המדריך לחיבוק עצים
בארצנו יש עצים זקנים וחכמים שניתן ללמוד מהם. הם ניזונים מהמטענים הרגשיים שלנו ויכולים להעניק לנו השראה, שלווה או אהבה. אל תשכחו להביא מנחת תודה (מים עם תבלין יתקבלו בברכה)
הייתי נתון בשלווה גמורה. חושך ונעימות קסומה אפפו אותי מכל כיוון. חשתי מלוטף ומחובק באהבה ובשקט אינסופיים, כשברקע נשמע רק קול פעימות קצוב וחרישי, ואני בדום מוחלט. לא היה צריך לעשות דבר. פשוט להיות. היה זה צלצול טורדני של טלפון מהבקתה הסמוכה שהפר את שלוותי וגרם לי לצאת מתוך גזע העץ שבתוכו עמדתי.
עץ מייפל ענק ובא בימים עומד עד היום באמצע השמורה האינדיאנית של שבט הסניקה. לפני שנים רבות פגע בו ברק והפך את גזעו חלול לגמרי כך שאדם יכול לעמוד בתוכו ולחוות את פעימות ליבו הנעימות שממשיכות לחיות למרות הפגיעה. הנחתי ליד הגזע את מנחת התודה שהכנתי בעבור העץ וניגשתי לענות לצלצול המטריד שלא פסק.
סבתא טווילה, אם שבט הסניקה אצלה חייתי ולמדתי, שלחה אותי לחוות את ליבו של העץ כחלק מהכשרתי בלימוד המסתורין של עץ החיים.
בדרך האדמה, במרכז כל העולמות, עומד עץ החיים. שורשיו של עץ החיים נעוצים עמוק בתוך בטנה של אמא אדמה ובינות לשורשים הסבוכים שלו נמצאים האבות הקדמוניים שלנו והאמהות הקדמוניות. אותם אלה אשר הילכו לפנינו בעולם והשילו מעליהם את הגלימות הפיזיות ובחרו להישאר קרובים אלינו כדי להדריך, לשמור וללמד את מי מאיתנו היודעים להקשיב.
ענפיו של עץ החיים נעים עם הרוחות הנושבות בין הכוכבים בעולמות העליונים ומהווים מקום לשירן ההרמוני, המרפא והמואר של הרוחות המיטיבות. סביב הגזע של עץ החיים בני האדם רוקדים את ריקוד חייהם ושרים את שיר עולמם מהלידה במזרח, לילדות בדרום, לבגרות במערב ולזקנה בצפון, המובילה כמובן, ללידה מחודשת במזרח.
הסיפורים העתיקים מלמדים כי עץ החיים היה עוד לפני אמא אדמה, לפני שהכוכבים היו ולפני שהיה אפילו הזמן. הוא נמצא בכל העולמות ובכל המימדים והוא חווה את ההרמוניה השלמה של כל שיש.
באותו ערב סבתא טווילה זימנה אותי אליה וביקשה שאספר לה מה חוויתי עם העץ. סיפרתי לה על חוויית השקט המלטף, על הריחוף הנעים ועל האהבה שהייתי אפוף בה. בכל הזמן שדיברתי הזקנה האינדיאנית דממה ורק הנהנה פה ושם. ידעתי שעצים הם חשובים בחייה ומהווים חלק משמעותי מהדרך האינדיאנית. הרי לא לחינם האינדיאנים קוראים לעצים standing people - האנשים העומדים. הם מחשיבים אותם קרובי משפחה, מורים ויותר מכל, מכירים בכל עץ כנציג של עץ החיים.
עבור שבט הסניקה העץ המקודש ביותר הוא האורן הלבן. סבתא טווילה סיפרה לי באותו הערב את סיפורו של האורן הזה. זהו סיפור שכבר הכרתי מקריאה בספרים קודם לכן, אולם כששומעים את המסורת הקדומה הזו מסופרת בעל פה אפשר ממש לראות את רוחות הזקנים הקדמוניים מתאספים סביב סביב כדי לבדוק שהסיפור אכן מסופר נכון.
סבתא טווילה סיפרה על זמן רחוק בהיסטוריה של השבטים האינדיאניים בו מלחמה היתה בכל ודם ואלימות שטפו את הארץ. באותו הזמן נולד "עושה השלום" (עד היום שמו הפרטי של האיש המבורך הזה נחשב מקודש ואינו נהגה בקול רם. שנים רבות למדתי עם סבתא טווילה עד שהיא הרגישה בטוחה להפקיד בידי את השם העוצמתי הזה). בעזרת אימו ועוד אשת סגולות מבורכת, ביצע עושה השלום סדרה של ניסים שהפכו אותו למנהיג גדול, והוא יצר את קונפדרצית השלום שכללה חמישה שבטים. הסיפור מלמד שהוא אסף את כל הלוחמים של חמשת השבטים, לקח מהם את כלי נשקם וקבר אותם תחת עץ אורן
ברגע שכל כלי הנשק נטמנו ולא היו עוד, עיט ענק הגיע והתיישב על צמרת העץ המקודש. העיט הוא הציפור המקודשת ביותר לאינדיאנים כיוון שהיא עפה גבוה ביותר ובכך מסמלת אידאלים נשגבים ורוחניות גבוהה.
