחיר אחד ולעסות בעדינות את הנחיר השני, בתנועות כלפי מטה, ולהפך, כדי לסייע לנזלת לצאת.
הטבור נושר בדרך כלל בין היום העשירי ליום ה-14 לאחר הלידה. עד אז יש לנקות ולחטא את המקום שלוש פעמים ביום בעזרת צמר גפן ספוג במעט אלכוהול 70%. אומנם הדיעות חלוקות לגבי יעילות האלכוהול - זה מכבר התפרסם מחקר, במגזין האמריקני למיילדות וגינקולוגיה, שמצא כי לאלכוהול אין יתרונות וכי טבור שאינו מטופל באלכוהול נושר יומיים שלושה לפני טבור המטופל באלכוהול - אבל בארץ ההנחיה היא לטפל באלכוהול.
בתחילה הניקוי והחיטוי צריכים להיעשות רק מחוץ לטבור ולאחר שלושה-ארבעה ימים אפשר בנוסף גם לטבול קיסם באלכוהול ולחדור מעט פנימה ובעדינות לנקות מתחת לגלד. האלכוהול אומנם קצת קר אבל הגלד לא כואב. חשוב לייבש את המקום ולהשאיר אותו פתוח ללא חבישה או פלסטרים. מומלץ לקפל מעט את הטיטול כלפי מטה כדי לאפשר זרימת אוויר ולמנוע חיכוך, ואין צורך להימנע מרחצה באמבטיה.
לעתים, כשהטבור מתחיל להתנתק, יש סימני דם. אם מדובר בנקודה אחת או שתיים, אין כל חשש וצריך להמשיך ולחטא את המקום בעזרת אלכוהול. אם הדימום מעט כבד יותר מומלץ להתייעץ עם אחות טיפת חלב.
לאחר נשירת הטבור, עדיין נשארת שכבה שטרם הגלידה (נראית כמו רירית צהובה) ורבים טועים לחשוב שהיא מוגלתית - אך אין זה כך. יש להמשיך לנקות ולחטא בעזרת אלכוהול שלוש פעמים ביום עד שהקיסם יוצא נקי ללא הפרשה. לאחר הנשירה ייתכן דימום קל. שוב, אין צורך להיבהל, חשוב רק לוודא שמדובר בדימום מינורי ושאין סימני דלקת באזור, כגון אודם מסביב לטבור, סימני כאב בזמן שנוגעים במקום והפרשה נוזלית צהובה (השונה מההפרשה הרגילה) ובעלת ריח לא נעים.
לפני קיום טקס הברית מומלץ למרוח משחת "אמלה" (Emla) כדי לאלחש את המקום הרגיש. יום לאחר הברית, כשהתחבושת מוסרת על ידי המוהל או נופלת לבד, יש הממליצים למרוח את המקום בשמן תינוקות או שמן פראפין. רופאים ממליצים למרוח אותו שלוש פעמים ביום במשחה בשם Vitamorphen, שאינה אנטיביוטית אך בעלת תכונות אנטי פטרייתיות במינון נמוך.
לא נהוג לרחוץ את התינוק ביום הברית אלא לאחר נפילת/הסרת התחבושת. חשוב מאוד לוודא שהתינוק נותן שתן ושעל אף שהאזור מעט נפוח, לא מתפתחים סימני דלקת בדמות דימום, הפרשה, אודם ונפיחות.
כמו למבוגרים גם לקטנים יש הפרשה מהעיניים. בעבר היה נהוג לנקות את העיניים בעזרת צמר גפן טבול בתה או בחלב אם. היום מומלץ לעשות זאת בעזרת מגבונים סטריליים לניקוי העיניים, המוצעים על ידי מספר חברות ומיועדים לתינוקות מגיל אפס.
הניקוי צריך להיעשות מהזווית החיצונית כלפי פנים העין ויש להשתמש במגבון נפרד לכל עין. הניקוי מומלץ רק כשיש הפרשה. אם אין, די בשטיפת פניו של הפעוט במים. אם מדובר בהפרשה מרובה או בעפעפיים דבוקים, מומלץ לפנות לרופא, שכן פעמים רבות תינוקות סובלים מסתימה בתעלות הדמע, ותופעה זו עלולה לגרום לדלקות עיניים.
יש הגורסים שאסור לגזור ציפורניים במשך חודש עד 40 יום לאחר הלידה. מכל מקום, חשוב לדעת כי הציפורניים של הקטנטנים האלה דקיקות מאוד וכי בשלב הראשון הן דבוקות לעור. לכן לעולם אל תשתמשו במספריים או בקוצצי ציפורניים שלכם, אלא במספריים מיוחדים לתינוקות בעלי קצוות מעוגלים שאינם פוצעים. לעולם גם אל תנסו לקלף את הציפורן או לכסוס אותה בשיניים שלכם. אם הציפורניים ארוכות ולא דבוקות לעור, אפשר לגזוז אותן בעדינות.
איך? החזיקו את כף היד של התינוק בכף היד שלכם ובודדו בכל פעם אצבע אחרת. מומלץ לעשות זאת כשהתינוק ישן. אם הציפורניים דבוקות לעור ובכל זאת ארוכות, פנו לאחות טיפת חלב שתשמח לסייע לכם.
ניתן למצוא כיום מודדי חום לאוזן או למצח, שהם נוחים יותר לשימוש. אם בכל זאת אתם מעדיפים למדוד בטוסיק, רצוי שתעשו זאת כשהתינוק ישן. חשוב לשמן מעט את קצה המדחום בשמן פראפין או שמן תינוקות ולתחוב רק את קצהו.
איך? משכיבים את התינוק על הגב ומרימים את רגליו בעזרת יד אחת כך, כשפתח הטוסיק נמצא מול עיניכם. אפשרות נוספת היא להשכיב את התינוק על הצד ולפתוח את כריות הטוסיק כדי לוודא שמכניסים את קצה מד החום למקום הנכון. הביאו בחשבון שלעתים, לאחר מדידת חום בטוסיק, יש לתינוק פעולת מעיים. אז דאגו שיהיה לכם חיתול בהיכון.
1. אם פתחתם את החיתול וגיליתם שהקטנצ'יק מרוח בקאקי, עזבו את המגבונים ורחצו אותו בכיור תחת ברז מים זורמים עם סבון. שימו לב במיוחד לשקע/חריץ שמעל הטוסיק. הרבה פעמים כשאנחנו מחליפים טיטול אנחנו לא בודקים את החריץ, וחשוב לוודא שגם הוא נקי.
2. את האזור שבא במגע עם החיתול יש למרוח בשכבה דקה של משחה. שכבה עבה אינה מאפשרת לעור לנשום.
3. עד גיל חודש לא מומלץ להשתמש בשמן תינוקות או קרם גוף (גם אם מופיע יובש בעור) כדי לאפשר לבלוטות השומן בגוף לעשות את עבודתן.
נא להמתין לטעינת התגובות
