ראשי » סגנון ופנאי » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

בני ההיג'רה: הסריסים האחרונים

הם נחטפים בנעוריהם, משקים אותם בחלב ובאופיום ומסרסים אותם בניגוד לרצונם. בני ההיג'רה נודדים ברחבי ההודו בבגדי נשים ומתפרנסים מהאנשים שמפחדים שברשותם כוחות מיוחדים. ארנון קרניאל

בעולם העתיק, תופעת הסריסים היתה נפוצה למדי בחצרות מלוכה, שם שירתו הן את המלכים והן את בנות זוגם. במזרח התיכון ידוע כי סריסים היו נפוצים בחצרות האימפריה האשורית ובקרב חצרות הפרעונים במצרים, ואילו במזרח הרחוק סין היוותה מוקד פעילות חשוב עם למעלה משבעים אלף סריסים שחיו ופעלו בארמון המלכותי של שושלת מינג בנקודת זמן אחת. באירופה, ובמיוחד באיטליה, היתה אפילו מסורת של סירוס נערי מקהלה צעירים על מנת לשמור על קולם הגבוה. טקס הסירוס שימש לעיתים גם למטרות דתיות, וידוע על כת רוסית בשם סקופצי שדגלה בסירוס עצמי של חבריה. במאה העשרים תופעת הסריסים חלפה לה מהעולם כמעט לגמרי, מלבד במדינה אחת – הודו.

אף אחד לא יודע כמה סריסים בדיוק חיים כיום בהודו, אולם ההערכות נעות בין מאות אלפים ועד למיליון. קהילת הסריסים בהודו מכונה היג'רה והיא שואבת את שורשיה מאחד מסיפורי האפוס ההודיים העתיקים, הראמאיאנה. בסיפור, ראמה מגורש מהעיר לחיי גלות ביער ובדרכו החוצה הוא פונה למאמיניו ומבקש מכל "הגברים והנשים" לחזור לעיר ולא לבוא אחריו. מכיוון שהם מרגישים שהאיסור אינו חל עליהם ממשיכים בני ההיג'רה ללוות את ראמה אל תוך היער ומתוך הכרת תודה למסירות שלהם הוא מעניק להם כוחות מיוחדים המאפשרים להם להעניק ברכות באירועים מיוחדים כדוגמת חתונות ולידות.

גם באפוס המהבהראטה העתיק ישנו סיפור על ארוואן, בנו של ארג'ונה, אשר מציע להקריב את עצמו לאלת המוות קאלי. התנאי היחיד שהוא מציב הוא דרישה להתחתן עם אישה לפני מותו. לאחר שמסתבר שאף בחורה לא מוכנה להתחתן עם גבר שעומד למות, האל קרישנה בכבודו ובעצמו עוטה דמות של אישה ומתחתן איתו. אפילו בקאמה סוטרה ניתן למצוא אזכורים לאנשים בני "המין השלישי" הלבושים לעתים בבגדי גברים ולעתים בבגדי נשים והנחיות כיצד לקיים עמם יחסי מין.

קהילת היג'רה ההודית מחולקת לשבעה "בתים" מרכזיים המחולקים בתוך עצמם לעוד אלפי קהילות משנה. מכיוון שבמארג החברתי ההודי ההיג'רה נמצאים בתחתית הסולם, מספר דרגות נמוך יותר אפילו מכת ה"אסורים במגע", הקהילות בהן הם חיים מספקות להם חום והגנה שהם אינם יכולים למצוא באף מקום אחר. מעבר לכך שרובם עברו סירוס, מרבית ההיג'רה מתלבשים ומתאפרים בצורה נשית וקל לזהותם מכיוון שהם נוטים להתגודד בחבורות ולפצוח בשירה וריקודים.

כדי לשרוד ברחובות הודו חלקם נאלצים לעבוד בזנות, וחלקם לקבץ נדבות, אולם רובם שורדים הודות לפחד העמוק הקיים מפניהם בקרב הציבור הרחב. פחד זה נובע חלקית מרתיעה טבעית מן האחר, ובמיוחד מהאחר מינית בחברה מסורתית כמו החברה ההודית, אולם חלק גדול מהרתיעה שבני ההיג'רה מעוררים נובעת מהאמונה שברשותם אכן כוחות מיוחדים המאפשרים להם לברך או לקלל אנשים בהתאם לרצונם.

בהתאם למסורת הראמאיאנה, שני האירועים שבני ההיג'רה מקפידים לפקוד בכל הזדמנות הם טקסי לידה וחתונות. לקהילות ההיג'רה רשת ענפה של העברת מידע, וברגע שנודע להם על הולדת תינוק הם ממהרים לפקוד את בית התינוק תוך שהם פוצחים בשירה וריקודים שלא נפסקים עד שאמו של התינוק נעתרת ומרשה להם להיכנס פנימה ולברך את התינוק תמורת סכום נאה של כסף. נוכחותם של ההיג'רה מקובלת במיוחד בלידה של בנים זכרים מכיוון שעל פי האמונה בנוכחותם הם "שואבים" כל נטייה הומוסקסואלית אפשרית מהרך הנולד. גם לחתונות הם מגיעים ללא הזמנה ויוצרים מהומת אלוהים בשירה ובריקודים עד שהחתן המבוהל ממהר לשלם להם על מנת שיסתלקו מהמקום. בשנים האחרונות ההיג'רה אף גילו שהם יכולים לסחוט דמי חסות מבעלי עסקים מבוהלים אשר ממהרים לשלם להם על מנת שלא יעמדו ליד פתח בית העסק ובכך יבריחו את כל הקונים.