סבתא טווילה סיימה את השיעור הפרטי לו זכיתי במילים אותן היא אחר כך גם כתבה בחוברת קטנה שהפיקה בעניין קשר עם עצים:
When a person becomes interested in trees, the forest burst forth with new life as if all the trees had suddenly come alive.
העצים מלמדים אותנו אחדות. בדיוק כמו שעץ החיים נמצא במרכז העולם וחי בכל העולמות ובכך חווה אחדות מלאה, כך כל עץ מחבר אותנו, לפי הדרך האינדיאנית, לאחדות עם כל הקרובים שלנו - בני האדם, החיות, הצמחים, המים, העננים, הכוכבים.
סבתא טווילה הסבירה לי שזה מה שחוויתי עם עץ המייפל הזקן ליד הבקתה. אחדות עם הבריאה כולה. היא הסבירה שעצים ובני אדם הם מאוד דומים. ככל שעץ הוא זקן יותר ומנוסה יותר, יש לו יותר כוח וחוכמה לתת לנו. מובן שאפשר לחוות דברים מופלאים עם כל עץ ואפילו עם שתיל, אולם עצים באים בימים יכולים לתת דברים שאפילו הדמיון שלנו לא יודע לנבא.
לשמחתי הרבה גיליתי עם השנים שאצלנו בארץ אפשר למצוא עצים זקנים ומאוד מיוחדים. אמנם לא מצאתי עצים קדומים כמו שיש באירופה או באמריקה, אולם בהחלט אין לנו במה להתבייש. יש לנו אלה בת 800 ב"חניון אלות" בצפון ושיזף בת 1200 באזור חצבה בדרום. גיליתי שארצנו משובצת עצים מיוחדים וזקנים רבים ואפשר לגשת אליהם וללמוד מהם ואיתם כיצד לחיות נכון בחיבור ובקשר עם כל הבריאה כולה: עם אנשים (חשוב להתחיל עם אנשים), עם הטבע ועם יסודות קוסמיים רוחניים.
לאחרונה גם גיליתי ספר מופלא. הוא נקרא "מסע אל 101 עצים מופלאים בישראל" (יעקב שקולניק, הוצאת עם עובד) והוא מתאר בצילומים מופלאים ובמלל את העצים המיוחדים שיש לנו, ואף נותן כיווני דרך כיצד להגיע אליהם.
ומה נעשה כשנגיע לעץ? הנה תרגיל שכל אחד יכול לעשות.
הביאו עמכם מנחת תודה. המנחה הטובה ביותר בארץ חמה כמו שלנו היא מים. אני נוהג להכניס למים מיני תבלינים וטעמים שונים באופן יצירתי. כך העץ ידע שהשקעתי בו לא רק מים אלא גם זמן, אנרגיה יצירתית, מחשבה ורצון טוב.
נמזוג את מתנתנו ליד שורשי העץ ונשב לידו תוך כדי הישענות קלה. אפשר גם לעמוד ולחבק את העץ. נעצום עיניים וניקח כמה נשימות עמוקות כדי להביא את עצמנו ואת גופנו לשלווה, להרגיע את המחשבות ולהתרכז מעט. כשנרגיש שאנחנו נינוחים, נדמיין שכל הצרות והטרדות שלנו מחלחלות מתוכנו אל תוך העץ והעץ שותה אותם מאיתנו בשמחה. עצים ניזונים מהזבל שלנו. הם לוקחים זבל פיזי ונותנים פירות, הם נושמים את דו תחמוצת הפחמן שלנו ויוצרים חמצן. הזבל שלנו הוא האוכל שלהם וכך גם המטענים הרגשיים שלנו.
לאחר שנחוש הקלה מסויימת מכך שחוסר הנוחות הרגשי מעט הוסר מעלינו, נדמיין שאנחנו צוללים אל מרכז העץ. נדמיין את עצמנו הופכים לאוויר ודרך קליפת העץ מחלחלים אל מרכז הטבעות של הגזע. שם נניח לעצמנו להיות. אולי נחווה שקט, אולי אהבה, אולי נחווה דום או רגיעה או שלווה. רבים חווים השראה ומקבלים רעיונות יצירתיים במקום הזה, שכן בדרך השאמנית ידוע כי במרכז הגזע של עץ החיים נמצאת ההשראה לכל.
לאחר מספר דקות נשוב לתחושות גופניות אנושיות, נודה לעץ ונעזוב את המקום.
עצים הם מתנה מופלאה של אמא אדמה ואני מאחל לכולנו שנלמד לחגוג אותם, להיעזר בהם ולשמור עליהם כפי שראוי.
דוב טרובניק הוא שאמן, מחבר הספרים "מאיה – מסתרי התרבות הנעלמת", ו"מגע שאמני לפתיחת הלב - שיטת אד-אומה". לאתר הרוח הגדולה
נא להמתין לטעינת התגובות
