רון בלב: היינות של עמק הרון
הכרמים לאורך נתיבו של נהר הרון מפיקים יינות שמתחרים בכל יין גדול בעולם, תוך שמירה על מורכבות, עומק ומסתורין. ויש גם טעם שקשה לתאר, מעין אגרוף פלדה בכפפות של משי
השילוב המוצלח כל כך של ענבי הקברנה סוביניון והמרלו (בתוספת קברנה פרנק ופטי ורדו) יוצר יין שהוא לא רק מורכב ואלגנטי, אלא קודם כל מפנק מאוד. בשלב השני לומדים חובבי היין להכיר את בורגון ויינותיה המאתגרים, אדומים מפינו נואר ולבנים משרדונה.
הם עוברים לאיטליה ומגלים את טוסקנה על יינות הקיאנטי והברונלו שלה שניהם מסאנג'ובזה ואפילו את אזור פיימונטה, עם הברולו והברברסקו שלו מענבי הנביולו. אבל רק לעתים רחוקות אתה שומע, לפחות בישראל, מישהו מהגג ומתרפק על יינות עמק הרון.
עמק הרון הוא אחד מאזורי היין המרתקים ביותר בצרפת ובעולם כולו. אם בבורדו ובבורגון אפשר איכשהו לדבר על יין אדום אחד ויין לבן אחד, על שלל גרסאותיהם כמובן שלא לדבר על חבל שמפיין שמייצר בעצם יין אחד, נפלא ואלוהי ככל שיהיה הרי בעמק הרון העניינים מורכבים הרבה יותר.
עמק הרון משתרע¬ כמתחייב משמו, לאורך נהר הרון שמתחיל את דרכו בשוויצריה, נשפך לצרפת באגם ז'נבה וזורם בה לאורך מחוזות רבים בחלקה הדרום מזרחי, מתחבר עם נהר הסאן ליד ליון וממשיך לזרום, כשנהרות רבים אחרים מתחברים אליו, עד שהוא מתפצל ליד ארל והופך לפטיט רון שנשפך לים התיכון ליד סנט מארי דה לה מאר, כ-800 ק"מ מהמקום שבו נבע.
אזור היין שמכונה הרון מחולק לשני אזורים, צפון הרון והרון הדרומי, ששניהם שוכנים בין ליון בצפון לאביניון בדרום. שאר הנתיב עובר באזורי יין אחרים כמו סבואה בצפון או פרובנס ולנגדוק רוסיון בדרום. שמות מפורסמים מאוד משבצים את הרון הצפוני והדרומי. ברון הדרומי נפגוש שמות כמו ג'יגונדה, טאבל (הרוזה הכי מפורסם של צרפת) ובעיקר את שאטונף דו פאפ הנפלא, שיזכה כאן ביום מן הימים להתייחסות מפורטת יותר.
מלבד שאטונף, עיקר תהילתו של הרון היא על חלקו הצפוני, שם אפשר למצוא יינות אגדיים כמו הקונדרייה הלבן שעשוי
יין הרמיטאז' טוב הוא פסגת הפסגות שאליהן מגיע ענב הסירה. הנה אמרנו את זה. אנחנו מדברים כאן על סירה, שאתם אולי מכירים אותו בתור שיראז, כמנהג האוסטרלים שאימצו אל חכם, בחוכמה רבה, את הענב השרירי הזה שיודע לחולל נפלאות באזורים חמים ומהגר בימים אלה גם לישראל.
טיין ל'הרמיטאז' (TAIN l'Hermitage) היה אזור יין מפורסם כבר בימי קדם' והיין שלו מוזכר אפילו אצל ההיסטוריון הרומאי פליני תחת השם טנגה (Tenga) גידול גפנים החל כאן כנראה עוד קודם, כבר בימי הפיניקים במאה ה-6 לפני הספירה.
גבעת הגרניט של הרמיטאז' מתנשאת מעל העיירה טיין. אגדות רבות סופרו על המקום. ג'יימס ג'ויס ידע לספר שסנט פטריק, פטרונם הקדוש של האירים, נח כאן בדרכו לאירלנד. סיפור אחר הוא על כומר נוצרי שנרדף על ידי הרומאים ומצא כאן מחסה כשכל מחסורו מסופק על ידי חיות בר. מכיוון שלא מצא מה לשתות שלח לו האל חבורת מלאכים שגידלה עבורו גפנים שהניבו יין בן לילה.
הסיפור המפורסם מכולם הוא על האביר הקדוש גספר דה סטרימברג, שנפצע כאן בקרב בשנת 1224ובנה על הגבעה בית תפילה קטן ונטע סביבו גפנים שיינן הפך למפורסם כל כך, עד שאיכרי הסביבה כיסו במהרה את כל שאר הגבעה בגפנים.
