ראשי » סגנון ופנאי » אוכל

בכל זאת נסיכה: מסעדת דיאנה

למוסד הקולינרי מנצרת לא יזיק איזה רענון קטן שיחזיר לסועדים את תחושת ההפתעה. עד אז, עדיין מדובר באחת המסעדות הטעימות והמשתלמות בארץ

שגיא כהן | 20/6/2008 7:08

מנה בדיאנה יגאל לוי

קשה היה להשתחרר בזמן האחרון מהתחושה שמסעדת דיאנה הנצרתית - אולי מהמקומות
הבודדים אצלנו שראויים לתואר מוסד קולינרי - נמצאת בכותרות קצת יותר מדי.

כאן איזו שריפה במטבח, שם מעבר מתוקשר לכתובת חדשה, במקום אחר תוכניות להקמת רשת מסעדות טאפאס בסגנון נצרתי. ואם מוסיפים לכך את העובדה שדיאנה כבר מזמן לא לבד, כלומר יש עוד מסעדות שמגישות אוכל ערבי מסורתי באיכות גבוהה, ממילא עולה השאלה, מה בדיוק קורה שם?

אז כל מי שדאג יכול להירגע: למרות כל הרעש מסביב, דיאנה היא עדיין אחת המסעדות עם האוכל הטעים ביותר בארץ, ובתמחור הוגן שבהוגנים. מנגד, ולמרות ההנאה הגדולה, דיאנה בכל זאת עושה רושם שהיא זקוקה לאיזה ניעור קטן.

על המקום אין טעם להרחיב: דיאנה שוכנת, בעצם, בחנות ברחוב הראשי של נצרת. בימיה הראשונים של המסעדה זה היה חלק מסוד קסמה: הפער בין התפאורה השגרתית לאוכל המקורי היה חלק מאלמנט ההפתעה.

היום, כשאתה יודע למה לצפות, התפאורה הזו, אם אתה רוצה להיות פוזיטיבי, נוסטלגית, ואם אתה לא רוצה להיות פוזיטיבי, אז נו, בכל זאת נוסטלגית. האוכל, לעומת זאת, ממשיך להפתיע, וברוב המקרים לטובה. גם אחרי כמה ביקורים בדיאנה תמיד יש איזשהו סלט חדש, איזושהי טעימה חדשה, משהו שעוד לא ניסית, ובדרך כלל אלה הדברים הטעימים ביותר.

דיאנה יגאל לוי

לרדת בגדול

בביקור הזה מה שגנב את הצגה היה שתי מנות: האחת, מנת במיה זעירה שעברה טיגון מהיר שהפך אותה לפריכה מאוד, לכמעט חטיף מתפצח של במיה. במיה כידוע היא מהירקות שיש עליהם דעות נחרצות: אוהביה טוענים שטעמה הוא מהמקומיים שיש, שונאיה טוענים שקצת קשה להבין איך אפשר להתאהב באוכל שיש לו נזלת.

במנה האדירה של דיאנה הריר של הבמיה כלל לא עלה על הפרק: הבמיה טוגנה, היתה פריכה, ואילולא כמויות האוכל האדירות שעל השולחן, הייתי מבקש בלי בושה עוד מנה.

מנה נפלאה אחרת היתה חתיכות קטנטנות של כבד טלה שטוגנו

לרגע, והוגשו עם קצת בצל פריך ומטוגן. המלצר הציג את המנה כמעדן. ואכן, אין דרך מדויקת יותר לתאר אותה. גם המנות הראשונות הקלאסיות - מהפלאפל המצרי עטוף השומשום ועד הכרובית המטוגנת בטחינה, מהטאבולה הטרייה ועזת הטעם ועד המבחר הנפלא של סלטי החצילים - היו נפלאות כתמיד.

כל מנה והייחוד שלה, כל מנה והטחינה שלה, כל מנה והטעמים שלה, ואיכשהו כל המנות האלה יחד (להוציא שתי מנות קצת מיותרות: האחת פטריות בתחמיץ, האחרת גזר חתונות) גם יצרו הרמוניית טעמים שהפכה אותן ליותר מסתם אוסף פתיחים.

מנה בדיאנה יגאל לוי

אז אם טוב כל כך, מה צריך ניעור? או, אז ככה: קודם כל, הפיתות. קצת מביך להגיע למסעדה בנצרת ולקבל פיתות שנראות כאילו חוממו במיקרו. זו נצרת, ואפילו שהיה יום שישי, פיתות טריות הן המינימום שאתה מצפה לו.

בעיה אחרת היתה בסלטי העלים: הם לא היו טריים. נדמה לי שמה שקרה היה שהגענו בדיוק בסוף סיבוב אחד של סלטים ולפני התחלתו של אחר. וכך, אפילו שלא התלוננו, סלט החסה העייף שלנו הוחלף תוך כדי הארוחה בסלט טרי ומצוין (באותה הזדמנות אפשר היה להחליף גם את סלט הגרגיר ואת סלט עלי הבייבי).

אלה דברים קטנים, לא כאלה שפוגמים בהנאה הכללית (בטח לא כשאתה שומע ברקע את רעש קציצת הקבב שלך ויודע מה הולך להגיע), אבל בסיטואציה הנוכחית, שבה דיאנה לא לבד ויש עוד לא מעט מסעדות ערביות נפלאות, דומה שצריכים להבין כאן שהרף הוגבה, והיום אתה כבר מורגל לצפות במסעדות האלה, פחות או יותר, לשלמות.

ושלמות היא כידוע התואר היחיד שעושה צדק עם מנות בשר הכבש של דיאנה. בדרך כלל נהוג לשבח את הקבב המופתי ואת צלעות הכבש המהוללות, אבל מה עם השישליק, רבותיי, מה עם השישליק?

בדיאנה יש מנת שישליק במשרת יוגורט שהיא אחת ממנות בשר הכבש הטובות בארץ. הבשר שורה במשרה (האגרסיבית) בדיוק די זמן כדי להתרכך קצת, אבל בלי לאבד את טעמו ואת בשריותו, והוא מטוגן בדייקנות שהופכת את החלק החיצוני, כולל שרידי המשרה, למעטפת פריכה שמתפצחת בפה ושומרת על כל עסיסיות הבשר.

אני יודע שקשה לוותר על הקבב הקלאסי, וכמעט בלתי אפשרי לוותר על הצלעות (קטנות, מנוקות, צלויות בדייקנות של שען שוויצרי), אבל בפעם הבאה נסו גם את השישליק. לא תצטערו. ולמרות שזה קשה, אל תוותרו גם על הכנאפה.

ביס אחד מהגרסה הנפלאה של דיאנה שב ומסביר מדוע הקינוח העותמני הזה הוא כנראה הדבר היחיד במזרח התיכון שאין עליו מחלוקות. בקיצור, שמועות, תזוזות, שינויים, עניינים, לא לדאוג: דיאנה זה דיאנה.

דיאנה, פאולוס השישי 51, נצרת. טל': 04-6572919