רמת הגולן בחמישה ימים
י.ל. שלף הוביל חבורת אוסטרלים בשבילי רמת הגולן, מהחרמון ועד הכנרת, ובדרך נזכר למה הוא כל כך אוהב אותה. טיול בין אנשים ונופים
אנחנו מגיעים ליעדנו. יוצאים מהאוטובוס ומטפסים ברכבל לנקודת התצפית הראשונה שלנו. נוף אדיר נפרס מול עינינו. אם עוד לא ניחשתם - אנחנו נמצאים על ראשו של "הסבא". הר חרמון,"העיניים של המדינה". מתחתינו יורדות שלוש שלוחותיו אל עבר אצבע הגליל. קלעת נמרוד ניצבת על צוק לידינו, באופק רכס נפתלי הממשיך אל תוך הלבנון. לצידנו נפרסת ארץ הגולן, וזהו היום הראשון במסע בן חמישה ימים מהחרמון לכינרת.
הכל התחיל לפני שנה. חבר הפגיש ביני לבין זל לדרמן, מדריך טיולים ישראלי אוסטרלי שנולד באוסטרליה וחי בישראל ב-15 שנה האחרונות. לדרמן הקים חברת טיולים שמתמחה בטיולים רגליים לתיירים מחו"ל - Israel Travel Company. הוא סיפר לי על קבוצה של רופאים אוסטרלים שמגיעה לביקור רפואי בארץ, ורוצה לסיים את הפרויקט בטיול רגלי בן חמישה ימים.
זו קבוצה שמטיילת כל שנה במקום אחר בעולם, אז למה לא בישראל? בחרנו בטיול מהחרמון לכינרת, על בסיס שביל הגולן החדש. במשך שנה בנינו את התוכנית, והנה היום אנחנו עומדים על החרמון, נרגשים מהפרויקט שיוצא לדרך.
שביל הגולן הוא מסלול חדש יחסית, כ-130 ק"מ אורכו. הוא מתחיל בחרמון ומסתיים קצת אחרי קיבוץ מבוא חמה בדרום הרמה. הוא נחנך רשמית בשנה שעברה ומאז יותר ויותר אנשים מגלים אותו וצועדים בשביליו. הוא מסומן היטב לכל אורכו.
זהו שביל מיוחד, אחר ושונה משבילי הטיולים שהיו קיימים עד כה בגולן, ומאפשר הצצה אמיתית לתוך נופיו ותרבותו של חבל ארץ מיוחד זה. ראיתי מעין שליחות בהצלחת הפרוייקט הזה, שתביא לפרסומו של השביל הזה במדינות ויבשות אחרות.
אנחנו יוצאים לדרך ממש מנקודת ההתחלה של השביל, צמוד לחניון הקופות. השביל יורד בערוצו המתון של נחל גובתה. מזג האוויר מצוין, רוח קרירה נושבת, נוף משגע סובב אותנו. עצים מסוגים שונים פרוסים במרחב, פרחים בצבעים שונים מציצים אלינו מכוכי הסלע, עדר עיזים צץ פתאום על המורד שלצידינו, הכל שקט מלבד צלצול הפעמונים של העז המובילה.
את חלק ההליכה הראשון אנחנו מסיימים ליד מעלה גולני, אותו מעלה דרכו עלו הלוחמים בדרכם הקשה לכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים. אני נזכר ששום דבר פה
אנחנו מסיימים את היום ביישוב נמרוד, ב"בקתות בערפל" - בקתות העץ של לילך וגיא. נמרוד הוא יישוב קטן ונעים השוכן במיקום נופי במיוחד - מצד אחד נשקפים החרמון, מג'דל שמס וקלעת נמרוד, מצד שני ברכת רם, הכפר הדרוזי מסעדה ויער אודם, ומצד שלישי נפרס למרגלותיו צפון אצבע הגליל.
לילך וגיא בחרו להקים פה את ביתם, ובמו ידיהם בנו את בקתות האירוח שלהם. בין הבקתות עצי דובדבנים עמוסי פרי, וכל המקום משדר אוירה גולנית אמיתית.
למחרת אנחנו משכימים קום, ואחרי ארוחת בוקר מפנקת אנחנו יוצאים לדרך. יוצאים מהיישוב והולכים עם השביל המסומן בשלושה צבעים - לבן (חרמון) כחול (כינרת) ירוק (גולן). השביל ממשיך בין חלקות הדובדבנים של תושבי מג'דל שמס וכפר מסעדה. העצים עמוסים פרי וזו תקופה מצוינת לטייל בו. פה ושם אנחנו פוגשים משפחות עסוקות בקטיף.