המלך לואי הצירף את יין ההרמיטאז' למרתפו המלכותי ב-1642 ומכאן והלאה לא פסקה תהילתו לגדול. בסוף המאה ה-18הוא החל לשמש גם שחקן חיזוק ביינות בורדו. הייננים שם חיזקו את היין שלהם בסירה העוצמתי של הרמיטאז', מנהג שנמשך כמעט עד סוף המאה ה-19.
יש עדויות על יינות הרמיטאז' ששרדו עשרות ואפילו מאות שנים כשהם במצב ראוי לשתייה ואף למעלה מזה. ההרמיטאז' מביא לשיא את ענב הסירה ואת אופיו המיוחד. סירה טוב הוא יין חזק מאוד, מלא כוח, אבל, וזה אבל גדול, סירה טוב מעמק הרון, ובייחוד הקוט רוטי וההרמיטאז', לא מוותר לרגע על מורכבות, עומק, תחכום ובעיקר מסתורין חמקמק.
אלה יינות מלאים, כבדים ועשירים, סמיכים מאוד וטאניים (עפיצים) בנעוריהם. בבגרותם הם שומרים על כוח עצום, שמלווה עכשיו באיזו בת טעם מאוד קשה לתיאור, מעין אגרוף פלדה בכפפת משי.
כששאול אברון פתח את יועזר בר יין היפואי שלו, מוסד שיחגוג את בר המצווה שלו בעוד כמה חודשים, הוא העלה על נס, בין השאר, את יינות בית שפוטייה (Chapoutier) מהעיירה טיין (Tain) שעל גדות נהר הרון בחבל הארדש. שאול, כמו שאול, ידע לספר סיפורים מרתקים ומצחיקים ששמע ממיסייה שפוטייה, תוך שהוא מהלל את יינותיו הנפלאים.
מקס שפוטייה ליווה בדרך כלל את סיפוריו בבקבוק הרמטיאז' או קוט רוטי מתוצרתו, אבל בינתיים הוא הלך לעולמו והעביר את הביזנס לשני בניו מרק, שניהל את הצד העסקי, ומישל, שניצח על ייצור היין.
מישל זה, כך אמר ואומר עדיין שאול, הפך את היין לאוסטרלי, מלא עוז ועזוז. שאול לא אהב את השינוי וזנח את החיבה שלו ליינות שפוטייה, כי סיפור טוב לחוד ויין טוב לחוד ושאול אף פעם לא נתן לסיפור טוב לבלבל אותו, לפחות לא בכל הנוגע ליין.
כך הפסידה מדינת ישראל, כנראה בלי שהיתה מודעת לכך באופן מיוחד, את השגריר הכי טוב של יינות שפוטייה בפרט ועמק הרון בכלל שהיה לה. שאול חזר ליינות בורגון האהובים עליו מכל וסחב אחריו, כדרכו בקודש, עדה שלמה של מעריצים ותלמידים.
ומה עם שפוטייה? בית שפוטייה נוסד בדיוק לפני 200 שנה, בשנת 1800 שאול יודע לספר שכל הגברים במשפחה מקבלים שם פרטי שמתחיל באות M כדי שיהיה אפשר להמשיך ולכתוב M.Chapoutier על הבקבוקים.
במרוצת השנים הפכו בית שפוטייה ובתי היין של ז'אבולה וגיגל לאחד מבתי היין הגדולים והמפורסמים לא רק של האזור אלא של צרפת ואולי גם העולם כולו. מישל שפוטייה הוא יינן מבריק ואיש בעל חזון מרחיק לכת.
מלבד העובדה שהוא משמר את המסורת עתיקת היומין של האזור, היין והמשפחה, מישל יוזם גם חידושים מרתקים, למשל, התוויות המפורסמות (בשנים האחרונות גם בכתב ברייל) והמעבר לחקלאות ביו-דינמית חקלאות ששואפת לפעול בהרמוניה עם היקום כולו, לא פחות, מתחשבת בתנועת גרמי השמים ומשתמשת בצמחים מסוימים כתרופות לגידוליה.
Hermitage Le Meal 2002 (מחיר:690 שקל בחברה הסקוטית במגרשי התערוכה הישנים) הוא סינגל ויניארד משנה "לא טובה", ולמרות זאת הוא מדגים עד כמה נפלא יכול להיות סירה גדול וכמה רחוקים היינות הישראליים והאוסטרליים, וגם האמריקאיים, ממה שיודעים לעשות בעמק הרון.
מלבד זאת, וזה הכי חשוב, הסינגל מוכיח כמה מרתק ונפלא יכול להיות יין גדול באמת, גם כש"קשה" לו.
נא להמתין לטעינת התגובות
