ברהמה קומאריס: האוניברסיטה הרוחנית של העולם
דאדי ג'אנקי, בת 93, היא המנהיגה הרוחנית של ארגון הברהמא קומאריס, ארגון ששם לו למטרה להפיץ מסרים רוחניים שווים לכל נפש. בישראל כבר יש שמונה מרכזים שכל הפעילויות בהן ניתנות חינם. השבוע מגיעה לישראל אחת מהמנהיגות
דאדי ג'אנקי, בת 93, היא המנהיגה הרוחנית של ארגון הברהמא קומאריס, קהילה בינלאומית של אנשים המבקשים להפיץ את הראג'ה יוגה בעולם, יוגה שתכליתה להגיע לעוצמה פנימית באמצעות השקט המצוי במעמקיו של כל אדם.
הארגון נוסד ב-1936 בהודו על ידי לקראז', שלימים כונה ברהמא באבא, איש עסקים עשיר שהקדיש את חייו ליצירת עולם טוב יותר. הוא חזה קהילה שבה אנשים מכל התרבויות, הדתות והרקעים הסוציו-אקונומיים מתאחדים על מנת לגלות ולפתח מימד רוחני בחייהם. אחד ממקורות ההשראה היותר מהפכניים לתקופתו היה לאייש נשים בתפקידי ההנהגה הראשית.
את החזון שלו הוא התכוון להגשים באמצעות רעיון מהפכני לתקופתו: לאייש נשים בתפקידי ההנהגה הראשית. הוא בחר בשמונה נשים צעירות, שהרכיבו את ועדת המינהל, והעביר את כל רכושו לקרן נאמנות המנוהלת על ידן. ברהמא באבא האמין שערכים המבוססים על איכויות נשיות מסורתיות כגון סבלנות, סובלנות, התמסרות, אדיבות ואהבה ישמשו בסיס להתקדמות במערכות היחסים בין בני האדם.
את תוצאות החלטתו ניתן לראות עכשיו, 72 שנים מאוחר יותר: הברהמא קומאריס הוא ארגון בינלאומי לא-ממשלתי, יש לו נציגה באו"ם והוא משמש כיועץ מומחה לאו"ם בתחומים הקשורים לרוחניות ובתחומים חברתיים קהילתיים. דאדי ג'אנקי, העומדת בראש הארגון, נמנית עם "אוצרי החוכמה", קבוצת מנהיגים רוחניים ודתיים שהאו"ם יזם את כינוסה.
הברהמה קומאריס הוא אוניברסיטה, לא אשראם. אין שם גורו. הנחת היסוד העיקרית היא: אנחנו לא מביאים שום דבר חדש, אלא עוזרים לאדם להיזכר במקורות הידע הפנימיים הקיימים בו. אלפי מרכזי לימוד פועלים בכ-100 ארצות באמצעות כ-850 אלף סטודנטים פעילים, אך מספר המתרגלים ברחבי העולם מגיע למיליונים. בארץ פועלים שמונה סניפים של הברהמה קומאריס. הסניף המרכזי ממוקם בגבעת שמואל, ובקרוב יעבור לרמת גן.
המדיטציה שנלמדת בברהמה קומאריס נעשית בעיניים פקוחות, מתוך כוונה לא להתנתק מן המציאות, אלא ללמוד לחיות ולפעול מתוך השקט והשלווה שבתוכנו אל מול כל מה שקורה סביבנו. כל אדם יכול ללמוד את השיטה ולתרגל אותה בכל מצב (הליכה, עמידה או פעולה), ללא תלות בתנאים חיצוניים. כל הפעילויות ניתנות ללא תשלום וכל האנשים הפועלים במרכזים עושים זאת בהתנדבות מלאה.
יעל צדוק, עיתונאית, לומדת במרכז הבהרמא קומאריס בישראל, מתרגלת ונוסעת לעתים למפגשים במרכז באוקספורד. "פגשתי בהם לפני 10 שנים כשדאדי ג'אנקי באה לביקור", היא מספרת. "השלווה והניקיון הנפשי שלה הרשימו אותי. כשנסעתי לאוקספורד הכי הרשים אותי שהם חיים את מה שהם אומרים. הם לא מטיפים מוסר לאחרים
"היום אני מתמודדת אחרת עם סערות בחיים. למשל, היחסים שלי עם הבוסית שלי לשעבר היו במשך הרבה שנים מאוד מתוחים. תמיד חשבתי שהיא מרשעת. השינוי חל כשקלטתי שגם אני מביאה איתי לעבודה את המטען שלי, ושאני מסוגלת להביא משהו אחר: כנות ואמון. למדתי להסתכל בחיוך ובחמלה על דברים שבעבר רק עצבנו אותי. היום הם עדיין מעצבנים אותי, אבל יש לי נקודת מבט נוספת עליהם".
דוי, 56, מורה בארגון, הייתה בעבר עובדת סוציאלית ומטפלת באמנויות. "הייתי סקפטית במפגש הראשון. הגעתי לאחר דרך ארוכה, כ-15 שנה של חיפושים. הגעתי עייפה מאוד ומותשת. ראיתי הרבה אנשים לבושים בלבן וגם אני - במקרה או שלא במקרה – לבשתי לבן, אבל הציפיות שלי היו מאוד נמוכות. מה כבר הם יכולים לחדש לי, חשבתי. בד בבד הרגשתי משיכה לאנרגיה שהייתה במפגש ולמה שהקרינה דאדי. ההרגשה היתה שהיא לא רק מדברת על הדברים אלא חיה אותם. הוקרנה ממנה מין עוצמה שקטה והתחושה הראשונית שלי הייתה שסוף סוף הגעתי אל המקום הנכון".
