ראשי » סגנון ופנאי » אוכל

צ'או במבינו: פרידה מ"קרב סכינים"

לכבוד החופש הגדול, איתמר, בוגר כתה א' מסביר מה זה 'צילחות' ואיך התוכנית "קרב סכינים" אחראית על אוצר המילים המתהווה שלנו. חוויות טעימות מחופש גדול

  איתמר, בני הבכור, סיים כיתה א' לפני יומיים. לרגל המאורע, הצענו לו ביום הראשון לחופש הגדול, לעשות מה שהוא רוצה. אפשר הכל.
'אני רוצה לעשות מנה מדהימה, שתהיה צילחות מטורף'. הוא פסק. (מי שחושב ש"צילחות" היא טעות בהגהה, רק צריך להמשיך ולקרוא)

יצאתי לקצב, להביא 200 גרם סינטה פרוסה דק ודפוקה בפטיש שניצלים לעובי של  נייר, לירקן להביא בצל ירוק ולמעדניה להביא רוטב טריאקי.

המטרה: גלילות סינטה במילוי בצל ירוק ברוטב טריאקי, מתכון של חיים כהן. על הצלחת ה"מצולחתת" נחו ליד גלילות הסינטה, קוביות הצ'יפס וכף רוטב טריאקי, יחד עם הכף עצמה. עלי בזיליקום ושני חלוקי נחל מהאוסף הענק של איתמר, שלאחרונה מתעניין גם בסלעים. כמובן, שטופים היטב.

למחרת, ערב חצי הגמר, הכין בני משאריות הסינטה בצק עלים ממולא בפסטו וסינטה. היה טעים 'בטירוף'.

איתמר, אומנם בן שבע וחצי, הוא תלמיד בית הספר לטבע שמתעניין בדגים, או כהגדרתו  איכטאולוגיה-תורת הדגים, ציפורים-אורניטולוגיה, גיאולוגיה ומה לא. אבל כששואלים אותו מה הוא הכי אוהב לעשות הוא אומר ששום דבר לא ממלא אותו אושר כמו בישול.

שאני מסתכל עליו מחזיק ביד את סכין השף המפחידה שלי, אני מאמין לו. לכאורה, הייתי אמור להיות מאושר באדם. יותר מעשור אחרי שפרשתי ממקצוע הטבחות, גיליתי שאני בכל זאת טבח. עובדה, הגנים, שלא הייתי משוכנע כלל שיש לי, עוברים הלאה.

מה אם כן עוצר בעדי מלקפוץ עד התקרה באושר, שאני נוכח, כי למרות מאמציי, אני מצליח להוות דוגמה לבני הבכור?  אולי זה שהוא רוצה לעשות "מנת צילחות מטורפת"?

קצת אחר כך, נדמה לי שאני מבין, כשאני יושב מתוח כולי מול חצי הגמר, כוסס ציפרוניים ורץ להשתין ולמלא שוב את כוס היין רק בפרסומות, כדי לא להפסיד אפילו שנייה מחצי הגמר.
גרמניה נגד טורקיה ?! הצחקתם אותי, נרדמתי בדקה ה-22. ספרד נגד רוסיה?!  נרדמתי בדקה ה-41. אלפרדו נגד סטפן!

"מי ניצח?" מתעניין איתמר בשש ועשרים בבוקר,כשהוא מתעורר. "סטפן", עניתי. "אבל הקרב היה צמוד ומדהים".
"מה הוא עשה לקינוח עם הברבוניות?" שואל איתמר בעודו מוחה את קורי השינה מעיניו.

קרב סכינים היא תוכנית נהדרת. מתח, דרמה, אקשן ואיך אפשר בלי, עודד מנשה. או כמו שאיתמר ואני מכנים אותו: עודד מנשק.

התכנית כל כך טובה שאפשר אפילו לסבול את שף פרנק אזולאי. שלא לדבר על רגעי החסד, כמו אתמול, בהם אנחנו זוכים בחיים כהן כשופט ונוכחים לדעת שהוא לא רק טבח בחסד עליון, אלא גם איש טלוויזיה אמיתי, ולא, הוא לא נולד כזה. כהן, בעליה של אחת מתוכניות הבישול הטובות בתבל (כן, יותר טובה אפילו מקרב סכינים. אבל אתם יודעים מה, לא בהרבה) ומקסים אמיתי, מתגלה גם כשופט מצטיין שמצליח להתנסח בבהירות כובשת לב אפילו שהוא מדבר על עדשים.

