הפסיכולוגית ג'ינה רוס מטפלת בתושבי עוטף עזה ב"שיטה הסומטית"
הפסיכולוגית האמריקנית הנודעת ג'ינה רוס מגיעה לכאן עם מטרה יומרנית: לשחרר את תושבי עוטף עזה ואת הפלשתינים מהמצוקה הנפשית. הדרך: "השיטה הסומטית", טיפול ייחודי המתבסס על שחרור אינסטינקטים חייתיים
מה ההבדל בין צבי שניצב ביער מול נמר שמאיים לתקוף, לבין שתי מכוניות שנוסעות אחת לכיוון האחרת? התשובה: הצבי עשוי לצאת ללא כל פגע מהמפגש, בעוד שני נהגי המכוניות, גם אם לא ייפגעו פיזית, יגררו את השלכות האירוע עוד שנים ארוכות, אם לא לכל חייהם. את הטראומה הזאת, טוענת ג'ינה רוס, פסיכותרפיסטית יהודית-אמריקנית, אפשר למנוע. רוס (61) מבקרת בימים אלה בישראל בניסיון לטפל בטראומות הייחודיות לעם היושב בציון, בדגש על העם היושב בסמוך לרצועת עזה, וסובל כמעט בכל יום מירי רקטות. בהמשך היא מתכננת לסייע גם לצד האחר, ולטפל בטראומות שמהן סובלים הפלשתינים.
"כולם חווים טראומה, אין אדם שלא חווה טראומה", ממהרת רוס להבהיר, "ישראלים חיים בלחץ תמידי בלתי רגיל, ולכן דווקא יש להם חוסן יותר מכל אדם אחר. אבל גם אם יש חוסן, בן אדם שמרביצים לו ללא הפסקה ייפול בסוף, ואם אנחנו לא רוצים שזה יקרה כאן, עלינו לפעול מעט יותר. ובכל זאת, לא הייתי טוענת שישראלים שונים עד כדי כך מבחינת הצורך בטיפול בטראומה".
רוס מביאה אלינו שיטה לטיפול בטראומה הנקראת "החוויה הסומטית" (או בקיצור: SE), שיטה שפיתח ד"ר פיטר לוין. רוס היא מייסדת ונשיאה של המכון הבינלאומי להחלמה מטראומה, וכן מאמנת בינלאומית בשיטת SE שחיברה את הספר "מעבר למערבולת הטראומה אל מערבולת ההחלמה", מדריך ליישום השיטה. בישראל היא מבקרת כחמש פעמים בשנה, והפעם תעביר סדנאות בנושא באשקלון ובשדרות, כדי ללמד את התושבים ואת המטפלים המקצועיים באזור את רזי השיטה, שאולי תקל במעט את חייהם.
השיטה מבוססת על עולם בעלי החיים, ורוסו טוענת כי בעלי החיים בטבע מבצעים בתום קרב פעולת "התנערות" וחוזרים לשגרה, וכך גם בני האדם צריכים לעבור מעין תהליך "התנקות" לאחר חוויית טראומה. "הפעולה הזו משחררת אנרגיה סומטית מהגוף, אנרגיה שנאגרה בעת האירוע הטראומטי", מסבירה רוס. "השיטה מנצלת היטב את הקשר בין הגוף לנפש, ומגדירה במדויק מה זו טראומה: תגובה לאירוע שלא הסתיים מעולם, ובאופן פיזי, מצב שבו מערכת העצבים יוצאת מאיזון. לעתים ייתכן שאדם יחווה אירוע טראומטי וייצא ממנו בסדר, ולעתים הוא יחווה אירוע שנראה פשוט, ויסבול מטראומה, זה תלוי בפעילות מערכת העצבים של האדם לפני האירוע, בזמן האירוע ואחריו".
על פי רוס, הדוגמה הטובה ביותר היא תאונת דרכים. "אדם חווה תאונת דרכים ללא נפגעים", היא מתארת, "הוא חושב שהכל בסדר, יוצא מהאוטו, מחליף פרטים עם הנהג האחר, מתווכחים קצת, וכל אחד נכנס לאוטו ונוסע הביתה בלי לשים לב לגוף. אלא שלאחר יום, שבוע או אפילו כמה שנים, האנרגיה שנתקעה בגוף מתחילה לייצר סימפטומים שמתבטאים בכאבי שרירים ובבעיות עיכול, ועשויה לגרום בעיות חמורות אף יותר, כי המערכת החיסונית ומערכת העצבים נפגעות".
כדי למנוע מצב של טראומה, מסבירה רוס, יכלו הנהגים לפעול אחרת. "אם הם יישארו לשבת ברכב לכמה דקות, ישימו לב למתרחש בגוף וייתנו לאנרגיה להשתחרר, הם יוכלו לצאת מהאירוע בלי נזק", היא קובעת. "נשימות עמוקות, רעידות, אלו כמה דרכים להיפטר מהאנרגיה", מפרטת רוס, "התהליך אמור להתרחש באופן טבעי, אך ההתרגשות מהאירוע והתגובות הבלתי נשלטות של הגוף מלחיצות את האנשים, שמיד ממשיכים הלאה, ובעצם כולאים את האנרגיה שתיאלץ להתפרץ בדרך כלשהי".