מה מייחד את הראג'ה יוגה?
"שתרגול הידע ובמיוחד המדיטציה אפשרי בכל רגע ורגע בחיים ולכן המדיטציה נעשית בעיניים פקוחות והתרגול אינו תלוי בשום תנאים חיצוניים. ומה שחשוב הוא שכל אחד יכול ללמוד זאת בין אם יש לו ידע קודם או לא".
"אני מלמדת כלים שמאפשרים התמודדות טובה יותר. לא כולם נשארים לאורך זמן ולפעמים אפילו מפגש אחד יכול לחולל מפנה בחיים. אחת התלמידות הפנתה אליי זוג ששכל את בתו. הם ישבו מולי ויכולתי לחוש את עוצמת הכאב הכפול שהם שידרו. זה לא היה תהליך מהיר בכלל. אבל מה שעזר להם היה הידע שהם קיבלו, שבנוי כמו פאזל, כמו גם המדיטציות שמבוססות על חשיבה חיובית והאנרגיה של אהבה, קבלה וחמלה שמוקרנת דרכן. ככל שהם התקדמו היכולת שלהם להבין ולקבל גדלה. זה היה תהליך כמעט מכני. ממפגש למפגש יכולתי להרגיש איך גוש הכאב הזה משנה את צורתו, מתמוסס עם הזמן".
האם לאורח החיים הזה יש מחיר כלכלי? לא כל אחד יכול להרשות לעצמו להתמסר לחיים האלה.
"נכון, לבחירה שלי היו השלכות בכל מיני רמות, גם ברמה הכלכלית. כשהחלטתי לעזוב את העבודה ולהקדיש את רוב זמני להוראה, מטבע הדברים הייתי הרבה פחות בבית. בן זוגי ושני הבנים התמרמרו אבל כשאתה בא ממקום של אהבה והבנה הדבר הזה מתפוגג, ובמשך הזמן בן זוגי וגם ילדיי משתפים פעולה ואפילו מתנדבים לעזור כשצריך. אבל אני לא מייצגת את הרוב. רוב האנשים עובדים במשרה מלאה ונותנים מזמנם הפנוי בהתנדבות".
ברגע שרגלי דרכה שם, ידעתי שזה זה", מספרת יוגיני, 33, מורה ואחראית על המרכז בחיפה. "משהו בניקיון ובאווירה. זה מה שחיפשתי בלי לדעת. נסעתי למרכז הריטריטים באנגליה ושם חל השינוי, שם הבנתי שיש המון אנשים עם אותו אור של ניקיון פנימי. הנתינה האינסופית הזו. שם פגשתי את דאדי. בסוף הערב היא התיישבה על הבמה ומישהו ניגן את השיר האהוב עליה. היא קמה והתחילה למחוא כפיים ולשחק, ולאט לאט, כמו מגנט של אושר, כולם שיחקו ורקדו. היה שם כל כך הרבה אושר אמיתי!
את עובדת בחברת ביטוח. אלה לא עולמות מתנגשים?
"אני עובדת הרבה שנים במקום שיש בו דרישה ליעילות, להספקים ולעמידה בלוח זמנים, ולמרות זאת אין סתירה. אני חיה את החיים של הנתינה בכל רגע. בעבודה היו מביאים אליי את הלקוחות הכי קשים כי אותי אי אפשר היה לעצבן. אני ראיתי בלקוח מישהו שכרגע זקוק לעזרה. יכולתי לראות את הכאב שלו ולהבין אותו, כך שמהר מאוד הוא היה נרגע ואפילו מתנצל".
על מה היית צריכה לוותר למען ההתפתחות הרוחנית?
"הפוקוס בחיים האלה הוא פנימה. אתה מקבל המון , אתה נמצא בכוננות ספיגה. במצב כזה אתה מבין מהר מאוד מה לא טוב לך. בעצם, אתה לא מוותר על כלום, אתה מתמלא... עכשיו אתה נותן תמורה. בשבילי זה לתת את התמורה לאלוהים. לעשות הכל על מנת שהילדים שלו יהיו מאושרים. אני מודעת לזה שאלוהים הוא העושה דרכנו, זו לא אני".
מה תאמרי לספקנים שקוראים את השורות האלה?
"כל מה שאנחנו צריכים כבר נמצא בתוכנו".
אחת המנהיגות הרוחניות הבכירות בברהמא קומאריס מגיעה בימים אלה לביקור של שבוע בארץ. ב-26 ביוני תתקיים הרצאה באוניברסיטת תל אביב, אודיטוריום סמולרש, בנושא: המתנה בתוך השקט – החכמה מעבר למילים. הרצאה נוספת תתקיים בחיפה ב-25.6 במוזיאון היפני טיקוטין בנושא: קול השקט, שפה המחברת אנשים מעבר למילים. שתי ההרצאות יתקיימו בשעה 20:00. לאתר הישראלי של הברהמה קומאריס
נא להמתין לטעינת התגובות
