עושים סצינה: יש אופנה ישראלית
אחרי עשרות שנים של תעייה צומח בישראל דור חדש של מעצבים צעירים שמשתמש במגבלות הטמונות בשוק המקומי וממנף אותן לכדי אמירה אישית וייחודית
התוצאה - אוסף קיצי של פריטים מובחרים אחד אחד, המצטרפים לכדי אמירה סגנונית ברורה, נינוחה ומטופלת היטב, ומספקים חוויית הצטיידות מלהיבה ופרקטית כאחת. גישתה האופטימית של בראון לעיצוב אופנה מייצגת דור חדש ומוצלח של מעצבים צעירים שהוכשרו כראוי במוסדות העיצוב המקומיים.
לבד מהקניה נאותה של כישורים טכניים, נבחנת תוכנית הכשרה בהצלחתה להטמיע בתלמידיה היכרות מעמיקה עם המסורת וההיסטוריה של התחום וביכולתה לסייע להם להסתגל כהלכה לפער המתקיים בין המציאות לפנטזיה.
הפער הזה, שרוחשים בו המתח היצירתי וההכרח הקדחתני למצוא פשרות הולמות, הינו חלק בלתי נפרד מעיצוב למטרות מסחריות והוא מקבל משנה תוקף בסצינת האופנה הישראלית. זו, מטבע היותה ממוקמת בפריפריה בהשוואה לזירה הבינלאומית, לכודה בקונפליקט עצבני למדי בין שאיפות אמנותיות למגבלות השוק וחומרי הגלם.
כדי להתפרנס מאופנה ולשמור על אינטגריטי, חייב מעצב ישראלי ללמוד את אמנות הוויתור וההתמקדות (כלומר, לאתר ולחדד את ייחודו). שרה בראון פועלת במגרש צפוף יחסית, המאופיין כפונה אל ציבור לקוחות עירוני, תל אביבי באופיו, שמעמיד דרישות אשר לא תמיד מתיישבות יחדיו.
לעיתים קרובות דרישות הקהל הללו מונעות מסנוביות, אילוצי תקציב ושקיקה לטפח דימוי עצמי נחשק, ומוצאות ביטוי בהתעקשות על חזות עדכנית, אהדה לקלסיקה של פריטי מפתח במלתחה הבסיסית, אי נחת מהאופי ההמוני של תוצרים הנפלטים מהסרט הנע של רשתות האופנה והתביעה לסטנדרטים גבוהים שעלולה להתנגש בציפייה לתמחור סביר.
המשותף לדור המעצבים שצמח פה אחרי עשורים של התברברות, הוא הנאמנות לעיקרון של הפיכת המגבלות ליתרונות. בתנאים של שוק המוצף בהיצע זול, אשר שוחר טרנדים מתחלפים, שמתמקד בקליינטורה צעירה ובחיבה בלתי נשלטת לגימיקים, התפתחה פה בשנים האחרונות גישה חדשה של התמקדות, שמתפקדת כאופוזיציה לטעם המקומי השליט הדוגל בגישת ה"יאללה תעמיסי ותתעלמי ממה שמנסה לספר לך הראי".
תוך סירוב להתיילד, להתחנחן ולקלוע לכל גחמה וכיס, מצליח מספר לא מבוטל של מעצבים שעסקיהם שרדו ולא בכדי את תקופת ההרצה, להחדיר בשקדנות להוויה המקומית מראה נשי ישראלי אחר, שונה בתכלית מזה שהתקבע פה על ידי קודמיהם שיצאו לשוק בתחילת שנות ה-90. ההקפדה על איכות והחתירה
זכות הקיום של מעצבי הבגדים שפועלים מתוך חנויות בוטיק בודדות וממוקמים בין הרשתות הגדולות למעצבי האופנה היוקרתיים, מתבססת על כישרונם לבטא ולצקת את אישיותם. אולם לעיתים לא די באישיות עיצובית מיוחדת ובאמונה בעצמך על מנת להביא את הסחורה שגם תשכנע.
אויבו הגדול של המעצב המבשיל הוא הצורך להפגין את האמירה שלו מבלי להתחשב בחומרי הגלם, יכולות הביצוע המתפתחות וחוסר הניסיון. או במילים אחרות, לא מספיק לגזור בזיג זג ולהשאיר סיומות פרומות כדי להשיג לעצמך מוניטין של מעצב מרדני ומגניב א-לה מרטין מרג'יאלה.
לפעמים הרצון למשוך תשומת לב ולמצוא חן בא על חשבון הכישרון להתמקד במה שיש לך באמת להציע. ישנם מעצבים ישראלים מדור הביניים, שמריצים קריירה מפוארת המבוססת על שמרנות והיצמדות למה שכבר הוכיח את עצמו במאזני רואה החשבון; וישנם הרבה יותר מדי מעצבים שמתעקשים להמציא את עצמם ואת האופנה מחדש בתואנה של מזג הרפתקני.
על רקע הצרמוניה הזאת, שאופיינית לסצינות אופנה רוחשות עד גועשות, בולטות אותן מעצבות שהשכילו להבהיר ולזקק את הסגנון שלהן. למשל, השילוב של רוקנרול קיבוצניקי זוהר-מחוספס שעושה רוני בר, הקלסה הנזירית של נופר גלפז, הנעריות המתוקה-מרושלת-קמעה של מאיה בש, האינטואיטיביות הכובשת של קרן זרקה (ל"אנה K"), הליריות הקשוחה של קארין אביעז (ל"קארין A"), הקוקטיות המלנכולית של לולו ליאם (ל"בנות") וכמובן , השיק הסקסי, הנקי והנינוח שמזוהה עם שרה בראון.
לכל המעצבות הללו יש סיפור לספר. סיפור על ניגודים וקונפליקטים. על חיבורים שאופייניים לרוח התל אביבית. הן משתעשעות בערבובים של זהויות, התייחסויות ואסוציאציות שמתכתבות עם קורות החיים והמציאות היומיומית. מהסיפורים הללו מבצבצת כמיהה לא להידמות ולחקות, כי אם להשתלב בקונטקסט אופנתי רחב ותרבותי יותר. בפועל יוצרת כל אחת מהן את הבגדים שהיו מתאימים לה ולחברותיה ולא מתאמצת לחשוב מה היתה רוצה ללבוש מישהי שהיא אינה מכירה.
ההצטמצמות הזאת למה שאתה באמת מאמין בו, במקום לנסות לספק את מגוון הצרכים של נשים בחתך מקסימלי של גילאים, מידות ואורחות חיים, מביאה אותן לחקור ולפתח קונספט אישי במובן הנעים והצנוע.
בעזרת הקטלוגים, תצלומי יחסי הציבור, עיצוב החנויות והפריטים המשלימים, מתגבש הקונספט הזה לאמירה צלולה וכובשת על אודות האופנה הישראלית. עם סצינה מקומית שהולכת ונגדשת במעצבי נעליים מוצלחים ביותר, צלמי אופנה הורסים ותשובות מקומיות מוחצות כאפרת גוש ומלאני פרס לנבחרת ה"איט גירלז" שבניכר, ממש נעים להודות שקמה קונקורנציה למסעות הקניות בחו"ל.
נא להמתין לטעינת התגובות
