בומבמלה - גרסת המטרנה
פז ארבל, אמא לנכס, חזרה מהפנינג מיוזע של מטרנה בפארק ברעננה. המסקנות ממיסות
למרות החום הגדול שהובטח על ידי שלל החזאים, החליטו קברניטי מטרנה לקיים כמדי שנה הפנינג לאם ולתינוק בפארק רעננה, תחת כיפת השמיים. כמו בבומבמלה לגדולים, גם כאן מציעה ההפקה מספר מתחמים: מתחם החתלה והנקה מוצל, מתחם קפיטריה, פינות ישיבה ופופים, מתחם ג'ימבורי, מתחם עיסוי תינוקות ועוד.
מדי יום ,הבטיחו לנו, אף יחתום אומן אורח את האירוע מול מאות תינוקות מריעים. בין האמנים: רינת גבאי, שרון שחל מ"הופ קטנטנים" ורוחמה רז האגדית. אל תיבות הדואר של מיליוני בתי אב (או בתי אם במקרה הנוכחי) הגיעה תוכנייה מלאה בפעילויות המותאמות לקטנטנים – סדנת קונטאקט, קסם המוסיקה, בייבי שיר, מתנועעים בשניים, playball, בייבי יוגה ועוד ועוד.
האירוע אמנם מתקיים בין עשר בבוקר לשבע בערב, אבל המארגנים היו מספיק מתחשבים כדי להכריז על השעות אחת עד ארבע כ"שעות חופשיות". בכל זאת, יש תינוקות שזקוקים לשנ"צ, יש כאלה שיוצאים לאכול צהריים בחוץ ויש כאלה שמפאת החום מעדיפים לשכשך בבריכת המים המתוקים שהובטחה להם בתוכנייה.
היום הגדול הגיע. התעוררנו לבוקר דביק, והתלבטנו איזה שרוואל ללבוש ואיזה חולצה קרועה להתאים לו. אחרי הכל, לא כל יום אנחנו יוצאים לפסטיבל בומבמלה לפעוטות בפארק. קיווינו שהמתחם יציע גם מתחם טעימות של מוצרים, כמו צ'אי מטרנה, או לאסי מטרנה, המקביל לצ'אי שופ בחוף ניצנים. כמו כן, קיווינו שמישהו מהחבר'ה כבר יחשוב על השאר ויביא איזה בקבוק עם ביספינול איי, שנעביר בין כל התינוקות במתחם ההחתלה, או לפחות אצבעות מטרנה.
הגענו לפארק ביום חם במיוחד, עברנו שער שבירך את כל יושבי העגלות בבואם, ומייד הכווין לחניון העגלות מימין. ויתרנו על החנייה חינם והמשכנו לטייל במקום, שאכן עמד בכל מה שהבטיח.
באוהלים לבנים נערכו סדנאות לפי גיל, בהן ישבו אמהות ותינוקות על פופים בצבעי כחול לבן והונחו על ידי מדריכה שלאוזנה היתה מחוברת "מדונה", כאילו היא מעבירה שיעור ספינינג ולא סדנת רפלקסולוגיה
האווירה כולה היתה מאוד ידידותית לתינוק – כריות רכות ומזמינות, אוהלים לבנים, מוביילים של ציורי פירות ובקבוקים נטולי ביספינול, מוסיקה ישראלית מרגיעה (שאכזבה קצת את הנכס, שציפה לצ'ילאאוט לתינוקות בסגנון פעוטות שומעים קולד פליי) ובעיקר תצוגת עגלות ותיקי עגלה של כל האמהות שבאו למקום.
בצמוד למתחם הג'ימבורי ,שהתגלה כבריכת כדורים ברדיוס של שני פופים בערך, הוצבו להן בגאון שידות החתלה עמוסות בחיתולי "האגיס" חינם לכל דורש בכל הגדלים. מה לא עשיתי כדי לגרום לנכס להשתמש בחיתולים, השקיתי אותו בנוזלים כאילו חזר ממסע כומתה והלעטתי אותו בשזיפים כאילו אני משחררת לו עצירות של שבוע, אבל כלום. הנכס כאילו אמר לי, "אני נאמן לחיתולים מהבית, לכי תדעי, ואם חתול השתין על החיתולים האלה?".