אנחנו חוצים את נחל סער ורואים במו עינינו איך משתנה המסלע - זהו קו הגבול בין החרמון הגירני ובין רמת הגולן הבזלתית. ברגע אחד אתה מדלג מיליוני שנים קדימה בהיסטוריה של אבנים.
אנחנו חוצים את מסעדה ומטפסים לעבר ברכת רם. הבריכה שנשקפה אלינו בבוקר מחלון הבקתה, נפרסת עכשיו תחתינו במלוא הדרה. סיפורים רבים יש על ברכה זו. בעבר הרחוק היו שחשבו שהיא מקור המים של נחל בניאס. מסופר על פיליפוס, בנו של הורדוס, שבנה לו עיר בירה מפוארת בבניאס, השליך חתיכת מוץ לברכה וראה אותה יוצאת במעיינות הבניאס.
היום מקובל לחשוב שהברכה היא לוע של הר געש קדום ("קלדרה"), ואין כמעט מים שמחלחלים ממנה. היא ניזונה ממי מעיינות שבשוליה, מהזרמת מים מחלקו העליון של נחל סער, ומשמשת כמקור מים לשטחי הדובדבן והתפוח שבאזור.
חוצים את יער אודם ונתקלים בצד הפחות יפה של שביל הגולן - אזור שלם ביער שמשמש כשטח מנגלים בשבתות, נראה פשוט כמו פח זבל. קשה לראות את היער היפה והמיוחד הזה הופך למזבלת אדם. אנחנו עוברים את האיזור ונכנסים לתוך היער. עצי האלונים העתיקים מצלים עלינו. חוצים את היער וחוזרים לחלקות הדובדבנים למרגלות הר אודם.
מגיעים ליישוב אודם לארוחת הצהריים אחרי תצפית מהפסגה. אודם הוא עוד יישוב קטן ומלא קסם. לעיתים בחורף, כששלג עוטף את המושב, אתה עלול להתבלבל ולחשוב שהגעת לשוויץ. תמיר מ"בקתות בערפל" כבר מחכה לנו בחורשה עם מחצלת פרוסה, כוס תה נענע ופיתות דרוזיות עם לבנה וזעתר שיורדות אחת אחת מהסאג' החם. האוסטרלים מתרגשים. זו הדרך, לדעתי, לחבר אנשים למקום. דרך הרגליים ודרך הבטן.
אחרי ארוחת הצהריים אנחנו ממשיכים לצעוד עוד מספר קילומטרים עד הכפר בוקעתא וחוזרים חזרה לבקתות העץ בנמרוד, עייפים ושמחים. את ארוחת הערב אנחנו עורכים ביקב "הר אודם" של משפחת אלפסי. בין המנות אנחנו זוכים לטעום מהיין הטעים והאיכותי המוכן ביקב המשפחתי.
אני מודה שאני קצת משוחד. כבן האזור, יש לי אליו סימפטיה מיוחדת. אבל אולי בזה טמון הקסם. אחרי שנים של הסתובבויות ברחבי העולם, המסע הזה בנופי מולדתי מרגש במיוחד.
ביום השלישי חצינו את המרחב שבין בוקעתא וקיבוץ עין זיוון, עוברים ממלכת הדובדבנים והכפרים הדרוזים אל נוף הבזלתי הפתוח של מרכז הגולן.
בערב פגשנו את ישראל אשד, האיש שהגה ויזם את סימונו של שביל הגולן. אדם שהגולן חי בו בכל אבריו. שוחחנו איתו רבות על ההווה והעתיד של חבל ארץ מיוחד זה.
היום הרביעי הוקדש לעבר המפואר של הגולן. התחלנו את היום בגמלא וסיימנו אותו במפגש מרתק באום אל קנטיר, עם יהושוע אשר בונה מחדש את בית הכנסת העתיק במקום. זהו אחד הפרויקטים הארכיאולוגים המרגשים שמתרחשים היום בגולן.
את הלילה האחרון העברנו ברמות, וביום חמישי השקם בבוקר צעדנו אל הכנרת. ביומנו החמישי למסע עמדנו על קו המים והבטנו על האגם. המסע הושלם. זו הייתה חוויה מיוחדת וטעונה, ששילבה בתוכה טבע, נוף ואדם. שלושת האלמנטים המרכיבים יחד את מהותו של הגולן.
הטיול נערך בשיתוף "Israel Travel Company".
נא להמתין לטעינת התגובות
