מחליק בגרון
אסף שפריר מציע להתגבר על הגועל ולטעום את מנת הצלופח החביבה על היפנים - האונאגי • וגם: טיפים לשימוש מנומס בצ'ופ-סטיקס • איש-עם-מוטו
בחורף, למשל, נחשבים זנים מסויימים של דגים לטעימים במיוחד, והסושיות יזמינו כמויות עצומות של דגי מקרל להשביע את רעבונם ורצונם של הלקוחות. הקיץ גם מעלה פלאים את הפופולאריות של אחת המנות הטעימות ביותר במטבח היפני - קבלו את האונאגי, או בעברית צחה - צלופח.
הקונוטציות שיש לנו הישראלים בנוגע לדג
מנת אונאגי יפני adactio באישור cc by
האונאגי, סוג של צלופח יפני, נכנס למטבח היפני לפני כ-400 שנה. את הדג אפשר היה למצוא בהמוניו במקום בו שפכי הנהרות נפגשים עם מי האקיאנוס, וגם כיום אפשר לראות מדי לילה יפנים רבים המנסים לתפוס את הצלופח החמקמק.
עם התגברות הדרישה למאכל המזין ירד בהתמדה מספר הצלופחים החיים בטבע וכיום סין מהווה את המקור העיקרי למעדן. בשר הצלופח מכיל כמויות גדולות של פרוטאין, קלציום וויטמינים A ו-E ונחשב למאכל ממריץ המתאים לימים החמים, בהם אחוז הלחות גבוה מאחוז האינפלציה בזימבבואה.
אונאגי משובח אפשר למצוא במסעדות המתמחות בהכנת הדג, שהתפריט שלהן איננו מציע דבר מלבד צלופח. במקומות רבים במזרח יפן נוהגים לאדות את הצלופח בנוסף לצלייתו, ובמערב יפן מסתפקים בצלייה על גחלי עץ אלון לוחשות. ריח השומן הנוטף אל הגחלים מעורר את החושים ומוסיף ארומה מוצלחת לנתחים, המוגשים בדרך כלל עם רוטב מתקתק שנקרא קאבאיאקי, אשר מזכיר מעט את רוטב הטריאקי.
התוצאה הסופית היא תענוג מעט פריך מבחוץ עקב הצלייה על האש הגלויה, בעוד תוך המנה רך ונימוח בפה. לרוב האונאגי מוגש על מצע עבה של אורז לבן ומאודה בתוך תבנית עץ עמוקה. את המנה העיקרית מלווה מרק צח הנקרא סוימונו, המכיל את כבד האונאגי ועלי ירק.
אל תצביעו על אנשים עם מקלות האכילה
ביפן עושים הכל בצורה מנומסת, וגם לסעודה יש כללים משלה. מחוץ למזרח אסיה אנחנו מתייחסים למקלות האכילה כאל קוריוז אקזוטי, מין כלי לא נוח אבל נורא אפנתי לאכילת סושי ואוכל סיני. האמת היא שמעבר לצורך לדעת להשתמש במקלות בצורה סבירה, שלא תפזר יותר מידי אוכל על הרצפה, צריך להבין שישנם כללי התנהגות בסיסיים עליהם כדאי לשמור, במיוחד אם אתם אוכלים בחברת יפנים.
מקלות אכילה טקסיים משמשים ביפן כחלק ממנהגים דתיים, והחשוב שבהם הוא טקס הלוויה ושריפת הגופה. במהלך ימי השבעה בדת השינטו, למשל, מוגשות קעריות אוכל גם לנפטר, כאשר מקלות האכילה נעוצים בתוך האורז
מנהגים אלה ואחרים הם הסיבה לחשיבות השמירה על נימוס בזמן שאתם מתענגים על מנת האונאגי. אסור לתקוע את מקלות האכילה בתוך מנת האוכל, אלא אם אתם מנסים לאותת למישהו שאתם מייחלים למותו.
אין להעביר אוכל מזוג מקלות אחד לשני וגם לא להצביע על בני אדם בעזרת מקלות האכילה. כאשר לא מחזיקים אותם, צריך להניח את המקלות על השולחן, בדרך כלל על משענת קטנה ומיוחדת שנועדה לכך.
אסף שפריר cc-by,עיבוד מחשב
אסור "לשפד" אוכל במקלות, אם אתם לא מצליחים להשתמש בהם כנדרש כדאי שתעברו לסכין ומזלג ותתאמנו בבית. לא מניפים את המקלות בזמן שיחה או בזמן שאתם בוחרים על איזו צלחת להסתער וכדאי להמנע מלהקיש על כלי האוכל (בטח שלא לתופף על השולחן).
כמובן ש"איטס א פרי קאנטרי", ואף אחד לא יבקש מכם לבצע חרקירי במידה ותחליטו להתעלם מכללי הנימוס היפנים, אבל אם אתם תוהים מדוע לא שמעתם יותר מאיש העסקים היפני שסעד איתכם או מדוע התיירים היפנים בשולחן לייד נכנסו לשוק טוטאלי, אולי תנסו להיזכר אם לא תקעתם את המקלות בקערת האורז בעודכם שקועים בתיאור מיזם הסטארטאפ שלכם.
אסף שפריר הוא כתב מעריב ביפן, בן 35, חי ביפן כ-7 שנים, אוהב סושי, כלבים והרים. כותב בנושאי תיירות וחברה
נא להמתין לטעינת התגובות