מהו סוד הקסם של קרב סכינים?
אי אפשר יהיה לפטור אותה רק בקלישאות כמו מתח, דרמה ואקשן. את זה יש גם בהשרדות, כוכב נולד וכל ריאלטי אחר, מבלי לגרוע כמובן מכבודן של אלה שגם הן מצוינות. כן, הפכתי למכור, כי כמו כל סם צריך רק לנסות פעם אחת. זה אפילו לא השילוב של כל

אלה עם אוכל, את זה יש גם ב'המטבח' המופרכת והמעליבה. אז מה, בכל זאת, מייחד את התוכנית הזו?

נדמה לי, שסוד הקסם של קרב סכינים נעוץ בעובדה שגם אם לא היית השף של יועזר בר יין לפני 13 שנים, כמוני, אפשר להרגיש את האוכל מבעד למסך. אגב, זה גם מאפיין את תוכניתו של חיים כהן, למרות שמדובר על תוכניות שונות לגמרי. נדמה כאילו הצופה לא רק רואה את האוכל, אלא יכול כמעט להריח אותו ואפילו לטעום. עודד מנשה לא מצליח להפריע, שזה כשלעצמו ממש הישג טלוויזיוני ממדרגה ראשונה.

ברגעים מסוימים מצליחות יצירותיהם, כן, זו המילה המתאימה, של סטפן ואלפרדו להזכיר אמנות מודרנית. נכון, אוכל זו אמנות שמחרבנים למחרת בבוקר. אז מה?! כבר היו אומנים שחרבנו, אשכרה, בגלריות.

את ההוכחה הפרטית שלי, אתם כבר מנחשים, אני מקבל מאיתמר בני שרוצה 'לצלחת' –מילה חדשה במילון שלנו שנולדה במטבח של קרב סכינים. יש מילה כזו באנגלית דרך אגב- plating. וכבר יש מי שחוקר את ה'פלייטינג' הישראלי וכותב עליו דוקטורט ולא אתפלא אם בעתיד הקרוב יכתוב מישהו גם דוקטורט על השפעת קרב סכינים על המטבח הישראלי החדש או משהו דומה.

מול המסך הקטן, והיום המסכים לא כל כך קטנים, למדנו איתמר ואני מה זה פאקו ג'ט: מין בלנדר לשנות ה-.2000, קיבלנו שיעור בהלכות המטבח המולקולרי בו מכינים רוטב מאדמה וכמובן ישבנו משתאים מול ה'צילחותים' של סטפן שהביא לארץ הקודש אבנים למכביר וגם אצטרובלים, עלים, פרחים, משטחי צפחה, והעלה את מנותיו לשמי הנצח של הטלוויזיה בעננת חנקן נוזלי.

ורק צביטה קטנה נשארה בלב למראהו של אלפרדו המאוכזב והמתוסכל שהתעקש לשמור על שפיות מבורכת והכין בחצי הגמר רביולי ממולא בברבוניה ברוטב עגבניות ולא פילה ברבוניה על חלוק נחל. הכין והפסיד.

לי נדמה שיש כאן קצת משחק מכור. סטפן הפך כבר לחצי ישראלי, ולא עזרו לו, לאלפרדו, כל צעקות ה"סבבה" ששחרר לחלל האולפן. סטפן רוצה לחזור לעוד עונה ואף אלפרדו לא יפריע לו, לעודד מנשה, לשף ירון ולשף רן בדרך אל קופת הרייטינג. אבל אולי אני סתם פארנואיד.

בבוקר, בדרך למשרד, מבטיח העיתון שמחולק לי חינם בחסות שלדון אלדסון מלחמה אטומית עוד הקיץ, במבצע. אז אתם יכולים לומר שאני אסקפיסט וטמבל שמתעסק עם "צילחותים" עכשיו במקום לדאוג לדברים האמיתיים. צודקים, אבל על החיים האמיתיים מופקד כאן אודי חמודי, חבר של שלדון מהעיתון, ואת הפרשנות להם יספק כבר האלוף אהרון זאבי פרקש או משהו כזה. צ'או אלפרדו, שימחת את איתמר מאד. תבוא עוד פעם.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...