אבל גם למי שפעל בצורה המקובלת, והטראומה כבר הולכת איתו, יש לרוס טיפול ייחודי. "ריפוי הטראומה טבוע בחלק המוח הפרימיטיבי, לכן יש לדבר אליו בשפה שלו, שמשמעותה לחדור לטראומה ישירות דרך שפת התחושות בגוף, ולא הרגשות או המחשבות כמו בטיפול רגיל. חשוב ביותר לתת לגוף לעשות את העבודה שלו, שכן כל אדם נולד עם היכולת הזו, ונראה שעם הזמן דיכאנו אותו".
דוגמה נוספת שמציגה רוס מספרת על אישה שפגשה בנמל תעופה, לאחר שזו נפלה על הרצפה. "ישבתי איתה במטוס, וביקשתי שתאמר לי מה בדיוק תחושת הכאב, שתשים לב לתחושות", נזכרת רוס. "כך עברנו על כל המקומות בגוף שכאבו, עד שביקשו שאחזור למקום. אחרי כחצי שעה חזרתי, והיא היתה המומה כי הכאבים חלפו ורק איבר אחד נשאר כואב - זה שלא הגענו אליו. אני פשוט מנסה להחזיר את האנשים לצד הטבעי, האורגני שבהם. היום אנשים חושבים שאם הם רועדים זה לא בסדר, לכן עוצרים את הרעד והולכים נגד האינסטינקטים. השיטה דווקא מחזקת את החזרה לאינסטינקטים, אבל עם מודעות ובהב בנת הקשר בין הגוף לנפש".
ייתכן שהעיסוק בטראומה נובע מילדותה של רוס, שיכלה לגרום אצלה נזק נפשי, אבל לטענתה דווקא
לאורך השנים עסקה רוס בתחומים שונים לגמרי, כמו טיפולי משפחות, טיפולים זוגיים וצמיחה רוחנית. "פתאום הבנתי שאם אני רוצה עולם רוחני, יש לרפא את הטראומה", היא משחזרת. "הבנתי שאלימות נובעת מטראומה, חשבתי על אנטישמיות בעולם כדוגמה, ופשוט רציתי עולם בטוח יותר לילדיי. בעצם, קלישאתי ככל שזה יישמע, הגעתי לתחום הטראומה בניסיון לתקן את העולם, או לפחות להבהיר לאנשים שאפשר לחיות בצורה אחרת, שאפשר לשנות מצבים".
רוס לא הסתפקה בטיפולים אישיים בקליניקה שלה בלוס אנג'לס, וגם פנתה לכיוון הקולקטיבי, ומשם לטיפול במזרח התיכון. "בטיפול אפשר לגרום לאנשים לשחרר תחושות ורגשות שיש להם כלפי קבוצות אוכלוסייה, בני דת או לאום אחרים, ולהבין מדוע הם בעיה בשבילם, אילו פחדים הם מעוררים, ולנסות להתחבר לצרכים שלהם כדי להגיע לדיאלוג. עבדתי עם קבוצות של ישראלים, ובקרוב אעבוד עם קבוצות של פלשתינים בשאיפה לנסות ולשנות משהו בתפיסת הצדדים אחד את האחר. שימוש ב-SE במקרה זה יכול לטפל בטראומה קולקטיבית ולשנות הרבה במציאות שלנו. האנשים שעוברים את התהליך, נדהמים מהשינוי שזה יוצר".
פרויקט נוסף בתחום הטיפול בטראומה, שעליו עמלה רוס בימים אלו בארצה, עוסק בטיפול ספציפי לכל סקטור באוכלוסייה. "התחלתי לבחון סקטורים ציבוריים", מסבירה רוס, "כמו עיתונאים, רופאים, מורים, אנשי צבא ופסיכולוגים, ובכוונתי להוציא ספר לכל סקטור שינחה כיצד להתמודד עם הטראומות שנובעות מהמקצוע. בסוף, זה יכיל את כולם".
השבוע תעביר רוס סדנאות לטיפול בטראומה בשדרות ובאשקלון. "השיטה יעילה בדיוק למתח נפשי כמו זה הקיים בדרום", טוענת רוס. "טיפלתי לא מזמן בבחורה שקסאם נפל במקום שבו היא עובדת. למזלה היא לא היתה בעבודה באותו יום, אך למרות זאת היא לא הצליחה לחזור לשגרה, וכששבה לעבודה היתה במתח תמידי. עבדתי איתה על התרגום של המחשבות והרגשות עקב המצב לתחושות, ושחררתי אותה. אני הולכת ללמד את האנשים איך לעשות זאת בעצמם, ואת המטפלים איך להוציא אדם מהלם".
בשדרות הוכיחה עצמה השיטה במהירות שהפתיעה גם את רוס. "הספר יצא בפסח, ולאחר חודש הגיעה לאחד הכנסים אישה שהציגה עצמה כתושבת העיר, וביקשה להודות לי. הופתעתי מאוד כי הספר עוד לא היה ידוע. היא סיפרה שהוא שינה את חייה, את אופן התנהגותה בזמן אזעקת 'צבע אדום', את יחסיה עם ילדיה. היא סיפרה שלפני שניסתה את התרגילים היתה היסטרית בעת אזעקה, רצה וצורחת. היום היא נשארת רגועה ואף לימדה את ילדיה את השיטה, כך שכל אחד יודע את תפקידו. כל באי הכנס היו המומים מהשינוי שחל כה מהר. בהתחלה לא האמנתי שאנשים יוכלו פשוט לקרוא, לתרגל ולפעול, וכיוונתי את הספר בעיקר למטפלים, אבל כל הזמן פונים אליי עוד אנשים שמבקשים לעזור בהפצת השיטה לאחר שעזרה להם, אלה הדברים שעושים אותי הכי מאושרת".
נא להמתין לטעינת התגובות
