לא הולך לי בדייטים
גם לך? כנראה שהגיע הזמן לבדוק את הפוקוס של עצמך. יועצת הדייטינג מצליפה
רק בשביל שנתחיל מאותו עמוד, בואו נגדיר מה זה בדיוק "לא הולך לי בדייטים"?
היוצאים מהכלל היחידים הם מקרים שאי אפשר היה לצפות, כמו למשל, כשמישהי בדיוק פוגשת את האקס שלה אחרי הדייט איתך, או כשמישהו לוקה בתסמונת, שתופסת כעת תאוצה לא מועילה, של חוסר עניין להגיע ל"טוב", אלא ל"מרגש" בלבד. אבל חוץ ממקרים נדירים כאלה, דייט שהלך טוב יתבטא תמיד בדייט שני.
המוקשים שמהם צריך להימנע, כדי לא לפשל בדייטים, נמצאים בכל מקום. אבל הפעם בחרתי להתמקד ברוח הכללית שעשויה להתניע מעט את המפרשים שלכם, ואסתפק (ביותר) משלוש מלים: פוקוס, פוקוס, פוקוס.
כמובן, כבר היו דייטים שהצליחו למרות שאף אחד מבני הזוג לא היה מפוקס, אבל כזכור אנחנו כאן לא בשביל אלה שהולך להם בלי מאמץ, אלא בשביל אלה שצריכים איזה פוש קטן בכיוון הזה.
ומה זה פוקוס? פוקוס זו התחושה שאתה מודע. מודע לגמרי למה שעובר לך בראש, למה שקורה מסביב, לתגובות ולמעשים שלך, ולתגובות ולמעשים של הצד השני.
כי כשאין פוקוס אתם יוצאים מהדייט, חושבים שהוא היה מעולה, ולא מבינים למה זה לא ממשיך אחר כך. הפוקוס מוביל אותך להבנה של מה שאת או אתה עושים לא נכון.
עם לקוחותיי נמנה בחור אחד שלא זכה במספר רב של סנטימטרים. העניין הזה של הגובה מעורר בו כאב, למרות שזה טכנית ממש לא נורא: הרי נפוליאון עצמו היה בקושי מטר שישים, ובכלל, כולם יודעים שדברים טובים באים בחבילות קטנות. במקביל, הגבר הלא-גבוה שלנו הוא מאוד מתוחזק, דואג לטפח את עצמו, הולך לחדר כושר ומקפיד לאכול אוכל בריא.
לא מזמן הוא נפגש עם מישהי, שדווקא מאוד מצאה חן בעיניו.
בשלב הזה התחלתי לתחקר אותו כדי לברר מה בדיוק קרה שם. בהתחלה הוא סירב לשתף פעולה, ורק חזר על המנטרה לפיה כל הבחורות מפגרות ואיך יכול להיות שאחרי ערב כל כך מוצלח היא אמרה לו דבר כזה.
בהמשך, הצלחתי להוציא ממנו בתחבולות את כל החלק שהוא היה לחלוטין לא מודע לו: למשל, כשהוא ראה את התמונה שלה באינטרנט ופנה אליה, הוא די בהתחלה שאל אותה למידותיה. מטבע העובדה שהוא בחור קטן, הוא מעדיף בחורות קטנות ממנו.
עד כאן הגיוני. היא אמרה לו מטר שישים, מידה 40, עסיסית. מצוין, זה לא איזה אחד שאוהב אנורקטיות. אבל כשהיא הופיעה, מה אומר לה הבחור? "אין סיכוי שאת מידה 40".
בשלב הזה אני עוצרת אותו, המומה. "איך אמרת לה דבר כזה?" הבחור בכלל לא הבין מה הוא אמר לא בסדר. "הרי היה לה ברור שהיא מוצאת חן בעיני, אז מה זה משנה שאמרתי לה שאין סיכוי שהיא 40".
הבחור שלנו באמת לא הבין מה רע, עד שנתתי לו להבין: "איזה גובה אמרת לה שאתה?". "מטר שבעים", הוא ענה לי בהשפלת מבט. "אז איך היית מגיב אם היא היתה פוגשת אותך ואומרת לך – אין סיכוי שאתה מטר שבעים?".
רק אז הוא קלט, והחוויר. מפה לשם הסתבר שהוא גם איחר קצת לדייט – בלי סיבה מוצדקת וגם ללא התנצלות, טחן למלצר את המוח עם איך הוא רוצה את הסלט שלו כי הוא מקפיד על הפרדה בין כל מיני אבות מזון, עד שכנראה היא הרגישה קצת במבוכה. כלומר, אם הוא היה קצת יותר מפוקס, קצת יותר עוצר לרגע לשאול את עצמו לאן זה הולך, האם נראה שמה שאני עושה עובד או לא עובד, היה לדייט הזה סיכוי להינצל.
אני תמיד אומרת לשים לב לקלישאות. חלקן נבובות, אבל חלקן משמעותיות ביותר. למשל, הקלישאה הטוענת שהדבר הכי חשוב זה לדעת להקשיב, מוכיחה את עצמה כנכונה במקרה הזה. כי לדעת להקשיב זה לא לדעת על מה הפרטנר שלך מדבר, אלא גם על מה הפרטנר שלך בוחר שלא לדבר. לבחון מדי כמה זמן את ההתנהגות של מי שמולך, ובמקביל, את ההתנהגות שלך כדי לדעת איפה אתה עומד, ולשפר משם.
ושיקומו כל הרומנטיקנים (שלא הולך להם, כי אלה שהולך להם יודעים על מה אני מדברת)
ויגידו: "אבל זה כל כך טכני. הרי הרעיון הוא לזרום, וזה ממש מוציא אותך מהריכוז". עבורכם, הנה דוגמא מתחום שדורש טיפה יותר ריכוז: בחיל האוויר שלנו, שהוא כידוע הטוב בעולם ולא סתם, יש מונח שאני מאוד אוהבת: "תיחקור ויישום". מה זה אומר? שאחרי כל טיסה יושבים טובי טייסינו, ויורדים על עצמם בלי רחמים על פישולים קטנים כגדולים שהם עשו, תוך הסקת מסקנות לפעם הבאה.
ואני אומרת, באהבה כמו במלחמה, אם זה טוב לחיל האוויר – זה מצוין גם בשביל כל אחד מאיתנו. ככה שאם אנחנו לא נטיל את האחריות על דייטים לא מוצלחים החוצה, על הפרטנר, אלא ניקח אחריות, נבדוק איפה פישלנו, בלי הנחות ובלי ויתורים לעצמנו – וכמובן בלי להיכנס לייאוש או לדיכאון - נוכל להבין מה אנחנו עושים לא בסדר, ולתקן בפעם הבאה.
אסתה ברודצקי קאופמן, אימון אישי לדייטינג ולזוגיות. לשאלות: esta@estacoaching.com
נא להמתין לטעינת התגובות