בהמשך הסיור הגענו למתחם ההתרעננות של "נביעות" וכאן ה-נ' הגדול באירוע כולו. בכל פעם שרצית לשתות או להשקות את ילדך המיובש, עט עליך נציג מטעם החברה שניסה לשכנע אותך לרכוש בר נביעות הביתה. אפילו כשאמרתי שיש לנו "תמי 4", (כי באמת יש לנו, לא כי ניסיתי להוריד אותו ממני בטענת שווא) הוא לא עזב אותי ואמר ש"תמי 4" זה מים מהברז ולא מים מינרלים כמו "נביעות".
הנציג לא הרפה מאיתנו גם כשראה שאנחנו עומדות על סף עילפון ושלשונו של הנכס דבוקה לחיכו, ולא בגלל שהוא מעלה את ירושלים על ראש שמחתו. לבסוף העדפנו להשקיע את מיטב כספנו ברכישת בקבוק "נביעות" בבר מאשר להיתקל פעם נוספת בלהקת הפירנאות ששלחה החברה.
מטרנה אכן הרימה אירוע ראוי, אך לא יכלה להתגבר על ההתחממות הגלובלית של הכדור (הארץ, לא כדור פיזיו), מה שהבריח אמהות רבות על טפיהן לארץ הבאמת מובטחת - בית הקפה הממוזג שבקרבת המקום.
גם אנחנו פרשנו לשם כעבור שעה, שהייתי רוצה לקרוא לה שעה קלה, אבל היא הייתה יותר שעה דביקה, לחה ומיוזעת שבה התקשיתי אפילו להעלות רשמים על הנייר כי היד נדבקה לי וכי החום והלחות פשוט גרמו למילים רבות מהלקסיקון שלי להתאדות. אני עדיין לא בטוחה שכל הפעלים ושמות העצם חזרו אלי.
נכנסנו לבית הקפה שהיה גדוש בשעת צהריים זו בגדודי אמהות שחלקו סלט תוך כדי הנקה. המלצרים במקום, נערים בגילאי תיכון בעיקר, נראו כאילו הם באמצע סיוט שהם רק רוצים להתעורר ממנו.
ניכר היה כי נוכח כמות השדיים החשופים הם שוקלים ברצינות את האופציה ההומוסקסואלית. המלצר שלנו נראה לנו בהתחלה כאילו הוא סובל מהרעלת ביספינול, אבל אח"כ החלטנו שהוא פשוט "מוצף ציצי" וחושב על הדרך הטובה ביותר לבשר לחברה שלו שהוא לא רוצה ילדים, ושלמעשה הוא חושב לעבור סירוס או כריתת אשך.
על כל השולחנות ללא יוצא מהכלל נחו להם בבטחה חוץ מהמנות שהוזמנו, גם מגבונים לחים, בקבוקים, מוצצים, פירות שונים וצעצועים. מאוד ייתכן כי בסוף היום ימצאו במדיח של המקום את מחלק המנות שלי שפונה על ידי המלצר, שפינה אותו יחד עם הצלחות המלוכלכות שלנו כי חשב שמדובר בכלי לקיסמי שיניים של בית הקפה.
סיימנו לאכול ונפלטנו שוב אל החום הקופח של סוף יוני שנת 2008. קנינו ארטיק בכסף שחסכנו כשלא התפתינו לקינוח ונשארנו עם טעם של עוד.. מטרנה, ובציפייה לאירוע מתחרה של סימילאק בקניון הקרוב לאזור מגורינו כדי שלא נימס ולא יאוחר מחודש אפריל.
נא להמתין לטעינת התגובות