על אף לבושם הצבעוני וקולות השירה והריקודים, הסיפור של בני ההיג'רה הוא בסופו של דבר סיפור עצוב. על פי פרסומי ארגון חברתי שהוקם באמצע שנות השמונים על מנת להגן על זכויותיהם, רוב בני הקהילה כמובן לא נולדו בה או בחרו בדרך חיים של סריסים אלא הם קורבנות של תעשיה שלמה אשר נועדה להעשיר מספר מצומצם של מנהיגי קהילה או גורואים. על פי הנטען, בכל שנה נחטפים ברחבי הודו מספר רב של בני נוער, חלקם חסרי בית, חלקם נשואים, ובניגוד לרצונם נגררים למקומות מבודדים בהם הם מושקים במשך יומיים שלמים בתערובת של חלב ואופיום. לאחר יומיים, בשעות הבוקר המוקדמות של היום השלישי, הם מוחזקים על ידי חמישה או שישה סריסים בוגרים וחבל דק נקשר מסביב לאיבר מינם על מנת לעצור את זרימת הדם. לאחר מכן, במכה אחת של סכין, הם עוברים את תהליך הסירוס, ואיברי מינם נקברים באדמה.

כדי להבטיח שהפצע לא ייסגר מחדש, מוחדרת לתוכו פיסה של עץ חלול למשך יומיים נוספים. כל התהליך הנורא הזה מתרחש ללא הרדמה כלשהי, ועל פי חלק מההערכות, לפחות שלושה מכל ארבעה קורבנות לא שורדים אותו. אלו שכן שורדים נותרים פצועים ומצולקים, פיזית ונפשית, ומכיוון שלא קיימת עבורם כל רשת תמיכה חברתית, או אף חוקית, הם מוצאים את עצמם תלויים בחסדי אלו שפגעו בהם. כך הם מעבירים את חייהם תוך שהם מרוויחים כסף עבור הגורו שלהם, עד שהם נהיים זקנים מכדי לתרום, ואז נזרקים לרחוב למות.

ואם זה לא מספיק, בני ההיג'רה סובלים מאפליה מתמשכת על סמך העובדה כי החוק ההודי מכיר רק בקיומם של שני מינים, זכר ונקבה. כך לדוגמא הם אינם זכאים להתחתן, לשאת דרכון או להוציא רשיון נהיגה. הם גם אינם זכאים לדמי אבטלה או להטבות בריאות. לעתים אף נמנעים מהם מקומות ישיבה באוטובוס וברכבת. מעט מאוד בעלי עסקים מוכנים להעסיק אותם, מה שדוחק אותם פעמים רבות אל תעשיית המין, אשר גם בה הם נחשבים נחותים ביותר. אחוז ההידבקות אצלם בנגיף האיידס הוא מן הגבוהים בתת היבשת.

למרבה המזל בשנים האחרונות חל שיפור קל במצבם של בני ההיג'רה והמודעות לסבלם הולכת וגוברת. חלק גדול מהשיפור במצבם נובע מפעילותם של מספר ארגונים חברתיים ששמו לעצמם למטרה לקדם את מעמדם של בני ההיג'רה בחברה ההודית. בעקבות זאת מספר בני היג'רה נבחרו למשרות פוליטיות, אם כי אחד מבני הקהילה, אשר נבחר לתפקיד ראש העיר הצפונית גוראקפור (עיר מאובקת המוכרת היטב לכל מטייל ישראלי העושה את דרכו לנפאל דרך היבשה) נאלץ לוותר על תפקידו מכיוון שבית המשפט ההודי קבע שעל פי לשון החוק תפקיד ראש העיר שמור לאישה.

בנוסף, בשנים האחרונות החלו להיערך מספר רב של תחרויות מלכת יופי בקרב ההיג'רה ותחרויות אלו זוכות להרבה התעניינות ציבורית ואף לאהדה. בכל שנה אף נערך פסטיבל מיוחד של בני היג'רה במדינת טאמיל נאדו שמושך אליו המונים. במסגרת הפסטיבל נערך שיחזור של הסיפור המיתולוגי על ארוואן המוכן להקריב את עצמו לאלה קאלי ובני הקהילה עורכים טקס חתונה מדומה בינו לבין דמותו הנשית של קרישנה. כעת נותר רק לקוות כי מגמת השיפור היחסי במעמדם תימשך ותעמיק בשנים הקרובות וכי לא ירחק היום בו הם יזכו למקומם הראוי בחברה ההודית.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...